פרצה קוראת לגלעד שרון
אותו גלעד שרון שתמך יחד עם אביו בהתנתקות והביא עלינו את חמאס הוא זה שהסביר לנו בימים האחרונים למה צריך להיכנס לעזה
אבל לא קוראים לי גלעד שרון. מה היינו אומרים לו אם ביום מהימים היינו מתבשרים כי ברנרד מיידוף הוא מועמד חדש לתפקיד נגיד בנק ישראל? בארה"ב אף גוף כלכלי לא יעלה על הדעת לשכור את שירותיו של ברוקר שמעל בגדול באמון המשקיעים. אצלנו לא היו מעסיקים אותו רק אם היה עדיין מרצה את עונש המאסר בפועל. לכשישתחרר, למה לא.
גלעד שרון, שהיה שותף למעילה הגדולה של אביו באמון בוחריו, לא טומן את ראשו מרוב בושה. הוא מסביר מעל דפי עיתון בישראל כיצד על ישראל להתנהל מול החמאס. להיכנס לעזה והראות להם מאיפה משתין הדג.
אם כבר, הייתי מאמינה יותר למיידוף לו היה מדריך אותי כיצד להשקיע בדרך הטובה ביותר את הכסף המיותר שאין לי, מאשר לגלעד שרון שמסביר לנו כיצד לטפל בחמאס. מיידוף לפחות מעל במשקיעים מעבר לים. וגלעד שרון הוא שהביא עלינו את החמאס. או לכל הפחות לקח חלק פעיל במהלך.
ועם זאת גלעד שרון אינו אשם. אנחנו אשמים. זאת אומרת הוא אשם במחדל הגדול. בלי שנבחר על ידי הציבור הוא היה פעיל מאוד מאחורי המהלך שהוביל אביו, מאחורי הרפתקה הרת אסון שזרעה הרס בגוש קטיף וזורעת היום הרס ומוות ופחד משדרות ועד לפאתי ירושלים. אבל לא הייתי מאשימה אותו בהיעדר רגישות ובחוסר בושה שזועק לשמים. אנחנו אשמים. אנחנו, החברה הישראלית.
פרצה קוראת לגנב. הסובלנות של החברה הישראלית לאנשי ציבור שכשלו בתפקידיהם או שמרחפת מעל ראשם העננה הכבדה של שחיתות, היא שקוראת לנכשלים ולמושחתים להיכנס לזירה ציבורית והפוליטית.
אנחנו נזכרים בנוסטלגיה במעשה של יצחק רבין שהתפטר מתפקידו ברגע שפורסם כי רעייתו בניגוד לחוק דאז החזיקה חשבון דולרים בחו"ל. אכן, מעשה מעורר געגועים. אבל קשה היום לקבוע בצורה חד משמעית ממה נבעה הפרישה. מתכונותיו האישיות של רבין או מהנורמות של החברה הישראלית במחצית השנייה של שנות השבעים.
שכן היום יועץ פוליטי ממולח היה מפציר ברבין שלא לנקוט בצעד פזיז ולא להתפטר כל עוד לא הוגש נגדו כתב אישום.
פעם היה די בחשד הכי קל בהפרת החוק כדי שפוליטיקאי יעזוב את תפקידו. היום הוא נחשב לכשיר כל עוד לא הוגש נגדו כתב אישום, וגם
פעם איש ציבור היה הולך הביתה גם אם לא נחשד בפלילים אלא פשוט משום שנכשל בתפקיד. בני בגין התפטר אחרי בחירות 1999 מהכנסת משום שלא הביא לדעתו את הסחורה. היום פוליטיקאי מתעקש להחזיק בקרנות המזבח עד לדקה התשעים ואף לאחר מכן. אהוד אולמרט התעקש שלא לעזוב את כס ראש הממשלה למרות שהיה חשוד בשחיתות וגם, כפי שהעיד על עצמו "ראש ממשלה לא פופולרי".
ואל לנו לחשוב שהימין אינו נגוע בנורמות המקולקלות: ח"כ יעקב כץ, שאנשי מפלגתו ביקשו לשלוח אותו הביתה משום שלא סיפק א הסחורה, לא נהג כבני בגין אלא החזיק בקרנות המזבח הפוליטי עד לרגע האחרון.
גלעד שרון לא ריצה עונש מאסר בפועל אך עננה כבדה ריחפה מעל ראשו בעת ההתנתקות. והוא ללא ספק נושא באחריות על המחדל הענק של אביו. הוא האיש שמנדב לנו היום עצות כשהתותחים יורים. כי המרחב הציבורי שלנו פרוץ הן למי שמושחת והן למי שנכשל. עברנו כברת דרך משנת 1977.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם