איבד את מנהיגותו
בהחלטתו לתקוף את בנט עוצר נתניהו את זליגת המנדטים לגוש הימין. נכון, מפלגת הבית היהודי מתחזקת - אך לא על חשבון הליכוד
את ההישג היפה הזה של נתניהו מקובל לזקוף לשני גורמים שהם שני צדדים של אותו מטבע. מצד אחד, בשמאל כל מפלגה מושכת בשערות חברתה. שלי נגד ציפי, ציפי נגד יאיר, יאיר נגד שלי. עריקים פוליטיים מעמידים עצמם למכירה - ויש קונים. וכל העם רואה את הקולות ומחפש לאן לברוח מהביצה.
מנגד, עומד מנהיג. בגוש השמאל רעש מהומה ואין מנהיגות, ובמחנה הלאומי שקט ושלווה ויש מנהיג חדמשמעי. נתניהו לא רץ להתראיין ולא נגרר לשום עימות. בעצם שתיקתו הוא שידר ביטחון עצמי וקור רוח. בשעה שמופז התכתש עם לבני, נתניהו נפגש עם מרקל. בזמן שיחימוביץ' מנסה לגרד לעצמה פה ושם קצת זמן שידור, נתניהו מצטלם בתרגיל צבאי אי שם בחברת הרמטכ"ל ושר הביטחון.
נתניהו עשה רק מהלך פוליטי אחד, גדול ואסטרטגי, כשאיחד את הליכוד עם ישראל ביתנו - ואפילו במעמד הזה הוא לא השיב על שאלות העיתונאים. את העיתונאים זה נורא מרגיז, אבל הציבור אוהב את זה. והתוצאה לא איחרה לבוא: זליגת מנדטים עקבית, שבהחלט מתארת מגמה, מהמחנה היריב למחנה נתניהו.
וביום שישי פתאום, השד יודע למה, ראש הממשלה בעט בדלי ושפך את החלב. הוא, ביוזמתו, פנה בבהילות לשלושת ערוצי הטלוויזיה וביקש להתראיין מהר, כאן ועכשיו. אפשר היה לראות את תחושת העונג המהולה בבוז קטן על פני המראיינים. הנה, גם ביבי בידיים שלנו. ולמה? הזדמנות לדקור את בנט.
לראשונה מאז שהתחילה מערכת הבחירות נתניהו נשמע קטנוני ולחוץ. מעכשיו, כאילו אומר ראש הממשלה לבוחרים - לא רק בשמאל המתפרק אוחזים איש בגרון רעהו, גם אנחנו רוצים. אם חשבתם, בוחרים צעירים, לברוח אלינו מגוש השמאל המסוכסך והמלא אגו, אל תעשו את זה, אין טעם. אנחנו אותו דבר. והמוזר בכל הסיפור הזה הוא שאם קצת מחטטים בסקרים, מוצאים שהבית היהודי מתחזק - ולא על חשבון הליכוד.
אם להשוות בין הסקרים שנעשו בעיתון זה בשבוע האחרון ולפני חודש, הליכוד נשאר יציב על 37 מנדטים, ש"ס נשארה יציבה על 11 והבית היהודי טיפס מתשעה
האם נתניהו רוצה לגרש אותם בחזרה לגוש השמאל? להכרזה "הוא לא יהיה שר בממשלה שלי" אף אחד לא מאמין. אבל אם היא תזיז בוחרים, זה יהיה בכיוון ההפוך. מתלבטים בין הליכוד לבין בנט יאמרו לעצמם: אם באמת הוא שוקל להשאיר את הבית היהודי באופוזיציה, חייבים לתת לבית היהודי מספיק כוח כדי לא לאפשר את זה. איך אמר נתניהו בראיונות החפוזים? 30 יום לפני הבחירות זה זמן מתאים להתחיל לדבר. לו הייתי פינקלשטיין, הייתי לוחש לו ש-30 יום הם זמן מספיק כדי לצאת מההיסטריה ולחזור למהלך הממלכתי והמנצח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם