בסבך הכהונה השנייה

לאובמה ימתין מזרח תיכון שבו רמת ההשפעה של אמריקה הולכת ודועכת. ישראל תזדקק ליצירתיות כדי להותיר את הסוגיה האיראנית על סדר היום

אלי אבידר | 8/11/2012 6:54

תגיות: ברק אובמה

מרגע שהוכרז על ניצחונו של הנשיא ברק אובמה בבחירות בארצות הברית, הלכה והשתרשה התפיסה שלפיה ישראל עומדת בפני ארבע שנים קשות - תוצאה של היחסים האישיים הרעועים בין הבית הלבן למשרד ראש הממשלה בירושלים. בגישה הזו יש מידה גדולה של הגזמה. אובמה אמנם אינו ידידו של נתניהו, אבל הוא גם לא חברו האישי של אף פוליטיקאי אחר בארץ.

אולמרט, לבני או יחימוביץ' לא עבדו עמו, והיכרותם עם הנשיא שטחית, אם בכלל, ואין להם וליועציהם שום יתרון על ראש הממשלה במגעים עם ארצות הברית. חשוב מכך: אובמה מייצג את האינטרסים של הממשל האמריקאי ושל האומה האמריקאית כולה, והוא יעבוד עם כל מנהיגות ישראלית מתוך חישוב קר ומפוכח, ללא קשר לרמת האינטימיות האישית שלו עם ראש הממשלה.

יש הטוענים כי הקדנציה השנייה של נשיאים משוחררת מלחצים, ולכן צפוי אובמה להוביל אג'נדה אגרסיבית יותר, שתתבטא בין השאר בלחץ תקיף על ישראל. אלא שכל נשיא מונע מרצון לבנות לעצמו מקום בהיסטוריה, וכעת ההישג היחיד שאובמה יכול לרשום לזכותו הוא היותו הנשיא האפרו-אמריקאי הראשון. עליו עדיין להוציא את אמריקה מהבוץ הכלכלי, ולכך דרושים צעדים לא פופולריים והסכמה של המחוקקים בבית הנבחרים.

חברי קונגרס דמוקרטים שעתידם לפניהם לא יתאבדו בשביל הנשיא. הם זוכרים היטב את מרג'ורי מזווינסקי מפנסילבניה שתמכה בחוק התקציב הבעייתי של קלינטון ב-93' ונבעטה מהקונגרס בתוך שנתיים. סגן הנשיא ג'ון ביידן בעצמו רמז ביום ההצבעה שהוא מעוניין להתמודד על הנשיאות ב-2016. ביידן הוא ידיד ישראל, וסביר שימשיך לעמוד על האינטרסים החיוניים עבורנו.

לא נשיא שיוצא למלחמות

הנשיא החדש יעמוד בפני אותה תמונה מזרח-תיכונית מורכבת. חלק מהמנהיגים המקומיים ישמח על בחירתו, אחרים יהיו אדישים. אבו מאזן מרוצה כי הוא סבור שבעצרת הכללית הבאה של האו"ם ישודרג מעמדה של פלסטין. אחמדינג'אד מאושר כי נשיא שהתנגד לתקיפה כשהכיסא שלו התנדנד, יוכל להתבצר עוד יותר בסירובו כשמעמדו בטוח. נשיא מצרים מורסי, שכבר זכה לחיזורים מצד הממשל האמריקאי הנוכחי, מעוניין גם הוא בקדנציה שנייה של אובמה.

לעומתם למלך סעודיה, למלך בחריין, למלך ירדן ולשאר שליטי המפרץ אין זמן לאובמה כרגע. הם עסוקים באי השקט הפנימי שלהם. עבורם אמריקה הפסיקה להיות גורם משמעותי כבר לפני שנים. המדינה היחידה שעוד תלויה לחלוטין בוושינגטון היא קטאר, שם השלטון מחזיק מעמד

בזכות עשרות אלפי החיילים האמריקאים המוצבים בנסיכות (כמובן שזה לא מפריע לקטאר לתמוך באיסלאם הקיצוני).

לישראל צפויות ארבע שנים מורכבות, אולם לא בלתי אפשריות. ייתכן שמזכיר או מזכירת מדינה חדשים שימונו במקום הילרי קלינטון ינסו להניע את התהליך המדיני מחדש. אובמה צפוי לנסות לפעול מאחורי הקלעים נגד פעילות איפא"ק, מגמה שהחלה כבר בכהונתו הראשונה.

ראש הממשלה יצטרך לעבוד קשה יותר כדי לגרום לידידי ישראל בשתי המפלגות לעמוד לצידנו. ומעל לכל, תרחף בעיה אחת מהותית: אובמה כבר הראה שהוא אינו נשיא שיוצא למלחמות, אלא כזה שמחזיר חיילים הביתה. ישראל תידרש ליצירתיות דיפלומטית גדולה במיוחד כדי שלא נתעורר יום אחד עם פצצה גרעינית בידיה של איראן.