או"ם שמום
הכרזת האומות המאוחדות על הרשות הפלשתינית כמדינה חסרת תוכן לחלוטין. או כפי שניסח זאת דיפלומט ישראלי מנוסה: "יש רק מדינה אחת בעולם שמתרגשת מהדקלרציות של עצרת האו"ם - אנחנו"
ההצעה, אם אכן תוגש (באו"ם כמו בכדורגל זה לא נגמר עד שזה לא נגמר), תתקבל ברוב עצום וללא ספק תהיה בלתי נעימה לישראל. אבל האמת היא שמעבר לחוסר הנעימות, הכרזת האומות המאוחדות חסרת תוכן כמעט לחלוטין. או כפי שניסח זאת דיפלומט ישראלי מנוסה- "יש רק מדינה אחת בעולם שמתרגשת מהדקלרציות של עצרת האו"ם - אנחנו".
מצטלמים יפה - אך לא יכולים להכריע. האו"ם אי-פי
שכן בניגוד למהלך הפלשתיני מהשנה שעברה, הפעם מדובר בצעד הצהרתי גרידא. מועצת הביטחון, אליה פנו הפלשתינים אשתקד, היא הגוף המוסמך להכיר במדינות חדשות. בין כתליה לא נמצאה כזכור תמיכה לבקשות עבאס וחבורתו. לכן מדינה פלשתינית לא קמה, ולפי שעה גם לא תקום. השנה פונים הפלשתינים לעצרת האו"ם, שאמנם מצטלמת יפה אך הכוח להכריע אינו בידיה.
העצרת, כפי שאוהבים לומר במקומותינו, גם יכולה להחליט ששחור הוא לבן ושיום הוא לילה. לאיש לא
אכפת. עצרת האו"ם הרי קיבלה החלטות מגוחכות בהקשר הישראלי כגון הכרזה על הציונות כגזענות או גינוי הסכם השלום בין ישראל למצרים. נו, אז אמרה. ההצהרות לא העלו ולא הורידו.
הוא הדין להחלטה אחרת, רלוונטית מאוד לענייננו, שקיבלה העצרת ב-1988 בה הכירה ב"הכרזה על מדינה פלשתינית", שהשמיע יאסר ערפאת באותה שנה. גם אז רוב גדול ואוטומטי בן למעלה ממאה מדינות תמך בהחלטה, 36 נמנעו ורק שתיים- ישראל וארה"ב התנגדו. מן הסתם כך יהיה גם השבוע.
מה יצא מההחלטה ההיא של העצרת? כלום. הוא הדין לדקלרציות דומות של העצרת בשנים שלאחר מכן.
העצרת אמנם החליטה והחליטה, אבל מדינה לא קמה. וזה בדיוק מה שיקרה השנה. האווירה תהיה נחסית, התחושה שהעולם כולו נגדנו שוב תחלוף בעמוד השדרה, אבל משמעות מעשית לא תהיה לדברים.
ואם כך, נשאלת השאלה, למה בכלל להיכנס לקרב אבוד, אם אי אפשר לנצח מוטב להתעלם. לו יעצתי לשר החוץ הייתי אומר לו או"ם שמום, לו נשאלתי על ידי שגרירנו באו"ם, לא הייתי טורח על נאום אפולוגטי. די בהצהרה בת שני משפטים: בראשון ייאמר כי החלטות האו"ם בהקשר הישראלי הן רעשי רקע נטולי משמעות, ובשני יוסבר כי כיוון שהפלשתינים הפרו באופן חמור את ההסכמים המדיניים עימה, ישראל מתכוונת לנקוט צעד חד צדדי שווה ערך. הא ותו לא.
מעבר לכך, כל הצהרה ישראלית משחקת לידי הפלשתינים. הם רוצים רעש ויחסי ציבור, ואילו ישראל צריכה שקט, וכמובן צעדי גמול משמעותיים בשטח. זה מה שקובע.
אשר למשמעות היחידה של ההחלטה לפיה עשויים הפלשתינים לפנות לבית הדין הבינלאומי בהאג. ובכן, בהקשר הזה ישראל שומרת כמה שפנים בשרוול. אחרי הכל, בכל הנוגע לזכויות אדם, לא בטוח שהפלשתינים יהיו רק בצד התובע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם