לא רוצה שיטרפו אותך? אל תהיה כבש
הבעיה של מחנה הימין היא היעדר ביטחון עצמי. הוא משלים עם קביעתו החצופה של השמאל כי רק מי שנמנה עם איתו הוא איש מקצוע אמיתי. אדמונד לוי הוא רק דוגמה לכך
הכל נכון. ההמולה סביב השופט אדמונד לוי היא דוגמה קלאסית של סטנדרט כפול. שלא לדבר על יתרונו המקצועי הברור של אדמונד לוי על פני טליה ששון: הוא שופט בדימוס והיא בסך הכל עורכת דין.
אלא שאל לו לימין לבוא בטענות אל השמאל. זה פתטי. זה נשמע כמו טענות של כבש ששוב הפך לטרף עם בוא הזאב. לא רוצה שיטרפו אותך? אל תהיה כבש. תצמיח שיניים וציפורניים ותלמד לטרוף. אינך יודע לטרוף? אל תבוא בטענות ואל תבקש מהיריב שלא יהיה זאב.
מדובר במאבק על השלטון שהקרב על קביעת המציאות המשפטית-תודעתית הוא חלק מהמערכה. כאן זה לא גן ילדים שם אם ילד חזק יותר דוחף אותך אפשר להגיד לגננת (וגם אז זה לא תמיד עוזר). כאן זה ג'ונגל.
למה מצפה הימין? שהשמאל יכניס מרצונו החופשי את אנשי הימין למועדון הסגור של האליטה, במקרה הזה האליטה של המערכת המשפטית? למועדון שהוא מגדל השן? ששופט ממחנה היריב אשר יצליח לפרוץ למועדון לא יתקבל כנטע זר? שתומכי הנסיגה מיו"ש במערכת המשפטית ובתקשורת יכירו בדו"ח אדמונד לוי כפי שהכירו בדו"ח טליה ששון? מה חושב לעצמו הימין? שהצד השני הוא אמא תרזה?
במלחמה כמו במלחמה, כולל במלחמה על התודעה. הבעיה של מחנה הימין היא שהוא סובל מהיעדר ביטחון עצמי. הוא משלים עם קביעתו החצופה של היריב כי רק מי שנמנה עם אותו המחנה הוא איש מקצוע אמיתי. שופט, פרקליט, איש רוח, עובד מדינה. שופט מהמחנה הלאומי הוא תמיד שופט מטעם והדוח שהוא מכין הוא דו"ח מוזמן.
עיתונאי שמתנגד למדינה פלסטינית הוא תמיד "עיתונאי ימני", ועובד מדינה חדש בעל השקפת עולם ימנית, הוא תמיד מינוי פוליטי. רק לשמאל שופטים שאמת מדברת מגרונם, אנשי רוח אובייקטיביים ופקידים מקצוענים. וכמובן מיותר לציין כי רק איש שמאל יכול להיחשב לאינטלקטואל.
הימין כועס אבל משלים עם הקביעה של הצד השני. יש לו סוג של תסביך גלותי, תסביך של יהודי שמכיר ביתרונו של הלא יהודי שכן הוא בעל הבית. התסביך בולט במיוחד בקרב הציבור הדתי שאוהב לחלום על יום מהימים בו המגזר הדתי לאומי יגיע לשלטון אך סבור בינתיים שיש להציב חילונים בקדמת הבמה, אם בהפגנות אם ברשימה לכנסת. כי הימין חושב שאנשי השמאל הם אליטה. והדתי חושב שרק חילוני הוא עם ישראל.
איש ממנהיגי הימין לא העז לסטות מגישתו של מנחם בגין שכבש ב-1977 את השלטון לאחר שלושה עשורים שבהם רק לבעלי הפנקס האדום הייתה אפשרות להתקדם, אך לא תרגם את ניצחונו של הימין למינויים בקרב פקידות בכירה. כשהליכוד חוזר לשלטון, גם אם הוא פועל לקדם את אנשי המחנה לעמדות בכירות, הוא עושה זאת כגנב בלילה. כאילו רק לצד השני מותר. כאילו לימין אין משפטנים ברמה גבוהה, אנשי רוח מוכשרים ומועמדים מקצוענים לתפקידים בכירים בשרות המדינה.
וזה לא רק הליכוד. אף אחת מהמפלגות בצדה הימני של המפה הפוליטית, אף אחד מהפוליטיקאים שנמנים עם מחנה הימין לא חרטו על דגלם את המשימה הפשוטה והמתבקשת: לפרוץ את המועדון הסגור של האליטות. לפעול בשיטה של אפליה מתקנת שהיא כורח המציאות. או לכל הפחות לדאוג לחלוקה שיוונית של המקומות במועדון.
אל לו לימין לבוא בטענות. השמאל ידע לגבות את טליה ששון. הימין לא יודע לגבות את אדמונד לוי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם