ידו לא מושטת לשלום
הדבר האחרון שאבו מאזן היה רוצה עכשיו הוא להתחיל משא ומתן, ולכן זהו הרגע שעל ישראל ליזום מהלך דרמטי שיחשוף את פרצופו האמיתי
פרשן כלכלי ידוע כתב שאם נעשה כך, אזי "באחת ישתנו יחסינו עם העולם הערבי המתון ועם מנהיגי האביב הערבי, ובאחת יתברר לעם הפלסטיני שהרשות הפלסטינית היא עתידו והחמאס הוא עברו". על כגון אלו נאמר "חלומות באספמיה" - חלומות על "מזרח תיכון חדש" בעקבות הסכמי אוסלו, ועל "הונג קונג וסינגפור" ברצועת עזה בעקבות ההתנתקות. אבל זכותם לחלום, כל זמן שאין להם אחריות לאומית.
ובו בזמן, ההחלטה של ממשלת ישראל לצאת במסע צלב נגד הצעד של אבו מאזן ולהפריח באוויר איומים הייתה בחזקת טעות גסה וטיפשית. למה הדבר דומה? לקבוצת כדורגל שביודעין הכניסה את עצמה לבית אחד עם ריאל מדריד, ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד. ברור שהיא תחטוף צרורות. שום תירוץ לא יעזור. איוולת מסע הצלב רק העצימה את ההישג הדיפלומטי-תעמולתי של אבו מאזן והאדירה את הכישלון הישראלי. ועכשיו, כמעשה ילד כועס בגן, מוסיפים טעות על טעות ויוצאים בהכרזה על בניית אלפי דירות בירושלים המזרחית ובשטחי יהודה ושומרון. פסה החוכמה היהודית? הכסילות חוגגת?
בואו ונראה מה יש ומה אין בהחלטת העצרת מ-29 בנובמבר ובנאום הפרשנות של אבו מאזן, ומה מתחייב מזה. ההחלטה, בסעיף האופרטיבי, מאשרת את חזון "שתי המדינות" - זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולמדינה פלסטינית עצמאית וריבונית החיה בשלום ובביטחון לצד מדינת ישראל בגבולות שלפני 67. ההחלטה קוראת למשא ומתן לסיום הכיבוש כדי להשיג שלום צודק בין הצד הפלסטיני ובין הצד הישראלי שיפתור את נושאי הליבה: פליטים, ירושלים, התנחלויות, גבולות, ביטחון, מים.
בנאום הפרשנות של אבו מאזן בולטות הנקודות הבאות: ראשית, ישראל היא מדינה תוקפנית, מעשיה ברבריים, היא טובחת בעם הפלסטיני ומבצעת טיהור אתני. לעומתה, הפלסטינים הם בעלי ערכי מוסר הומניים, והם תמיד הקפידו על החוק הבינלאומי. שנית, הוא מדבר כמי שמייצג באופן ברור גם את רצועת עזה, וכמי שאחראי לגורלה ולגורל ילדיה הנשחטים; שלישית, עניינם של הפלסטינים הוא להפיח רוח חיים במשא ומתן: הם רוצים בשלום, אך לא
מה שהכי בולט הוא מה שאין בדברי אבו מאזן בפני עצרת האו"ם: אין שום נכונות לפשרה כלשהי, אין שום קריאה לסיום הסכסוך ההיסטורי, אין שום מילה על "שתי מדינות לשני עמים" (גם בהחלטה אין); גם כאשר הוא מזכיר את החלטת החלוקה, הוא נמנע מלהגיד את המילים "מדינה יהודית". ידו לא מושטת לשלום. לדעתי, הדבר האחרון שהיה רוצה עכשיו אבו מאזן הלוחמני, "אבי המדינה", הוא לפתוח במשא ומתן איתנו.
אסור בשום אופן לשחק לידיו. הכרזה ישראלית על בנייה רק משובבת את נפשו ומרגיזה ידידים. זהו בדיוק הרגע שעל מדינת ישראל לנצל, בלי שום שהיות, כדי לחשוף אותו, או כמו שאומרים: to smoke him out. עכשיו, לפני הבחירות, ליזום משהו דרמטי, רעשני, מפתיע. לתפוס את אבו מאזן במילים שלו. קצת חוכמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם