רוצות להנהיג במקום לעשות
לבני ויחימוביץ' הן שתי נשים שנדבקו במחלת הפוליטיקה הגברית שמי שחוטף אותה אותה לוקה בעיוורון. הן לא רואות דבר פרט למנדטים ולתאוות השלטון

לבני ויחימוביץ' הן שתי נשים שנדבקו במחלת הפוליטיקה הגברית - מחלת האינסטנט. מחלה שאלה שחוטפים אותה לוקים מיד בעיוורון - הם לא רואים דבר פרט למנדטים ולתאוות השלטון. שתיהן התנסו קצת בעשייה אמיתית, וגם די הצליחו בה, אבל הן לא נתנו לזה לבלבל אותן. העשייה האמיתית לא באמת מניעה אותן כבר מזמן. שתיהן מוכרות לנו שיש להן עקרונות, אבל באמת, תעשו לי טובה, בנות. הרי כל עיקרון שיש לכן תהיו מוכנות למכור בשקל תשעים כדי שבמסגרת ההחלטה האחרונה של האקדמיה ללשון, אולי פעם יקראו לכן ראשת הממשלה.
יחימוביץ', למשל, שהיא אקס שמאלנית, פתאום התיישרה עם דעות הליכוד כי היא הבינה שכרגע זה יותר מתאים. מרוב שהיא מדברת על טובת האזרח הקטן וטירוף המחירים, היא לא תגיד מילה רעה על השוד האזרחי של חברת חשמל, כי מה שבאמת מעניין אותה זה הכוח הפוליטי של הוועדים.

למה שיחימוביץ' תסכים לתת ללבני מחצית מההנהגה? היא זו שהכפילה את כוחה של מפלגת העבודה, ופרט לכך, גם היא מבינה שלבני לא מתאימה. ולמה שלבני תיתן ליחימוביץ' את כוחה אם היא לא תחלוק איתה את המקום הראשון ברשימה? זה מה שמניע כרגע את שתיהן - זו דרך המחשבה.
לציבור נותר רק להצטער. יחימוביץ' יכולה הייתה לעשות הרבה בתחום הרווחה, אבל היא זנחה מהר את העשייה היומיומית לטובת ריצה מהירה לראשות הממשלה, כי היא זיהתה הזדמנות פוליטית, ולא בגלל שהיא באמת בשלה או מתאימה.
לבני אמנם שונה באופיה מיחימוביץ', אבל בהיבט הזה, שתיהן זהות. למרות המפלות שספגה כמנהיגת קדימה וההצלחות שקצרה כשרת החוץ, היא עדיין רוצה להנהיג במקום לעשות. שתיהן הפסיקו לשים את העשייה האמיתית שהן טובות בה בצד, לטובת חלום ה"מנהיגות" המהירה. כמה חבל שהן לא מבינות שמנהיגות אמיתית יכולה לצמוח דווקא מתוך עשייה אמיתית ועקבית, לאורך זמן. ממש לא משנה אם תקראו לזה ראש או ראשת - זאת המנהיגות האמיתית שחסרה לנו כאן.