ה"סירחון" של לבני - משל יואל חסון
כותבי הנאומים של לבני כבר משרבבים טיוטות על "יושרה ופוליטיקה אחרת" ולנו נותר רק לתהות מה מכל הערכים הללו הם חלקה של המתלבטת הנצחית
כיוון שלא חשדנו בחסון אז, גם כעת אין שום חשד שח"כ דגול זה עורק ללבני בגלל הסקרים המנבאים למפלגתו המיותרת 0 מנדטים. הרי לכל בר דעת ברור שעמדה אידיאולוגית עקרונית ביותר נמצאת במהלך זה וכך גם אנו נוכל ליהנות מפועלו של ח"כ מבורך זה.
ומה היה פועלו? איך לומר זאת בעדינות – בעיקר גימיקים וקריאות ביניים בלתי מרוסנות. באחד מהגימיקים המפורסמים חבשו חסון וטיבייב ב-2009 מסכה במשכן הכנסת כשהם מתריעים על סירחון של מהלך: "צריך שהציבור כולו יידע איזה ריח רע עולה היום מהכנסת". המהלך היה "חוק מופז" – זה שמאפשר ל-7 ח"כים לפרוש למפלגה אחרת עם תקציבם. אגב, מסתבר שח"כ חסון הוא אביר המלחמה בסירחון.
גם ב-2011 הוא התריע על ריח רע, הפעם זה קרה כאשר אהוד ברק הקים סיעה בנפרד מהעבודה. אז הגדיל חסון לעשות וריסס במליאה ספריי לריח טוב. כעת כשטיבייב וחסון עוברים בעצמם מפלגה בזכות החוק אותו גינו נשאר לנו רק לקוות שהם שמרו היטב את המסכה.
אך מה נלין על חסון לבדו כשאנשי מופת נוספים כמו דליה איציק שותפים למהלך. הח"כית המהוללת, שמרוב זגזוגים בין תנועות ופטרונים פוליטיים כבר לא זוכרת בעצמה באיזו מפלגה היא, יכולה ללמד אפילו את נדיה קומנצ'י פרק בהלכות אקרובטיקה. אליהם נלווה גם מאיר שטרית (האמיתי! לא החיקוי!) שמשלים מסלול תלת-מפלגתי. ואולי לא צריך לצאת קצפנו על השביעייה, הרי הם היו נאמנים יחסית לנחמן שי ולנינו אבסדזה שכבר מזמן קפצו מהעגלה המידרדרת וגילו את שורשיהם הסוציאליסטים במפלגת "שלי והעיתונאים".
מעניין הרבה יותר לדון ביוזמת המהלך – מיסיס קלין
כותבי הנאומים של לבני כבר משרבבים טיוטות על "יושרה, דרך, פוליטיקה אחרת, עשייה, אידיאלים ומנהיגות" ולנו נותר רק לתהות מה מכל ערכים מצויינים אלו הם חלקה של המתלבטת הנצחית. על איזו מנהיגות יכולה לדבר מי שנטשה את מפלגתה לאחר שהפסידה רק כדי לגנוב ממנה ח"כים לתנועה חדשה?
לאילו ערכים רתומה מי שהותירה את רמון שהורשע במעשה מגונה כיו"ר קדימה והמשיכה איתו לתנועה החדשה? על איזו דרך יכולה לדבר מי שניהלה משא ומתן במקביל עם יחימוביץ' ולפיד שנכשל רק כי היא לא הסכימה להיות מספר 2 במפלגתם? באיזו עשייה יכולה להתברך מי שלא הותירה שום חותם בתפקיד ביצועי, כשלה מלהקים מחדש ממשלה קיימת והישגה הגדול כראש אופוזיציה הוא לרסק את מפלגתה מ-28 מנדטים ל-0? באיזו יושרה יכולה לבני להתהדר לאחר שניהלה גם מגעים עם אולמרט – ראש הממשלה הראשון המורשע בישראל ומי שנגדו עומדים תיקים רבים פתוחים?
ללבני, שתקפה את מי שמפלגים את גוש השמאל-מרכז, לא הפריע לעשות כן בעצמה. גאוותה של מי שנכשלה עד כה כמעט בכל דבר לא נותנת להיות מספר 2 של אף אחד. "קודם המדינה, אחר כך המפלגה, ובסוף האינטרס האישי", הרבתה פעם לבני להצהיר, אבל מהאמירה הפומפוזית הזו נותר רק מה שנשאר מלבני עצמה – בדיחה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם