בתה של ענת גוב ספדה: "אמרתי לה שאני משחררת אותה"
מאות אנשים הגיעו להלווייתה של המחזאית, אשר הלכה לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן. בטקס האשכבה נשמעו לא מעט פרצי צחוק ביחד עם דמעות. בעלה, גידי הקריא מכתב שקיבל מנשיא המדינה
לאחר טקס אשכבה לא שגרתי, שלווה בפרצי צחוק מדבריהם של הקרובים אליה, הסתיים הטקס וגופתה הוטמנה לאחר שהוקרא "קדיש". מי שדיבר במהלך הלוויה, נזכר בעיקר ברגעים מאושרים, שהעלו דמעות וחיוך אצל הנוכחים בקהל.
בעלה, גידי גוב, סיפר בדרכו על הניחומים שקיבל במהלך היום: "זה נורא אישי ורגשי, אבל מסתבר שאהבו אותה. התקשרו אלי מהלשכה של ביבי ובהתחלה חשבתי שעובדים עלי. אבל הוא היה על הקו ודיבר נורא יפה ואמר, 'לפעמים היא ירדה עלי, למעשה כל הזמן', אבל הוא דיבר נורא יפה ואישי ובצד אחר.
"ואז קיבלתי טלפון מלשכת הנשיא. סוג של בוקר לא שגרתי שכזה. דיברתי עם יונה ברטל והיא אמרה לי שהנשיא כתב משהו במו ידיו ושהיא רוצה לשלוח לך את זה ושמעתי אותה קוראת לו. הוא סיפר לי שהוא מאוד אהב אותה ואני מצידי אמרתי שאני אקרא את המכתב עכשיו.
"לכבוד משפחת גוב,"אני אבל על לכתה מאתנו של ענת, אם ורעייה, מחזאית ותסריטאית ברוכת כישרון, לאחר התמודדות אמיצה עם מחלת הסרטן. לכתה בטרם עת היא אבדה תרבותית לעם כולו ואובדן אישי לכל מכריה.
"למדתי להכיר את יכולותיה רבות ההשראה של ענת בעבודה משותפת. היא נהגה בחכמה וכל חייה היו קודש לארץ שאהבה ולאנושות שדגלה בה. היא יצרה תרבות ומעולם לא התכופפה לדעה המקובלת ולא נכנעה לתפיסה השטחית.
"הייתה לה אמת אצילה, טובה ומקורית שליוותה אותה גם במאבק במחלה. היא נאבקה בה באומץ לב, ביצירתיות ואף בהומור. היא חיה באהבה. יצרה בעומק. ומתה בגבורה. תנחומיי לגידי, לדניאל, ליותם ולרונה".
בתה, דניאל גוב אמרה: "ביום שני שעבר בערב, לפני שבוע, אני החלטתי שאני מוכנה לשחרר אותה כבר, היא כבר לא הייתה היא. החיוך כבר זלג לה מהפנים, היא לא הצליחה לעשות הצגה של חיוך וביום שלישי בבוקר, כשבאתי לעשות עליה בייביסיטר החלטתי להגיד לה שאני משחררת אותה.
"אני כבר ארבע שנים אמא ומתוקף התפקיד, גם נאלצתי להיות חזקה יותר בבית של עצמי וגם בבית שלה וביום שלישי שעבר החלטתי לרגע שאני רוצה להיות הבת של ולא אמא של ועל אף שבריריותה אמרתי לה שאני רוצה לשכב עליה כמו שהייתי ילדה.
"נשכבתי על ידה, על הכורסא המדהימה ואמרתי לה שאני
"אמרתי לה שאני מסתכלת על המיילים והאסמסים שלה ואמרתי לה שזאת זכות בשבילי להיות איתה 30 ומשהו שנה, לא כמו האסמאסים, שאנשים שחוו איתה שעות בודדות. זאת היתה הזכות הכי גדולה שלי להיות הבת שלה. אני מודה לה על כל מה שהיא לימדה אותי: מה זאת חמלה ונאמנות ומה זאת זוגיות. רציתי להגיד לה תודה שהיא לימדה אותי מה זה לישון שנת צהריים".
חברתה הקרובה, עדנה מזי"א אמרה: "בשבוע שעבר, כשהיא ישבה בכורסא שלה עם סוכריית מורפיום בצד אחד וסיגריה בצד השני, היתה לה הבעת בהלה על הפנים, שאלתי אותה מה קרה ואז היא אמרה: "תארי לך שהעולם הבא הוא אותו חרא כמו פה. איך שאני מגיעה אומרים לי: 'את למטבח לרחוץ כלים'. אמרתי לה שלא נראה לי, אבל היא התעקשה כי 'האחרון שמגיע רוחץ כלים'."
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם