נגד מי הם נלחמים?
המפקדים בחטיבת הצנחנים החליטו ללכת ראש בראש עם הלוחמים. הכל מתוך חוסר הבנה בסיסית מדוע סמלי הפלוגות השונות חשובים להם
זה לא היה כדי לעודד מעט את הפלוגה עם מצב הרוח השפוף. אל"מ ברעם נכנס כדי להסתער על יעד חשוב הרבה יותר: הוא הצביע על שלטים עם כינויי המחלקות השונות התלויים כבר עשרות שנים באוהלי וחדרי הפלוגה (כינויים כמו "בהמות", "זונות" וכו'), והודיע - בעוד שבוע כל השלטים האלה יורדים.
"שהסמל של הפלוגה יהיה סכין או רימון, לא כד מטופש", הוסיף כשהוא מתכוון לכד הפצ'ולי, סמל הפלוגה כבר עשרות שנים שברעם הורה ללוחמים שלא לענוד אותו יותר על צווארם.
מפקדים גדולים ומכובדים היו לחטיבה האדומה מאז שנות ה-80. שאול מופז, משה (בוגי) יעלון, בני גנץ, אביב כוכבי ועוד. כל אלה שהוזכרו לעיל הכירו את הפצ'ולי. כולם, ללא יוצא מן הכלל, גם שמעו מדי פעם את שירי ההווי הפלוגתיים בחטיבה, שירים שכוללים לעתים גם מילים לא יפות, כמו בכל צה"ל. לאף אחד מהם זה לא ממש הפריע והם לא הקדישו ישיבות שלמות במטרה למגר את "האויבים" ממסייעת 202. הם ידעו להבדיל בין עיקר לטפל.
קשה להאמין במה מתעסקים בימים אלו מפקדי חטיבת הצנחנים. כאילו אם יצליחו במלחמה שלהם לדכא את סמלי המסורת של הפלוגה המסייעת הזאת, יבוא השקט על החטיבה שסוערת כבר זמן רב. הלוחמים עצמם מתקשים להאמין למה שעינהם רואות. המסורות האלה, הסמלים והשירים, שגם מי שחושב שהן אינפנטיליות, קיימות כבר עשרות שנים בכל הצבא אבל בחטיבת הצנחנים, כך נדמה, החליטו ללכת ראש בראש עם הלוחמים שלה והכל מתוך חוסר הבנה בסיסית למה הסמלים האלה חשובים להם.
אני לא מבין נגד מי הם נלחמים. אלה החיילים שלכם, למען השם. נסו לדבר איתם, נסו להבין למה המסורות האלה חשובות להם. הם לא האויבים שלכם. אלו חבר'ה נהדרים, לוחמים מורעלים שאוהבים את המדינה, הפלוגה והחטיבה לא פחות מאשר הקצינים שלהם.
בואו ותראו מי הלוחמים עליהם הכרזתם מלחמת חורמה ויהי מה: אחד מאלו שהוכנסו לכלא בשבוע שעבר הוא חייל בודד, עם נסיבות חיים קשות מאוד. השבוע שוחחתי עם אמו המאמצת, שמתקשה להבין איך הפך הבן שלה ל"אויב" הקצינים ושלחה מכתב מרגש למח"ט. הכנסתו לכלא, סיפרה לי, משמעה גניזת חלומו לעבוד בעבודה ביטחונית אחרי הצבא. אגב, יכול להיות שהכנסתו לכלא הייתה מוצדקת אבל בטוח שעם מעט יחס ראוי מצד מפקדיו, ההידרדרות הזאת במערכת היחסים בין הלוחמים למפקדיהם הייתה נמנעת.
מפקד הפלוגה כינס בשבוע שעבר את הלוחמים המדוכאים והצליח בכישרון בלתי מבוטל להוסיף שמן למדורה. הלוחמים טוענים שמפקד הפלוגה אמר להם: "אתם רק מספר מבחינתי, יש עוד הרבה כמוכם בצה"ל".
אז
האובססיה הזאת של חלק מקציני צה"ל נגד מסורות הלוחמים בפלוגות השונות מוגזמת. אני בעד מלחמה בצעירות-ותיקות שיכולה להוביל להשפלות ולמקרים קשים. זה אכן תפקידו של המ"פ לעקוב שהדברים לא מידרדרים לכך, אבל מכאן ועד מלחמה בכל דבר שמזכיר מסורת, זה מיותר - ויחזור לצבא כבומרנג.
שירות בתור לוחם באחד הגדודים הוא הדבר הכי קשה בצה"ל. מפרך, משעמם סיזיפי. אין את ההילה הזוהרת של הסיירת, יש רק שגרה מתישה שהחיילים מפיגים עם הווי משלהם - חלקם בסמלים, אחרים בשירים ובטקסים.
כל עוד זה לא פוגע במקצועיות ולא מידרדר לאלימות - אין ולא צריכה להיות לאף אחד בעיה עם זה. מפקדי הצנחנים אומרים שזה לא מוסרי לשיר שירים עם קללות? שיקראו את דוח הרפז שעומד לצאת ואז ידברו עם לוחמי צה"ל על מוסריות. ואולי כאן טמונה הבעיה של המפקדים, שלא מצליחים להבין איך הלוחמים שלהם מרגישים וחושבים. הם רוצים חיילים רובוטים שרק ימלאו את הפקודות וזה בלתי אפשרי. גדודים זה לא סיירת.
אבל אולי בכלל הבעיה אינה בפלוגה המסייעת של 202 שחייליה, בחוכמה רבה ואולי בניגוד לציפיית ורצון המפקדים, לא פורצים במרד. שימו לב מה קרה לחטיבת הצנחנים בשנה וחצי האחרונות.
עבירות המשמעת בתקופה זאת יכלו לפרנס את חטיבת גולני בימיה הפרועים ביותר ובכולם מקור הבעיות היו דווקא בקצינים ולא בחיילים. אל"מ ברעם אמנם מתגאה בכך שהוביל לראשונה צניחה חטיבתית אחרי שנים (בזבוז כספים אדיר שלא לצורך - הרי לא תהיה שום צניחה מבצעית), אך נדמה כי בעיות המשמעת ייזכרו לו יותר מכל: קצין הטריד מינית חיילים בגדוד 101 והודח, צלפים עזבו מוצב בחברון בטענה כי מפקדיהם מכים אותם (בחטיבה טענו אז בתוקף שהחיילים ברחו על רקע מלחמות ותיקוּת אך לבסוף החליט נציב קבילות חיילים לתת הערה פיקודית דווקא למפקד הפלוגה), סגן מפקד גדוד 202 זרק רימון גז "בצחוק" על פקודיו.
הבעיה בחיילי המסייעת? לאו דווקא. המקרים הנ"ל מוכיחים שהבעיה בחטיבה היא עמוקה הרבה יותר.
Ahikam77@gmail.com
מדובר צה"ל לא נמסרה תגובה לידיעה זאת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם