גשר מט ליפול
נציגי החרדים האשכנזים מעניקים תקווה לחיבור אל התרבות והישראליות, אך השקפותיהם על הדרת נשים וגיוס לצבא מחייבות את ניתוקם ממוסדות המדינה
האנשים מעוררי התקווה הם חרדים המדברים "כמונו". אחד הסמלים לכך הוא המבטא. כאשר עומדים זה לצד זה יעקב ליצמן ומשה גפני, הישראלי הלא חרדי בוחר בגפני. ליצמן נראה ונשמע כמו יהודי גלותי שהתגלגל כמעט במקרה למשרד ממשלתי כלל-ישראלי. גפני נראה ונשמע כמו צבר שעשה מילואים כל החיים.
החרדים המתקשרים התגלמו בשנות ה-90 בדמותו של ישראל אייכלר, שידע לדבר ולכתוב בחילונית שוטפת אך היום נוכחותו אינה בולטת. דמות חדשה יחסית המופיעה בתקשורת לא מעט היום היא דב הלברטל, מאנשיו הקרובים של הרב יוסף שלום אלישיב המנוח. הופעתו ברורה, דבריו ישירים, ובעיסוקו הוא איש אקדמיה בעל מוניטין.
הלברטל מופיע בעיקר בקמפיינים של המפלגות, שרובן בחרו בסיסמת "השוויון בנטל" כמובילה, והיא מכוונת נגד החרדים שאינם מתגייסים לצה"ל. הלברטל הופיע אצל 'לונדון וקירשנבאום' בסוגיית הרפורמים לאחר הצעתו של הרב יובל שרלו ליצור חיבור לרפורמים בארצות הברית, ופרסם מאמרים בנושא הגיוס. השורה התחתונה מאלפת.
הלברטל ואחרים מביאים לנו לא רק את העמדה הגולמית אלא גם את הנימוקים. הוא אינו מייפה את התמונה: היהדות, לשיטתו, איננה פלורליסטית. עצם הרעיון הפלורליסטי הוא כפירה. התפיסה הדתית היא פטרנליסטית (כהגדרת הלברטל עצמו), כלומר החרדים מייצגים את הסמכות העליונה גם אם אלה שאינם חרדים אינם יודעים זאת או אינם מקבלים זאת. הציונות הדתית, מיובל שרלו ועד נפתלי בנט שכדבריו "מחריב את הציונות הדתית," כופרת במהותה הדתית ואינה מייצגת את היהדות. הרפורמים הם מתבוללים. הדרת נשים מהמרחב הציבורי איננה פרשנות של המצוות אלא יסודה של תורה. אי-שירות של חרדים בצה"ל אינו צו שעה אלא התנאי לקיומה של היהדות החרדית ולקיומה של היהדות. גם גפני, במילים מהוקצעות פחות, מבהיר שאי-שירות של
זוהי, כמובן, עמדה מקוממת. היא לגיטימית כמו כל השקפת עולם, אבל מסקנתה החמורה מחייבת היפרדות כמעט מוחלטת ממוסדות המדינה, ממשאביה, מהרבנות הראשית ועוד. את המסקנה הזו החרדים, פרט ל'נטורי קרתא', אינם מוכנים לקבל. להפך, בלי משאבי המדינה הם יקרסו.
צריך לשמוע ולקרוא כדי להבין את עומק התהום הנפערת בין שני הצדדים: מאחר שלפי התפיסה החרדית המנומקת רק החרדים שומרים על היהדות, הרי כל מה שהם עושים לשם כך לא רק מותר אלא גם הכרחי. באופן פרדוקסלי זה גם מה שעושה אותם שותף קואליציוני נוח ומשמר אותם בתמונה הקואליציונית שוב ושוב, כנסת אחר כנסת. זה גם מה שיכשיל את הקמפיינים הבאים - מ'יש עתיד' ועד 'ישראל ביתנו'. גם להלברטל נכון רגע של מבוכה, כאשר מוטי קירשנבאום אמר לו: הרי בעיני הסאטמרים אתם עצמכם כופרים. הלברטל הסכים, ונראה שגם הסמיק לרגע. מעניין מי בעיניו הוא הנציג הבלעדי של היהדות ומי הכופר בקרב העקוב מבוץ על ירושת מורו ורבו, הרב אלישיב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם