זרים לכדורגל: הבלוף של אוסקר ויורדי
הכישלון הגדול של יורדי ואוסקר במכבי ת"א הוא עם הרכש. הבעיה הגדולה של אבוקסיס היא הזחיחות. והאתגר הגדול של בנאדו יהיה התמודדות עם משברים
שום דבר חדש במכבי ת"א. מה שהיה הוא שהווה וסביר להניח שגם מה שיהיה. יהיו אלה נמני ויוסי מזרחי ומוטי איוניר, או יורדי קרויף ואוסקר גרסיה. כי גולדהאר הוא אותו גולדהאר. בעל בית עשיר אך מנותק, חביב אך חובבן. ובעיקר הוא תמים.
לאחרונה מרבים כאן לבקר את מכבי על שיטת המשחק של מאמנה. לא שאני עוקב במיוחד ומקרוב אחר המבקרים, אבל סביר להניח שמדובר באלה שהכתירו את אוסקר כפפ גווארדיולה בחודשיים הראשונים של העונה ואת מכבי כאלופה בטוחה. שטויות. אוסקר הוא לא גאון גדול.
לרוב החילופים שלו מביכים כי הוא בעיקר רוצה לשמור על הקיים. הוא חסר ברק ושאר רוח. קשר תמורת קשר, מגן תמורת מגן. גם כאשר מכבי הוליכה את הליגה, היו כאלה שלא הבחינו בכדורגל גדול. כדורגל של מכבי. וזה לא שמכבי לא יכולה לזכות העונה באליפות. היא יכולה. אבל זו כבר לא תהיה אליפות מהסוגה העלית. אם בכלל, זו תהיה אליפות מהסוג של הפועל כפ"ס מודל 1982.
אני זוכר את הימים הראשונים של יורדי קרויף בת"א. אלה שהרימו גבה כי המינוי נראה להם קצת תמוה, או לפחות גדול בכמה מספרים יחסית לרקורד הלא מרשים שלו כמנהל מקצועי, נתקלו בחסידים שוטים שמיד דיברו על איזו קבוצה קפריסאית בה ביצע קרויף מהפכה לדורות.
כאשר חיברו החסידים את קרויף לאוסקר, הם העלו טענה, כביכול הגיונית: אין דין אבי נמני שמרים טלפון לסוכן שחקנים ורוצה שחקן אירופי, כדין קרויף ואוסקר. את נמני יסננו כי מי זה נמני עבורם, ואילו אל אוסקר וקרויף יתייחסו בכבוד וביראה. האחד מגיע מברצלונה והשני הוא הבן של יוהאן, והשניים גם היו אמורים להוסיף את שמו של איזה טייקון יהודי מקנדה שהבעיה האחרונה שלו היא כסף. ואם אנחנו נרצה, מיץ' ישלם. לא כי הוא פראייר, אלא סתם כי אין לו מושג.
כמובן שתוך זמן קצר התברר שלא קרויף ולא אוסקר הצליחו להחתים זרים שעושים את ההבדל. הזרים של מכבי כמעט אינם פקטור רציני ומשפיע. במקרה הטוב הם ברמת השחקן הישראלי הממוצע ובמקרה הפחות טוב הם סתם לא מזיקים. הסך הכל של וינסנט אניימה, קרלוס גרסיה, גונסאלו גרסיה, סטיב גורי ורוברט ארנשואו הוא עד עכשיו בין סתמי לבין אפסי.
כאן הכישלון הגדול של קרויף ואוסקר. אז נכון שמהראן ראדי הוא רכש נהדר, תורם ויעיל, גם אם הוא נחלש לאחרונה, אבל קרויף ואוסקר לא הכירו אותו בכלל והוא הגיע למכבי כי מישהו המליץ, והם רק אישרו את החתמתו של שחקן שמחצית מהליגה חשקה בשורותיו.
כבר ברור שאם לא תהיה כאן אליפות, ההרפתקה של קרויף ואוסקר בישראל תסתיים בסוף העונה. המנהל המקצועי התגלה כחסר מעוף ועין מקצועית, והמאמן לא מזכיר במאומה את אופי המשחק של המועדון המפואר ממנו הגיע למכבי. לזכות גולדהאר יאמר שהוא אחד שלא שומר אמונים לאף אחד.
רק לעצמו ולגחמותיו. ואז גולדהאר יצטרך לחזור לאופציית רן בן שמעון, שאותו יכול היה להחתים בקיץ האחרון אך בחר באחיתופלים שהקיפו אותו, ושהמליצו לו על המהפכן מקפריסין שהביא עמו את השמרן מקטאלוניה.
הנה עצה ליוסי אבוקסיס ששווה לו את הקריירה. כי הפוטנציאל עצום. אישיות, מנהיגות ומורים מהרמה הגבוהה ביותר. ושלא יזרוק לפח את הספרים והמחברות של ניצן שירזי. הם יכולים לעזור לו בהבנת הכדורגל המודרני. והוא גם היה קשר אחורי עם חוכמת משחק שהכיר את הפאס הקצר האחרון, והמסירה הארוכה והמדויקת ששינתה מומנטום של משחק וקבוצה.
רק שיפסיק עם היהירות והזחיחות. כי הוא בחור טוב, במובן הטוב של המונח. אבל שיזכור כי הוא רק התאמן אצל שלמה שרף, דרור קשטן ואברם גרנט. והוא עדיין רק סטאז'ר שלהם. והוא רק היה העוזר של אלי גוטמן בהפועל, הוא עדיין לא גוטמן. רחוק מכך. שישמור על צניעות ויפסיק להתבכיין ולקטר.
אין לו על מה ומי. הוא בסך הכל חיפש אתונות ומצא מלוכה. גם אם עדיין לא מלכות. איזה עוד איש מקצוע קיבל אישור (הגיוני) לאמן קבוצה בסדר גודל של הפועל ת"א ובמקביל להמשיך בתפקידו כעוזר המאמן הלאומי? אם אבוקסיס לא יבין זאת, שיהיה מי שימליץ לו על מנטור שימנע ממנו התרסקות. גם כאן הפוטנציאל עצום.
מותר להתלהב ממה שעובר על מכבי חיפה. אפשר להבין את ההתלהבות של יעקב שחר ואריק בנאדו והאוהדים הירוקים אחרי כחודש בו הפכה אותה קבוצה ממועמדת לירידה למתמודדת בצמרת הגבוהה. עכשיו לשאלה רצינית: זה באמת בנאדו? תשובה חלקית וזמנית: זה גם בנאדו. ממש לא בעיקר בנאדו.
זה הרבה פסיכולוגיה. החופש מעטר. מהנוקשות האנושית והאנכרוניזם המקצועי של רובן. זה קורה במשמרת של בנאדו, ויפה לו ויפה לשחר, שאסור לשכוח, בכלל רצה את בן שמעון שהבריז לו.
אם בנאדו ראוי ומתאים לחוזה ארוך טווח כמאמן מכבי חיפה? לא בטוח. רק אולי. עד עכשיו זו לא היתה בעיה להתרומם ממעמקים. מעכשיו הכל משתנה. זה לא רק לשמור את המומנטום, אלא היכולת להתמודד עם ההצלחה ולנפק פתרונות מסוג אחר לחלוטין. למשל, כיצד תגיב המערכת, בראשות בנאדו כמובן, להפסד ראשון או חלילה לרצף הפסדים.
לא צפיתי בהגרלת הצ'מפיונס ליג. ישנתי. עשרות הטלפונים מהארץ ומאיטליה הבהירו לי הכל. קיבלנו את ברצלונה. לא התרגשתי כי הייתי בטוח שזה מה שמגיע לנו וזה מה שנקבל. הבן שלי צלצל להרגיע ולנחם. אבא, הוא אמר ביבשושיות, עדיף לקבל אותם בשמינית הגמר ולהפסיד בשקט. יותר טוב מאשר להפסיד בגמר לעיני כל העולם שכמובן יהיה נגדנו.
אחר כך עברו מול עיניי הימים היפים והמרגשים של איטליה ביורו והכדורגל האינטליגנטי של פראנדלי. ואז הגיע הגמר מול ספרד וההפסד 4:0 וחשבתי עד כמה הבן שלי צודק ועד כמה הוא רגיש לשלומי ולמצב רוחי. באמת עדיף אותם בפברואר. אולי גם יונייטד או ריאל, באיירן או ארסנל יעופו איתנו, והנזק והרעשים יהיו מינוריים.
ברגעי מצוקה שכאלה אני פונה בדרך כלל אל הגאזטה ומגיע אל הסגל של ברצלונה, כי חוץ ממסי, אינייסטה וצ'אבי אינני מכיר שם הרבה, ומגיע לכתבה על המנג'מנט של המועדון ההוא מקטאלוניה. ואז אתה מגלה שהיה שווה. מי הוא המנהל המקצועי של ברסה? אנדוני זוביזארטה. הוא ולא אחר. זה שחטף את הרביעייה במשחק ב-1994 בו הביסה מילאן באתונה את ברצלונה 0:4 משערים של דניאלה מסארו (צמד), מרסל דסאיי וסביצ'ביץ', בגמר שנחשב לגדול ביותר בתולדות גביעי אירופה לאלופות.
ואם זוביזארטה שם, מי יודע. לפחות אצלי המוראל קצת עלה. כמו כן נזכרתי שדניאלה מסארו האריך לאחרונה את חוזהו במחלקת הנוער של מילאן.
לפני כשנה עלתה לכותרות טניסאית אנונימית בשם דניס חזניוק, אחרי שהשמיצה את שחר פאר כאשר כינתה אותה בלוף. שלשום, אחרי שהביסה אותה בחצי גמר אליפות ישראל, סירבה שחר ללחוץ את ידה של המגדפת ואף הוסיפה כי היא בושה למדינת ישראל.
כמובן שאני בצד של שחר במקרה הזה. אני רק חושב שהחזנצ'וק הזו היא לא בושה לעם ישראל אלא בושה קודם לעצמה, ולמי מבני משפחתה שחינך אותה לתת תרבות אישית וספורטיבית שכזו.
זה רק אני, או שגם אתם שמתם לכך ששמו של אברם גרנט לא הוזכר כמועמד להחליף את טיטו וילאנובה בברצלונה?
אקו"ם