פיקוח נפש: על התאבדויות בצה"ל
כמה חיילים מתאבדים כל שנה? הבלוגר אישתון, שנחקר בעקבות תחקיר שפרסם בנושא, פתח מחדש את הנושא, אך בצה"ל מספרים על ירידה דרמטית
לפני שבועיים אישתון נחקר במשטרה אחרי שאחת המשפחות השכולות התלוננה במצ"ח על חשיפת הדוח של בנה. בצבא טוענים שהם יודעים מי הדליף לאישתון את המסמך, וכי הבלוגר שמעדיף לשמור על אנונימיות מנסה לעטוף במעטפת רומנטית את העובדה הפשוטה שהוא החזיק מסמכים שהודלפו לו מתוך הצבא. הוא לא עבר עבירה פלילית, אומר גורם צבאי בכיר, אבל החזיק במידע פרטי.
אישתון סירב להגיב, אבל כתב בבלוג שלו ש"נאסר עליי לדבר על פרטי החקירה שכל מטרתה היא להשתיק, לפגוע ולסחוט מידע פרטי ומוגן בניסיון להפליל אותי ואחרים. אך אם אתר זה יושבת או יפסיק להתעדכן, דעו כי זה נעשה בניגוד לרצוני, או שאני מוחזק תחת דרישות אנטי-דמוקרטיות להפר קודים עיתונאיים מקובלים ולצנזר מידע שזכותו של הציבור לדעת אותו".
בקיץ, בראיון לחגי מטר ב"זמן תל אביב" של מעריב, אמר אישתון כי הצליח להוכיח 17 מקרי התאבדות בצה"ל בשנה האחרונה. "סביר שהמספר הוא כפול מכך. כשאני שם לבד עם המידע הזה, ועוד בלי ניסיון, זה לא משהו שנגמר כשאני מתרחק מהמקלדת. זה אדרנלין ופחד. זה כעס על כמה שהכול עקום והחרדה מהמחיר של לתקן אותו".
בצה"ל מבטלים לחלוטין את פרסומיו של אישתון על כל נתוניו. שם אומרים כי ישנה ירידה דרמטית במספר המתאבדים, שהתייצב בשנים האחרונות על כ-20 בשנה. בצה"ל אומרים כי הטענות לפיהן הצבא מנסה להסתיר התאבדויות שקריות, וכי מדי שנה מתפרסם הנתון המדויק וישנה שקיפות רבה ביחס לשנים קודמות.
"בכל סוף שנה אנו מסכמים את מספר המתאבדים", אומר אלוף משנה ד"ר אייל פרוכטר, ראש מחלקת בריאות הנפש בצה"ל. "מאז שהושקה תוכנית המניעה הצה"לית, מספר המתאבדים בשנת 2012, שטרם סוכמה, הוא הנמוך ביותר, לפחות ב-23 השנים האחרונות. בשנת 2011 מספר המתאבדים עמד על 21 מקרים. השנה הקשה ביותר מאז תחילת התוכנית הייתה שנת 2010, שבה עמדנו על 28 מקרים. לפני התוכנית המספרים עמדו על בין 34 ל-40 מקרים בשנה, ומאז תחילת התוכנית הממוצע עומד על כ-22 מקרים בשנה, כך שהירידה דרמטית".
"אין ספק שזה נושא רגיש", אומר ד"ר חן נרדי, סגן אלוף במילואים שהיה בעבר מפקד בסיס טירונים וקצין בריאות נפש והיום הוא מטפל אישי וזוגי. "עיתונאים חייבים לשאול בנושא הזה שאלות קשות. אני לא בקיא בנתונים העדכניים", הוא אומר. "אבל הצבא, כמו כל מערכת דומה בארץ ובעולם, מנסה לשפר נתונים. מערכות לא רוצות להתגלות בערוותן, והתאבדות של חייל היא אצבע מאשימה כלפי כל המערכת, כלפי ההורים והחברים והמשפחה וגם כלפי הצבא. המערכת הצבאית מקיימת רמת פיקוח גבוהה על החיילים, מהמיון בכניסתם לצבא ועד פיקוח של המפקדים. אם חייל התאבד בגלל אהבה נכזבת זה כאילו לא קשור לצבא, אולם הוא בתוך מערכת של שליטה שצריכה להיות ערה לדיכאון, להתבודדות, למה שעובר על החייל".
כלומר, לטענתך הצבא אחראי על כל התאבדות של חייל, גם אם היא לא קשורה באופן ישיר לשירותו הצבאי?
"כן, הצבא אחראי על הכל, אם כי ברור שהוא אינו יכול לפקח באופן מוחלט על החיילים. אפילו עצירים בכלא, ששם רמת הפיקוח היא הגבוהה ביותר, מתאבדים. אולם באופן תיאורטי הצבא, יותר מכל מערכת אחרת, שולט על החיילים. אף אחד לא יכול לנבא התאבדות, אבל אנחנו יודעים מתוך המחקרים מהם התנאים שגורמים להתאבדות, ולכן יש חשיבות רבה לחפש את פרופיל המתאבד וגם את פרופיל היחידות שמייצרות מצוקה".
מחקרים בצבא האמריקאי הראו שמספר המתאבדים ביחידות קשות גבוה יותר ממספרם ביחידות שמגלות הבנה לחייל.
"זאת שאלה שכדאי לשאול גם בישראל. באילו יחידות מתרחשות התאבדויות ופגיעות עצמיות. אני לא רואה הבדל בין חייל שהתאבד לבין חייל שחתך את עצמו באופן שטחי. בשני המקרים מדובר בקריאת מצוקה".
ד "ר ירדן קציר כתב את עבודת הדוקטורט שלו על התאבדויות בצבא, ומשרת במילואים במערך בריאות הנפש של צה"ל. קציר סבור שהגורם המרכזי להתאבדות הוא החוסן האישיותי של החייל. "חיילים
אדם בעל אישיות בעייתית היה מתאבד בכל מקרה, גם לולא התגייס לצבא?
"אי אפשר לקבוע דבר כזה, אבל אני חושב שנניח שאדם עם פוטנציאל אובדני היה נוסע לאלסקה, לתנאים שונים מאלה שהוא רגיל אליהם בישראל, יכול להיות שהוא היה מתאבד גם שם".
כלומר הצבא לא אחראי להתאבדויות של חיילים?
"כן, ככה אני חושב".
חיילים מתאבדים בגלל שילוב של נתונים, אומר פרופ' משה קוטלר, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש. קוטלר מנהל את המרכזים לבריאות הנפש בבאר יעקב ובנס ציונה, ושימש בעבר כראש מחלקת בריאות הנפש בצה"ל. "מדובר בשילוב של נתונים אישיים, נשק זמין וגורמי דחק. יש אירועים שקשורים להוויה הצבאית, ויש כאלה שאינם קשורים להוויה הצבאית. בכל מקרה שיעורי ההתאבדויות בצבא הישראלי נמוכים מאשר במדינות מערביות אחרות".
בארצות הברית ההתאבדויות בצבא הוכרזו כמגפה. על פי נתוני הצבא האמריקאי שמתפרסמים אחת לחודש, במחצית הראשונה של 2012 התאבדו 154 חיילים אמריקאים לעומת 130 מתאבדים בשנה שעברה. ביולי האחרון התאבדו 22 חיילים, שיא של כל הזמנים. באוגוסט המספר ירד ל-15 חיילים , אבל בעשרת החודשים הראשונים של השנה התאבדו 247 חיילים (158 מהם הוכרזו כמתאבדים, בנוגע ל-89 מקרי מוות עדיין מתנהלת חקירה), לעומת 222 חיילים אמריקאים שנהרגו בפעילות מבצעית באפגניסטן. "זאת הייתה שנה קשה", אמר מפקד המרינס, ג'ימס אמוס, בהרצאה בפני מועדון העיתונות בחודש אוגוסט.
מספרם של החיילים האמריקאים המתאבדים עלה בתשע השנים האחרונות מעשרה לכל מאה אלף בני אדם ל-21, בחלק מהשנים מספרם של החיילים המתאבדים היה גבוה באופן יחסי למספר המתאבדים האזרחים. מחקרים קובעים שהמלחמה בעיראק ובאפגניסטן הגדילה את מספר המתאבדים. ב-2009 שבעה חיילים התאבדו באפגניסטן ו-31 בעיראק. 30 אחוז מהמתאבדים בין 2005 ל-2009 עשו זאת בזמן שהיו מוצבים בשטח. 38 אחוז מהמתאבדים שירתו באפגניסטן או בעיראק. "ההתאבדויות משקפות את המתח בצבא אחרי עשר שנים של מלחמה", אמר ל"דיילי מייל" לפני כחצי שנה ד"ר סטפן קסנקיס, קצין בכיר ופסיכיאטר.
בניסיון לצמצם את התופעה משקיע הצבא האמריקאי סכומי עתק. כ-50 מיליון דולר מושקעים במחקרים בנושא. שלושה מיליון דולר הועברו לבית הספר לרפואה באינדיאנה שפיתח תרסיס המשחרר הורמון שמסוגל להפיג מחשבות אובדניות. לתוכנית המניעה הצבאית יש אתר אינטרנט גדול. משרד ההגנה יצא בקמפיין שנקרא "לוחמים אמיתיים, מלחמות אמיתיות, כוח אמיתי". ד"ר סוזן בלומנטל, בכירה לשעבר במערך הרפואה הצבאי, כתבה לאחרונה ב"הפינגטון פוסט" שהפנטגון מוציא שני מיליארד דולר בשנה על בריאות הנפש בצבא.
הנתונים בישראל נמוכים יותר. ב-2003 התאבדו 43 חיילים, לעומת 30 חיילים שנהרגו באותה שנה בפעילות מבצעית, כפי שחשף עמיר רפפורט ב"מעריב". ב-2004 התאבדו 28 חיילים. באותה שנה נהרגו חמישה חיילים בתאונות צבאיות. ב-2005 התאבדו 35 חיילים. בין 2007 ל-2009 התאבדו 24 חיילים בשנה. ב-2010 התאבדו 28 חיילים, וב-2012 התאבדו , לפי הנתונים הרשמיים, 14 חיילים.
הנושא מעורר עניין רב גם בקרב ארגוני הטרור. ביולי 2010 דיווח האתר של ארגון עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, על מספר החיילים המתאבדים בישראל. במחצית הראשונה של 2010, דיווח האתר, התאבדו 19 חיילים, לעומת 21 מתאבדים בשנת 2009. לפני כשנה וחצי ספר אמנון לורד ב"מקור ראשון" 16 אלף נופלים מתוך 22,867 חללי מערכות ישראל. "מי הם כל האחרים?" הוא תהה.
ד"ר פרוכטר טוען כי בשטח המציאות שונה. "אמנם רוב מקרי ההתאבדות מדווחים בישראל (לא בצה"ל) כמקרי מוות", הוא אומר. "לעומת זאת, בצה"ל כל מקרה נחקר בשני מישורים: האחד, על ידי ועדת חקירה של מצ"ח, שמחפשת תיקונים בפן המשמעתי והפיקודי; והשני, ועדה רפואית הבוחנת את כל התהליכים, ומסקנותיה מופצות לכלל המפקדים. גם אם אנחנו לא יכולים להוכיח בוודאות שהחייל התאבד, בכל מקרה, הכף נוטה לכיוון המחמיר ולא להפך. אנחנו עדיין סופרים את אותם מקרים כמקרי התאבדות. המון משפחות מבקשות שלא ייכתב שבנן התאבד. הפרקליטות מצדה עושה מאמצים מתוך התחשבות במשפחה ומשתמשת בניסוחים מעודנים יותר כמו'לא ניתן לשלול חשד להתאבדות', אבל מעולם לא קרו מקרים הפוכים. מלבד להיבט צנעת הפרט, צה"ל קבע לעצמו שסיבת המוות לא תשנה את צורת היחס למשפחה השכולה. כל חלל צה"ל הוא חלל בפני עצמו".
מה כוללת התוכנית הצה"לית?
"במחלקת בריאות הנפש נעשו מאמצים רבים בנושא המלחמה באובדנות בקרב חיילים שמסתיימת בהתאבדות. העבודה שלנו מחולקת לכמה חלקים: הכשרה טובה יותר של מפקדים, צמצום מספר החיילים שלוקחים כלי נשק הביתה והתעסקות אישית בכל אירוע של אובדנות. המטרה בצה"ל היא שיהיו קב"נים בשטח, קב"ן לכל חטיבה. הימצאות קב"ן בשטח משפיעה על מספר ההתאבדויות. המודל של הקב"נים היה שהקב"ן אמור להיות אחראי על מרחב.
"בעבר מרבית הקב"נים ישבו במפקדות גדולות או במרפאות, ושימשו כעורף רפואי. בשנים האחרונות הבנו שתפקידו של הקב"ן אינו לשבת רחוק, ולהגדיר אם חייל מסוים מתאים לצבא או לא, אלא לשבת כמה שיותר קרוב ליחידה. קיימות היום גם תוכניות הדרכה על ערבות הדדית, ובאמת רואים היום יותר מודעות אצל מפקדים לזהות ולהפנות חייל עם איתותי מצוקה לקב"ן ולגורמים מתאימים".
לדברי ד"ר קציר, מספרם של החיילים המתאבדים אכן מצוי בירידה בשנים האחרונות, "הודות לפעולות מניעה שונות, כמו דיווח קפדני של מפקדים, לקיחת הנשק מחייל אובדני, הפניה לקב"ן ושמירה הדוקה בכלא על אסירים שמאיימים בהתאבדות".
בני מרום, פסיכולוג, פעיל בעמותת "בשביל החיים" למניעת התאבדות וחבר בפורום ייעוץ לראש אכ"א בתחום ההתאבדויות, מספר כי גם לו יש חלק בצמצום מספר המתאבדים בשנים האחרונות. בנו של מרום, סגן אורי מרום, שהיה טייס מסוקים, התאבד במאי 2000 אחרי שעבר כמה משברים. בראיון למעריב, לפני שבע שנים, אמר מרום כי צה"ל עוסק בנושא, אבל לא במניעתו. כעת הוא סבור אחרת: "לא רק שהצבא חוקר את ההתאבדויות כפי ששום גוף אחר לא חוקר את הנושא, אלא גם נעשו פעולות מניעה כמו הורדת הזמינות של כלי הנשק. מהיכרות שלי עם הנושא, הצבא לא מסתיר כלום. בעבר אולי הייתה הסתרה של הנושא, אבל בעשר השנים האחרונות זה לא קורה".
רק חלק ממקרי ההתאבדות מגיעים לתקשורת. בדצמבר 2004 התאבד סגן ע'. על פי התחקיר הצבאי, הוא התאבד בירייה אחרי שהפרקליטות הצבאית דרשה ממנו להעיד נגד חבריו בפרשות של מעשי ביזה ברמאללה במהלך מבצע "חומת מגן". בנובמבר 2006 התאבד חייל על ספינת טילים של חיל הים. חודשיים אחר כך התאבד חייל נוסף על ספינה אחרת. חיילים סיפרו על יחס נוקשה של מפקדיהם. בינואר 2008 חייל התאבד בבית הכנסת בקיבוץ זיקים. במאי 2009 התאבד רב סרן מחיל המודיעין בבסיס במרכז הארץ, וחצי שנה אחר כך קצין נוסף. באפריל 2010 התאבד החייל אשרף מריח מדליית אל כרמל אחרי שחברו, לואי נאסר א-דין, התאבד בבסיסו בצפון הארץ. חודש אחר כך התאבד אלוף משנה מחיל המודיעין בירייה. במאי 2011 התאבד רב סרן מחיל הים בבסיס בחיפה. במכתב ההתאבדות הסביר שהסיבה היא עומס עבודה וחוסר גיבוי ממפקדיו. במאי 2012 נמצא לוחם גבעתי נטע ברנד ירוי לא רחוק מביתו בגבעת ישעיהו. "אל תחכו לי", הוא כתב.
בן גלובר, חייל גבעתי שסיפורו נחשף בתוכנית של אמנון לוי בערוץ 10 לפני שלוש שנים, התאבד בירייה בפברואר 2004 לעיני מפקדו אחרי שאיים בהתאבדות ולא טופל. "חקירה מקיפה אחרי כל התאבדות של חייל תגלה שמשהו בשרשרת ניתק", אומרת אמו, ליאורה גלובר. "החיילים הם בחזקת הצבא, והאחריות עליהם היא של הצבא. הפתרון הוא בהקשבה למצוקות של החיילים. אם חיילים יוכלו להתלונן בפני קצינים בכירים, ולא בפני המפקדים הישירים שלהם, שהם בחורים צעירים בעצמם, אפשר יהיה למגר את התופעה. אני בעד צבא בוגר יותר. נערים בני 18 צעירים מדי. בשנים האחרונות אני עורכת הרצאות על המקרה של הבן שלי. אחרי אחת ההרצאות ניגש אליי חייל ואמר לי שהוא נמצא בדיוק במצב של הבן שלי. הייתי מזועזעת שדבר כזה קורה מול עיניי, דיברתי איתו ועם המפקד שלו ואני מאמינה שהצלנו את חייו. עם יותר רגישות ועם כלים נכונים אפשר למנוע התאבדויות, אבל כמה זמן יש להם בצבא לדברים האלה? בסופו של דבר הצבא צריך להילחם".
תגובת דובר צה"ל: "בשנת 2011 עמד היקף האובדנות בצה"ל על 21 מקרים. צה"ל אינו מסכם את היקף המקרים, אלא בתום השנה האזרחית, אולם היקף מקרי האובדנות מתחילת השנה הנוכחית הוא הנמוך ביותר בשני העשורים האחרונים.
"לפני כשבע שנים החל צה"ל בהובלת אגף כוח האדם ומחלקת בריאות הנפש בתוכנית למניעה וצמצום של מקרי אובדנות. במסגרת התוכנית, שהביאה לירידה משמעותית במספר מקרי האובדנות בצה"ל, מתקיימת פעילות שוטפת, הכוללת הרצאות והכשרה מיטבית למפקדים לזיהוי מצוקה בקרב חיילים ומתן מענה נכון. כמו כן הוגדל מספר קציני בריאות הנפש הפזורים ביחידות השדה ובדרג השטח. כל חשד למקרה התאבדות בצה"ל נחקר במצ"ח ומועבר לטיפול ולבחינת הפרקליטות הצבאית וכן לוועדה רפואית. ממצאי הוועדות מועברים לגורמי צה"ל ולמשפחות. בצה"ל רואים בנושא מניעת האובדנות בקרב חיילים חשיבות מן המעלה הראשונה, ופועלים כל העת במישורים המקצועיים והפיקודיים כדי לתת טיפול מיטבי לחיילים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם