שואפים גבוה: ההחלטה שתפגע במאבק בסמים?
וושינגטון וקולורדו העניקו היתר למכירת מריחואנה לשימוש אישי, ולהחלטה עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת בכל העולם
מתחילים לחשוד שזו לא מרפאה רגילה רק כאשר מגלים שלצד חוברות הטבע הפופולריות מונחים כמה ספרים בעלי שמות כמו "קנבייבל" ("התנ"ך של הקנביס"), שעוסקים במריחואנה. איאן סיב, אחד הבעלים של המקום, מחייך בחום ולוחץ את ידי. "במקומות אחרים תולים פוסטרים של בוב מארלי ודקלים, אבל אנחנו לא", הוא אומר. "אם לא ידעת מה אנו עושים היית חושב שזו קליניקה של רופא, נכון?".
אנו חולפים על פני תצוגה של באנגים מכל הצורות והמינים ונכנסים לחדר שבו שני עובדים בטי שירטס שחורות משרתים את הלקוחות ומוכרים להם עשבים מתוך צנצנות שעליהן שמות כמו "ביו דיזל" ו"אולטימייט 91". הם מפטפטים על ניצחונו של ברק אובמה, והמוכרים מבקשים תעודות מזהות ומגהצים כרטיסי אשראי.
וזו הנקודה. המרפאה הזו, דנבר ריליף, אחת מ-500 מרפאות שמוכרות מריחואנה רפואית בקולורדו, היא הוכחה לכך שאפשר למכור מריחואנה בצורה גלויה וחוקית בלי שהשמים ייפלו או שזומבים מסוממים יתחילו להשתולל ברחובות. וטוב שכך. שכן באותו יום שבו אובמה זכה בכהונה נוספת כנשיא, המדינות וושינגטון וקולורדו החליטו בהצבעה נפרדת להתיר מכירת מריחואנה לשימוש אישי.
מדובר בהחלטות פורצות דרך שיהיו להן השלכות מרחיקות לכת על המלחמה בסמים שמנהלת ארה"ב זה עשרות שנים. לסיב בן ה-37, יזם ופעיל חברתי, אין בכלל ספק שמדובר בהחלטה חשובה ביותר. "זו תחילת הסוף של האיסור על צריכת מריחואנה", הוא פוסק. וזו בהחלט תחזית נועזת בהתחשב בכך שכל הנשיאים מאז ריצ' רד ניקסון השקיעו מיליארדי דולרים במלחמה בסמים, שלחו לבתי הסוהר אלפי בני אדם שהחזיקו סמים ולחצו על שאר העולם ללכת בעקבותיהם.
עד כה נראה שהמלחמה בסמים טבועה בנוף הפוליטי האמריקאי ממש כמו דיוקנאות הנשיאים בהר ראשמור. אלא שכעת, לפחות בכל הקשור למריחואנה, המלחמה הזו מתפוררת. לביטחון שמביע סיב בהצלחת המהלך ובהשפעתו שותפים בארה"ב מגוון רחב של פוליטיקאים, מומחים, פעילים חברתיים ובכירים לשעבר במערכת המשפטית. הללו טוענים שהפיכת המריחואנה לחוקית תגדיל הכנסות ממסים, תחתוך את הכנסות קרטלי הסמים ותפחית את המספר הלא פרופורציונלי של אפרו אמריקאים ואמריקאים ממוצא לטיני שנשלחים לבתי הסוהר על עבירות סמים.
מנהיגים באמריקה הלטינית, שבעבר צייתו למדיניות המלחמה בסמים שהכתיב הבית הלבן, דוחפים זה זמן מה להנהגת רפורמות בנושא. את היוזמה מוביל נשיא גואטמלה אוטו פרז מולינה. ואילו עוזר בכיר לנשיא מקסיקו הנבחר אנריקה פנה ניאטו, שייכנס לתפקידו ב-1 בדצמבר , אומר שמדינות וושינגטון וקולורדו "שינו את חוקי המשחק". לדברי הבכיר, נשיא מקסיקו החדש ישוחח על כך החודש עם אובמה ועם מנהיגי הקונגרס האמריקאי.
עדיין במקסיקו, המכון המקסיקני לתחרותיות מעריך שהפיכת הקנביס לחוקי בוושינגטון, בקולורדו ובאורגון עשויה לצמצם את רווחיהם של קרטלי הסמים ב-30 אחוז . "אני באמת מאמין שזו התחלת הסוף של האיסור על צריכת מריחואנה, לא רק בארה"ב, אלא בעולם כולו", אומר שון מקליסטר, התובע הכללי לשעבר של קולורדו וחבר בארגון שנלחם להתרת השימוש בקנביס. "לא רק שהפכנו את המריחואנה לחוקית, גם בנינו מערכת רגולציות".
הניסוי המוצלח בקולורדו, שכלל בתי מרקחת למכירת מריחואנה לשימוש רפואי לאנשים המצוידים באישורים מיוחדים, עודד את התושבים להצביע בעד תיקון 64, הקובע שאדם מעל גיל 21 יכול לקנות כמויות קטנות של מריחואנה. דינמיקה דומה פעלה גם במדינת וושינגטון.
"אני מקווה שנמשיך להראות לארה"ב ולעולם כולו מה אפשר לעשות בעניין בעזרת מודל כלכלי ורגולציה מתאימה", אומר אליוט קלאג בן
כאשר קלאג מדבר במונחים של מיתוג, איכות, נתח שוק ועלות-תועלת, כמעט שוכחים שהוא מתייחס למכירת מריחואנה. גם לאחר שבשנת 2000 אישרה קולורדו את השימוש במריחואנה לצרכים רפואיים, מכירתה עדיין נחשבה עיסוק מפוקפק למדי. "כשנכנסת לבית מרקחת כזה הרגשת כאילו נכנסת למרתף של החבר שלך בקולג'", נזכר קאיבאן קלטבארי, השותף השני של דנבר ריליף.
אולם מאז הלכה המלחמה בסמים והתגברה. קו החזית עבר מקולומביה למקסיקו, שם נהרגו 60 אלף איש מאז שנת 2006. כאשר מיעוטים אתניים החלו להציף את בתי הסוהר ברה"ב לאחר שהורשעו בעבירות סמים קלות, דעת הקהל החלה להשתנות. מכוני מחקר לגמרי לא שוליים או קיצוניים, כמו מכון ברוקינגס וראנד קורפוריישן, החלו לטעון שיש להתיר מכירת קנביס לשימוש אישי. כיום ביותר מעשר מדינות בארה"ב מותרת מכירת מריחואנה למטרות רפואיות.
"תעשיית המריחואנה הרפואית בקולורדו שימשה כמודל והראתה שהפיכת המריחואנה לחוקית זה משהו שיכול לעבוד - והוא אכן עובד יפה מאוד", אומרת בטי אלדוורת, חברת ארגון נוסף שתומך בהתרת שימוש אישי בקנביס שנקרא בתרגום חופשי "הקמפיין להתייחסות למריחואנה כמו לאלכוהול".
קולורדו, שבה מעוזים ליברליים כמו דנבר ובולדר לצד מסורת של גידול עשבים באיכות משובחת, ארגנה ב-2006 משאל שבו נדרשו התושבים להשיב אם הם תומכים בהתרת השימוש האישי במריחואנה או מתנגדים לה. אמנם במשאל הזה התומכים הפסידו לאחר שזכו רק ב-41 אחוז מהקולות, אולם במהלך הקמפיין הם צברו תמיכה וכספים ושיפרו את יכולת ההתארגנות שלהם, מה שהפך אותם לבשלים לניסיון נוסף השנה.
בעזרת תקציב של שני מיליון דולר הם הפגיזו את תחנות השידור ודיברו על זכויות אזרח, תעסוקה, הכנסות ממסים ועצמאות של קולורדו. הרפובליקנים והדמוקרטים הבכירים בקולורדו אמנם התנגדו לשינוי החוק, אולם היו טרודים מדי בבחירות לנשיאות ולקונגרס. ארגון שבסיסו בפלורידה ונקרא "הצילו את החברה שלנו מסמים" התגייס לסייע למתנגדים להפיכת מריחואנה לחוקית, אולם הצליח לגייס רק 700 אלף דולר.
שבוע לפני הבחירות אפשר היה לחוש את האנרגיה של מובילי השינוי בחקיקה. בכל פינה התנוססו כרזות הקוראות להתיר בחוק את השימוש האישי במריחואנה. סטודנטים מילאו עד אפס מקום אודיטוריום בבולדר כדי לשמוע את גארי ג'ונסון, מושל ניו מקסיקו לשעבר, התומך בשינוי החקיקה. "לדנבר יש הזדמנות לשנות את העולם", אמר וזכה לתשואות. לאחר הופעתו אמר ג' ונסון שהאיסור על צריכה אישית של מריחואנה הוא טירוף, למרות שהוא עצמו כבר לא משתמש. "הפסקתי כאשר התחלתי לעסוק בספורט", אמר .
זמן קצר לאחר סגירת הקלפיות ב-6 בנובמבר התאספו מאות מתומכי השינוי בקסלמנ'ס בר בדנבר כדי לשמוע יחד את התוצאות. "ניצחנו! ניצחנו!", הם זעקו כאשר מסך ענקי בישר על הניצחון- 53 אחוז לתומכים, 47 אחוז למתנגדים.
סצנות דומות נראו בסיאטל, שם הצביעו בעד המריחואנה 55 אחוז מהתושבים. בכירים בקולורדו,בהם סנטורים וחברי קונגרס, אמרו שיכבדו את ההחלטה, אבל אף אחד לא יודע מה יקרה עכשיו, שכן לפי החוק הפדרלי עדיין אסור למכור או לעשן מריחואנה. הממשל נאלץ לסגור בתי מרקחת למריחואנה רפואית בקליפורניה לאחר שהרגולציה לא היתה הדוקה מספיק והובילה להפרת החוק.
אולם פעילים למען השינוי אומרים, או לפחות מקווים, שהממשל הפדרלי יניח לוושינגטון ולקולורדו מכיוון שבשתי המדינות האלה הפיקוח הרבה יותר רציני וגם משום שנשיא בכהונה שנייה יהיה נוח יותר. החנויות הראשונות למכירת מריחואנה לצריכה פרטית צפויות להיפתח בקולורדו בתוך שנה, והמתנגדים כבר חוששים מהפיכת דנבר לעיר של "תיירות סמים" בסגנון אמסטרדם.
עדיין אסור לעשן מריחואנה במקומות ציבוריים, מה שאומר שלעת עתה אפשר לשכוח מקופי שופס. אבל ג'ונסון לא מודאג. "תגידו", הוא שואל, "זה לא יהיה נפלא אם אנשים יעלו על מטוס ויגיעו לוויקאנד בדנבר כדי להירגע? ".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם