המעוז החילוני בסכנה
שכונת רמות בירושלים עלולה להפוך לחרדית, בזכות שיטה שמיטיבה עם מי שבוחר לא לעבוד. אחר כך תיפול העיר כולה, ואחריה ישראל
המשפט "חייבים להבהיר לראש הממשלה שאם רמות תיפול, ירושלים כולה תיפול ואחריה מדינת ישראל", חזר על עצמו במהלך הכינוס ומבטא את תחושת האחריות שנושאים אותם תושבים על כתפיהם. הפעם הסיבה לכינוס הייתה מכרז שפרסם במפתיע, לפני כשלושה שבועות, שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס.
במכרז, ש"הושחל" בדיוק ביום הבחירות בארה"ב וכך הצליח לחמוק מתשומת הלב הציבורית, מתחבאות מאות יחידות דיור ששווקו בשיטת "מחיר למשתכן" - שיטה שמבטיחה הוזלה משמעותית, אך לא מבטיחה שהטבה זו תנותב לאנשים שעובדים, או לפחות מנסים לחפש עבודה. יש שיטענו אף שבשיטה הנוכחית, רוב הדירות יגיעו למשפחות שאינן רואות בעבודה הכרח.
כבר כתבתי רבות על השיטות המגוונות שבהן ממשלות ישראל לדורותיהן מסייעות לאוכלוסייה שבוחרת לא לעבוד, ובכך נותנות את חסותן להתבדלותו והתנתקותו של מגזר שלם מהחברה הישראלית. כללי המשחק, לפיהם הסיוע הממשלתי הולך קודם כל למי שמביא הרבה ילדים לעולם, למי שלא עובד או למי שבא ממשפחות גדולות, יוצרים מציאות כלכלית לא הוגנת ולא יציבה. אך חמור מכך, הם מעודדים אי השתתפות בשוק העבודה, וכך תורמים ליצירת שסע תרבותי שעלול להיות בלתי הפיך.
מציאות שמייצרת שנאת חינם
אפשר להתייחס לטבלאות ולמספרים היבשים ולהראות כיצד רוב הקרקעות שהמדינה משחררת לשוק מבלי לגזור עליהן רווח, מוקצות בסופו של דבר בערים עם צביון חרדי. אפשר להראות כיצד זוג חילוני ממוצע לעולם לא יזכה לסבסוד במשכנתא, ואפשר להראות איך ההנחות בארנונה מגיעות בסוף בעיקר למי שלא עובד ומביא הרבה ילדים.
אבל בסיפור של רמות, כל הקריטריונים והשמות המסובכים התכנסו לתמונה עגומה אחת: חבורת תושבים מגילאי העשרים ועד גילאי השישים, שיושבים בחדר קטן ומנסים למצוא דרכים להתמודד עם המציאות שטופחת על פניהם. לאף אחד מהנוכחים בחדר לא היה דבר וחצי דבר נגד הדת - ישבו שם חילונים ודתיים לאומיים כאחד. המכנה המשותף לכל המשתתפים הוא שכולם ציונים שמבוהלים מהמחשבה שהשכונה האהובה שלהם תקלוט עוד מאות משפחות שמתבדלות באורח קיצוני, לא עובדות, כופות את דרך חייהן
על הסביבה ומעמיסות נטל רב על התשתיות ועל משלמי המסים.
המציאות הזו מייצרת שנאת חינם, שהייתה יכולה להיחסך במידה והזכויות והחובות של הגרים בשכנות זה לזה היו שוות. שכונת רמות היא דוגמה חיה לאן השיטה הקלוקלת תוביל אותנו במידה ולא נשנה את כללי המשחק, במידה ולא נסייע קודם כל למי שעובד ותורם את חלקו הכלכלי והמוסרי לחברה שבה הוא חי.
צודקים תושבי השכונה שאומרים שאחרי רמות תגיע ירושלים, ואחרי ירושלים תגיע ישראל כולה. אם לא נשנה את השיטה, בעוד עשר שנים נחיה במדינה משוסעת, ענייה, ללא מספיק אנשים שעובדים ומשרתים.
אז נסתכל לאחור לאותו מכרז קטן שפורסם בחטף בזמן הבחירות בארה"ב. אותו מכרז שקבע את צביונה של שכונה שנקראה על שמו של מנהיג ציוני ולוחם דגול, מכרז שהפך אותה, ובהמשך את ישראל כולה, למשהו רחוק מאוד מהחלום הציוני.
הכותבת היא מראשי תנועת התעוררות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם