לא מגיע לו: תשובה לבן דרור ימיני
בן דרור ימיני זיהה משלב מוקדם את הסכנה בארגונים האנטי ישראלים, אבל במסגרת מאבקו בהם הוא לעיתים מתקשה להבחין בין עמית לאויב. תלמידיו לשעבר של פרופסור דן אבנון יוצאים להגנתו ועונים למאמר "מגיע לו" (nrg מעריב, 13.12.12)
בהתייחסו בשבוע שעבר לחרם שהטיל איש אקדמיה אוסטרלי על פרופסור דן אבנון מהאוניברסיטה העברית בשל היותו ישראלי, טען ימיני נגד פרופסור אבנון (שהוצג במאמר כאקדמאי ש"הסית נגד המדינה היהודית") כי בתגובתו "המתרפסת" לפרופסור האוסטרלי לא יצא נגד החרם בכללו, אלא רק טען כי אין להחיל עליו אישית את החרם משום שהוא אישית "בסדר" ושייך דווקא לאלה הנצבים "נגד ממשלת ישראל".
ראשית, טענותיו של ימיני כנגד פרופסור אבנון נטולות כל בסיס. כתלמידים לשעבר של פרופסור אבנון המכירים את פועלו זה שנים רבות, ברור לנו שעמדתו אינה ניתנת לאיפיון בשום אופן כרדיקלית או כ"אנטי ציונית". יאמר לזכותו של ימיני שהוא מיהר להודות בטעותו בהקשר זה וחזר בו בהבהרה שפרסם. התנגדותו של אבנון לחרם על ישראל לא נגעה למקרה שלו בלבד, אלא מבוססת על עמדה עקרונית השוללת את החרם באופן חד משמעי.
יחד עם זאת, המאמר של ימיני מצייר ומזהה איש אקדמיה הפועל לחיזוק המימד הדמוקרטי והפלורליסטי בישראל בהכרח כאנטי-ציוני המסית נגד המדינה היהודית. זו תפיסה סטריאוטיפית, שמתקשה להכיל עמדה מורכבת ומרובדת. באופן אירוני, תפיסה מכלילה וסטריאוטיפית זו עומדת
מניסיוננו כסטודנטים ישראלים באוניברסיטת טורונטו, הנוטלים חלק במאבק בארגוני סטודנטים רדיקלים הפועלים להחרמת ישראל, העמדה אותה הציג פרופסור אבנון בתשובתו לחרם האוסטרליהיא הטענה היעילה ביותר במאבק כנגד קמפיין החרם נגד ישראל בעולם המערבי בכלל ובאקדמיה בפרט. התפיסה הליברלית, שבשפתה מתנהל על-פי רוב המאבק בחרם מחוץ לישראל, מדגישה בין היתר שני עקרונות: פיתרון קונפליקטים בדרכי שלום וסלידה מהכללות, סטריאוטיפים וגזענות.
לפיכך, הטענות המתאימות והאפקטיביות ביותר נגד קמפיין החרם במסגרת השיח הליברלי הן שתיים: ראשית, הצבעה על חוסר הקונסטרוקטיביות של החרם לקידום שלום במזרח התיכון, משום ששלום נוצר בדיאלוג והבנה הדדית ולא בחרמות והשמצות המעצימים את העוינות והדמוניזציה ההדדית; שנית, חשיפת האלמנט המכליל והסטריאוטיפי של קמפיין החרם, שקורא להחרים ישראלים ללא הבחנה רק משום שהם ישראלים ומבלי להבין את מורכבות הנושא. רק בדרך זו ניתן לבקר את החרם בצורה אפקטיבית לקהל המערבי. הטיעון של פרופסור אבנון אכן הצביע על שני הדברים: הוא הצביע על כך שהחרם מלבה שנאה והצביע על כך שהוא מכליל משום שהוא "מתנכל לאדם רק בגלל הזיהוי הקבוצתי שלו".
בן דרור ימיני היה מעדיף שתומכי החרם על ישראל יותקפו כגזענים התומכים בחיסול מדינת ישראל. גם אם הדברים נכונים פעמים רבות, תקיפה מהסוג שימיני מציע כמעט תמיד איננה אפקטיבית. תקיפה כזו מאפשרת לתומכים בחרם, באופן פרדוכסלי, להציג עצמם כקורבנות של ישראלים שלא מסוגלים להכיל ביקורת על ישראל ואת הישראלים המביעים אותה כאנטי-ליברלים. תגובתו של פרופסור אבנון, לעומת זאת, על רבדיה השונים, הצליחה לתת מענה ראוי לקריאה לחרם. ההוכחה לכך מצויה בתוצאה. החרם גונה בחריפות מצד רבים באקדמיה ובמערכת הפוליטית באוסטרליה, ובכלל זה הצהרה חשובה נגד החרם מאת שר החינוך האוסטרלי.
הכותבים הם דוקטורנטים ישראלים באוניברסיטת טורונטו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם