הולכים

אל תהיו אלקינים - תהיו גלאונים

בשמאל אכן צריכים ללמוד לקח מהמהפך בליכוד: לא לשבור ימינה, אלא לנקוט עמדה החלטית, תקיפה ולא מתנצלת. תגובה לאודי הירש

רע כהן | 2/11/2012 17:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
צדק אודי הירש כשכתב כי מוטב לאנשי השמאל הישראלי "להיות אלקינים", ללמוד מהניצחון של האגף הניצי בליכוד ולא לפחד להתלכלך. הניתוח נכון, אלא שהמסקנה שגויה: מי שלדבריו למדה את הלקח היא שלי יחימוביץ', ש"יודעת שכדי שמנהיג שמאל ייבחר עליו לשבור חזק למרכז, ושכדי לזכות בהישג אלקטורלי עליה לגרד קולות ממחנות אחרים".

לא שבר שמאלה. אלקין חוגג ניצחון בפריימריז
לא שבר שמאלה. אלקין חוגג ניצחון בפריימריז צילום: ראובן קסטרו
נוח להאמין שהאלקינים כבשו את הליכוד בזכות הנכונות שלהם להתפלש בדילים מפוקפקים ולבקר בבריתות של חברי מרכז, אבל הם הצליחו בעיקר בגלל הנחישות שלהם. הם לא ניסו לשבור שמאלה. להיפך, הם התגאו בדעות הגזעניות, בהצעות החוק המפוקפקות ובהתבטאויות הבעייתיות שלהם, לא פעם נגד עמדתו של ראש מפלגתם ותחת אש כבדה משמאל. השבוע זה השתלם להם, כשהחליפו את ה"נסיכים" הפשרנים והמתונים.

זה בדיוק הלקח שמנהיגי השמאל עדיין לא הפנימו. במקום לנופף בגאווה באידיאולוגיה שלהם, הם כמעט מתנצלים על קיומם. שמאלנים? אנחנו? יש לכם טעות. עצם השימוש במונח המשונה "מרכז-שמאל" מעיד על גודל השבר. מה לשמאל וליאיר לפיד, שבחר לשאת את הנאום המדיני שלו באריאל? איפה הסתתרה ציפי לבני בשנותיה כיו"ר האופוזיציה? מה שמכונה "גוש" נראה יותר כאוסף פליטים מבוהלים, שהדבר היחיד המשותף להם הוא הרצון להחליף את נתניהו, לא ממש משנה במי או במה. 
מה ייצא לנו מזה?

את המגמה (ואת הגוש) מובילה כמובן יחימוביץ'. מאז שנבחרה ליו"ר העבודה, היא עשתה הכל כדי לטשטש את המעט שנותר מהזהות האידיאולוגית של המפלגה, מדיניות שהגיעה לשיאה בהתבטאויות המיליטנטיות שלה במהלך המבצע בעזה ובהצהרה כי העבודה היא מפלגת מרכז. למרבה האירוניה, בכך היא ממשיכה מסורת מפא"יניקית ארוכת שנים: אם פרס וברק ישבו בממשלות ימין כדי "להשפיע מבפנים", שלי אפילו לא מחכה לבחירות כדי לנהוג כשותפה קואליציונית.

ברק ורבין לא עלו לשלטון רק בזכות עברם הביטחוני. שניהם הציעו אלטרנטיבה אמיתית לממשלות ימין שכמו זו הנוכחית, לא הציעו לישראלים דבר מלבד קיפאון. אבל גם אם נניח שיחימוביץ' תצליח להעביר אליה כמה מנדטים מבולבלים, נשאלת השאלה מה בעצם ייצא לנו מזה. לאור ההצהרות שלה, נראה שלא תהיה לה ברירה אלא להצטרף כעלה תאנה לממשלת נתניהו השלישית, שצפויה להיות אפילו קיצונית מקודמתה. היא תשפיע מבפנים בדיוק כמו קודמיה, כלומר בכלל

לא, ולא תוכל להתנגד למהלכים צבאיים או לקדם את האג'נדה שזנחה.

מי שכנראה כן למדה את לקחי העבר היא זהבה גלאון. מרצ הרופסת, שתמכה במלחמת לבנון השנייה ובמבצע עופרת יצוקה, התרסקה בבחירות האחרונות. העמדה הממלכתית שלה לא עשתה רושם על אף אחד, כי אם ממילא כולם יתמכו במלחמה הבאה, מה זה משנה אם נצביע ללבני, לברק או לג'ומס? עכשיו אפשר לומר בזהירות שדברים מתחילים להשתנות, ולראיה הקו האופוזיציוני האמיץ והברור שנקטה המפלגה בימי עמוד ענן, כשלצדה נותרה רק חד"ש כשמאל עקבי.

הצעירים הנמרצים של הליכוד הבינו שבישראל מתחוללת מלחמה בין שתי תפיסות עולם, מלחמה שבה אין מקום לישיבה על הגדר או לדיבור משני צדי הפה. הם נקטו עמדה החלטית, תקיפה ולא מתנצלת, ועכשיו הגיע תורו של השמאל. לא בטוח שזה יעזור לו, וזה בטח לא יקרה בבחירות הקרובות, אבל זה בוודאי עדיף על מי שמציג את עצמו כאלטרנטיבה רק כדי להתגלות כגרסה חיוורת של הסדר הקיים.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

רע כהן

צילום: .

עורך בדסק החדשות של nrgמעריב

לכל הטורים של רע כהן

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים