הבחירות בארה"ב: על הון שקונה שלטון
זה היה הקמפיין הראשון בהיסטוריה שבו ביקשו עשירי ארצות הברית לקנות את הבחירות והפכו את המערכת הפוליטית למגרש משחקים פרטי. שני המועמדים בזבזו לשווא מיליארדי דולרים על תעמולה מהלכת אימים ונוטפת ארס. אילו רק היה כסף לסייע למיליון אמריקאים, שנותרו ללא קורת גג בקור מקפיא
עד כאן הכל נכון. אלא שמאחורי העיסוק האובססיבי ב"מהפכה הדמוגרפית" שעברה ארצות הברית בשנים האחרונות והפיכתה של המפלגה הרפובליקנית למפלגת האדם הלבן והנרגן, מסתתרת הנחה שלפיה הבית הלבן הונח כפרי בשל על עץ, וכל מה שהרפובליקנים היו צריכים זה להושיט את ידם ולקטוף אותו. זו תפיסה שלא רואה בניצחונו של אובמה תוצאה של כהונה ראשונה ראויה, כי אם עדות למחדל רפובליקני בלתי נתפס.
היא מתעלמת מזינוק של 60 אחוז במדד הדאו ג'ונס בשלוש השנים האחרונות. היא לא מביאה בחשבון רפורמה היסטורית במערכת הבריאות, שהסירה ממצחה של אמריקה כתם שחור רב שנים והיטיבה בעיקר עם בני המעמד הנמוך, רבים מהם אותם בני מיעוטים. היא שוכחת את תיקון העוול המוסרי וביטול התקנה המפלה האוסרת על הומואים ולסביות לשרת בצבא האמריקאי. היא מתנכרת לסיום המלחמה בעיראק וחיסול צמרת ארגון אל-קאעידה, והיא מתייחסת לחילוץ תעשיית הרכב של דטרויט כאל דבר מובן מאליו, בניגוד להלך הרוח הציבורי והפוליטי. זו אותה תעשייה שרק לפני ארבע שנים עמדה על ספה של פשיטת רגל, ושסיימה את השנה שעברה עם מחזור רווחים חסר תקדים.
לאובמה, חשוב להדגיש, אין את מי להאשים. כבר מיומו הראשון של הקמפיין הוא התנהל כמי שמבקש לברוח מהרקורד של עצמו. מי שרק לפני ארבע שנים הפך שם נרדף לשינוי ולתקווה היה שותף שווה ערך לאחד הקמפיינים הארסיים, הכוחניים והשליליים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. הוא לא ביקש מהציבור האמריקאי אמון מחודש על רקע הישגיו בארבע שנותיו הראשונות בבית הלבן, אלא בחר לבצע סיכול ממוקד של יריבו הרפובליקני מיט רומני.
קמפיין שבו כבר בראשית הדרך הצליח אובמה לקעקע את דמותו של מיט רומני, לקבע את תדמיתו הציבורית כאיש עסקים תאב בצע, ציני ומורם מעם. קמפיין שבו הצליחו אנשי אובמה, כבר בשלב מוקדם, להפוך את הרקורד העסקי של מיט רומני - אותו רקורד שהיה אמור לקחת אותו כל הדרך לבית הלבן - מנכס לנטל; ואת "ביין קפיטל", עד לא מזמן מקור לגאווה לאומית, לשם גנאי. קמפיין שייזכר בעיקר בזכות עשרות תשדירי תעמולה מהלכי אימים ונוטפי ארס שהפיקו שני הצדדים. להתראות תקווה, שלום שינוי.
זה היה קמפיין בחירות שבארצות הברית ירצו לשכוח. קמפיין שבו הושחתו כל אמות
כמה המון? במקרה של מיט רומני מדובר בלמעלה מ-1.2 מיליארד דולר. במקרה של אובמה, ביותר מ-1.1 מיליארד דולר שהעניקו לו את הניצחון. זה היה הקמפיין הראשון בהיסטוריה שבו ביקשו עשירי ארצות הברית, ובראשם איל הקזינו היהודי שלדון אדלסון, לקנות את תוצאת הבחירות. קמפיין שבו בשם אותה פסיקה של בית המשפט העליון הפכו הטייקונים את המערכת הפוליטית למגרש המשחקים הפרטי שלהם באמצעות עשרות "ועדות פעולה פוליטיות", שגייסו ושפכו מאות מיליוני דולרים בשם כל אחד מהמועמדים.
"לרומני אין שום חיבה טבעית לאדלסון", נכתב במאמר המערכת של ה"בוסטון גלוב" בעקבות ביקורו המתוקשר בישראל של המועמד הרפובליקני, שאליו הצטרף גם פטרונו הפוליטי החדש, שלדון אדלסון. "איל ההון ואשתו תרמו 20 מיליון דולר בניסיון להעניק את המועמדות הרפובליקנית לניוט גינגריץ' על חשבונו של רומני", ממשיך ה"גלוב".
שלדון אדלסון תרם 53 מיליון דולר בסך הכל לטובת המפלגה הרפובליקנית והוא רק דוגמה אחת. כך גם איל הנפט הטקסני הרולד סימונס, שתרם 36 מיליון דולר למען הדחתו של הנשיא אובמה, וכך גם האחים קוק השמרנים, שתרמו גם הם עשרות מיליוני דולרים מכספם. ואלו רק הדוגמאות הבולטות של מי שהפכו את הבחירות שנערכו השבוע למערכה וולגארית ושלוחת רסן, שבה הם קונים לעצמם מעמד והשפעה חסרת תקדים על המערכת הפוליטית.
למעלה ממיליון תשדירי תעמולה שודרו במהלך קמפיין הבחירות, כמעט כולם בתשע המדינות המתנדנדות. כבר כמה חודשים שתושביהן לא יכולים להדליק את הטלוויזיה בלי להיתקל בפנים של מיט רומני או ברק אובמה. במערכת הפוליטית דיברו בימים האחרונים על הפיכתם של התשדירים בשלב מסוים לבלתי רלבנטיים. על היכולת של המוח לחסום את התעמולה לאחר כמות מסוימת של תשדירים שהוא נחשף אליה.
גם במטה של שני המועמדים כבר לא ידעו מה לעשות בכסף. במטה הבחירות של רומני מחליטים בצעד שאין בצדו שום תועלת פוליטית, לקנות זמן אוויר בקליפורניה הליברלית ובלבד שייעשה שימוש במאות המיליונים ששכבו להם בבנק כאבן שאין לה הופכין. "זה מאוד ברור שבזבזנו שישה מיליארד דולר רק כדי לקבל בחזרה את הסטטוס קוו. שום דבר לא השתנה", אמר עם היוודע תוצאות הבחירות הפרשן הפוליטי הבכיר של רשת סי-אן-אן דיוויד גרגן, כשהוא כולל בסכום גם את מאות המרוצים לקונגרס ולתפקידי המושל. גרגן טועה. מפה והלאה שום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר.
בשעה ששורות אלו נכתבות, פוקדת סופת שלגים קשה את אזור ניו יורק וניו ג'רזי. לובן בוהק של שלג בתולי משתקף מהחלונות ומכסה את צמרות העצים שמחוץ לביתי. השלג הראשון של העונה הוא כמעט תמיד אירוע מרגש, מרומם רוח. אלא שהשנה קשה לקבל בברכה את השלג, כשלמעלה מחצי מיליון משפחות במדינות ניו יורק וניו ג'רזי עדיין מנותקות מחשמל ומחימום, כשהטמפרטורות צונחות למינוס חמש מעלות בלילה ובכלי התקשורת מראיינים בני משפחה שהולכים לישון לבושים במעיל וכובע צמר בניסיון להתגונן מהקור.
אלא שבמידלנד ביץ' שבסטייטן איילנד, אחת השכונות שספגו את המכה הקשה ביותר בכל החוף המזרחי, לאף אחד לא היה השבוע ראש לבחירות לנשיאות. בבוקר יום שלישי, שמונה ימים לאחר הוריקן סנדי, אני מגיע למידלנד ביץ' כשמיליוני אמריקאים יוצאים להצביע בקלפיות.
"האי הנשכח", כך מכונה סטייטן איילנד בפי התושבים המקומיים, אמירה שאפשר להבין רק כשמגיעים לאזור וחוזים מקרוב בממדי ההרס הבלתי נתפס שהותיר אחריו ההוריקן. מכוניות הפוכות, עצים שקרסו, בתים שנחרבו עד היסוד ואלפי אנשים עם מבט עצוב בעיניים.
מרכזי סיוע עמדו השבוע בכל פארק ובכל מגרש פנוי, ואלפי תושבים מקומיים שאיבדו כבר מזמן את הבושה עמדו בתור למנה חמה, לאריזות חיתולים ולארגזי מים. עשרות תושבים מקומיים נברו בין ערימות של בגדים משומשים שהונחו בחצר בית ספר מקומי. רק שלט נייר קטן מעל אחת ערימות הבגדים ועליו הכיתוב "הצבע פה", הזכיר לרגע את הבחירות. ובזמן שעשרות תושבים מקומיים נוברים בין ערימות הבגדים, נותרה הקלפי מיותמת כמעט לחלוטין.
כמו בהאיטי לפני שלוש שנים (אחרי רעידת האדמה הגדולה), כך גם במידלנד ביץ' השבוע, האוויר דחוס באבק, וריח חזק של פסולת ושל צואה רודף אותך בכל פינה. וכמו במרבית מצבי האסון ברחבי העולם, מי שנטלו השבוע את העניינים לידיים הם אנשי המשמר הלאומי לובשי המדים, שדהרו ברחובות בג'יפים צבאיים ונראו אתמול בכל קרן רחוב ובכל מרכז חלוקת מזון.
בספרי ההיסטוריה של מערכת הבחירות האחרונה צפויים לככב שני אירועים: העימות הראשון בדנבר שהחזיר את מיט רומני למשחק והביא לו את המומנטום הגדול, והוריקן סנדי שעצר את הסחף וזיכה את הנשיא אובמה בכמה נקודות זכות יקרות מפז שבוע לפני הבחירות.
ואף על פי כן, הרי שלצד המחווה הסמלית קשה שלא להשתגע לנוכח הידיעה שעשרה ימים לאחר האסון קרוב למיליון בני אדם צפויים ללכת לישון גם הלילה בחושך מוחלט ובקור מקפיא של מינוס חמש מעלות. לא יודעים מתי, אם בכלל, יוכלו לחזור לבתיהם.
אין הכוונה לומר שאובמה כשל בטיפולו בהוריקן סנדי, אבל מותר לתהות כיצד הפך אחד מאסונות הטבע הקשים ביותר שפקדו את ארצות הברית לנכס פוליטי, שרבים מייחסים לו את ניצחונו של אובמה ושבסביבתו של הנשיא אף הפכו לחלק בלתי נפרד מתעמולת הבחירות.
"הדרך שבה אובמה טיפל בסופה הנוראית היא עדות למנהיגות ולפילוסופיה שמנחה אותו", קרא הנשיא לשעבר ביל קלינטון בעצרת בחירות שנערכה ביום ראשון האחרון במדינת ניו המפשייר. "הוא עצר את הקמפיין, הניח את הפוליטיקה בצד ועבד עם המושל הרפובליקני של ניו ג'רזי וראש העיר העצמאי של ניו יורק. זאת הייתה דוגמה מאלפת לכך שכולנו ביחד, וזו פילוסופיה עדיפה על זו שבה כל אחד לבדו", המשיך , כשהוא שולח עקיצה ישירה לתפיסת עולמו הרפובליקנית של מיט רומני.
גם הציבור הרחב, הוכיחו הסקרים, נותר נאמן לאווירת האחדות המקובלת סביב הנשיא במצבי אסון. כך, למשל, בסקר שערך עיתון "וושינגטון פוסט" יממה אחת בלבד לאחר ההוריקן, תיארו 78 אחוז מהנשאלים את התנהלותו של אובמה בזמן הסופה כ"מצוינת" או "טובה". בזמן עריכת הסקר, חשוב לציין, היה מניין ההרוגים רחוק בהרבה מהאומדן הנוכחי שעומד על 113, כשרבים משערים כי השבת החשמל היא עניין של יום או יומיים.
סקר נוסף שערך מכון הסקרים "פיו" מצא כי 69 אחוז מאלו שנוטים להצביע בבחירות, ראו באור חיובי את תגובתו של אובמה לסופה. ואילו בסקר אחרון של רשת אן-בי-סי ועיתון ה"וול סטריט ג'ורנל" כבר עמד מספר התומכים בהתנהלות הנשיא על 80 אחוז.
אפילו גורו הסקרים, נייט סילבר, עדכן את הערכת סיכויו של אובמה לנצח בבחירות מ-73 אחוז לפני הוריקן סנדי ל-86 אחריו. סילבר, מנתח הסקרים וחיית המספרים, סיים את הבחירות עם תחזית מדויקת בכל אחת מ-50 המדינות ובמעמד של כוכב בקנה מידה לאומי.
אובמה ניצח את רומני בבחירות וזכה לכהונה שנייה בבית הלבן. ורק אלפי תושבי השכונה המנותקים ממים וחשמל הלכו לישון גם השבוע בקור עז בין הריסות בתיהם הפשוטים. אילו רק היו שישה מיליארד דולר פנויים לסייע להם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם