מנצלים את זכותם לרעה
המספר הנמוך של נפגעים פלסטינים חפים מפשע במהלך "עמוד ענן" לא מעניין ארגוני "זכויות" למיניהם המחפשים עילות להכפיש את ישראל
התפלגות ההרוגים פעילי הטרור: 71 פעילי חמאס (הבכיר שבהם הוא אחמד ג'עבר), 17 פעילי ג'יהאד אסלאמי ו-13 פעילי ארגוני טרור אחרים (כמו ועדות ההתנגדות העממית ופת"ח). המחקר מציג טבלה מפורטת על כל אחד משמות אנשי הטרור, ומלווה אותה בעשרות תמונות ותעודות.
"חפים מפשע". ההריסות בעזה לאחר מבצע עמוד ענן צילום: אי-אף-פי
המסקנה הראשונה העולה מהמחקר היא כי על כל שישה אנשי טרור שנהרגו, נהרגו ארבעה "חפים מפשע". זהו יחס שאין לו אח ורע בשום זירת לחימה של צבאות אחרים בשטחים בנויים, שם על כל איש טרור (או איש צבא/ לוחם) שנהרג נהרגים כמה אזרחים. כמובן שהיחס הזה אינו לרוחם של ארגוני "זכויות" שונים בקרבנו ובעולם, הכמהים לראות אזרחים פלסטינים הרוגים רבים כדי להאשים את ישראל ב"פשעי מלחמה". כל מיני ארגוני "זכויות" קיקיוניים מנסים עכשיו למצוא ברצועה עילות משפטיות שונות לפגיעה ב"חפים מפשע" כדי להכפיש את ישראל. שיבושם להם.
מה שמעניין הוא כי יחס דומה של שישה אנשי טרור מול ארבעה "חפים מפשע" היה גם במבצע "עופרת יצוקה", שבו נהרגו 1,166 בני אדם - מתוכם זוהו 709 כפעילי טרור. כאז כן עתה צה"ל עשה מאמץ עליון כדי שייפגעו כמה שפחות "חפים מפשע," אף שפעילי הטרור פעלו מתוך האוכלוסייה האזרחית ומתוך מוסדותיה השונים.
כאן אנו מגיעים למסקנה השנייה הנובעת מההשוואה בין שני המבצעים באותה זירה ונגד אותו אויב - במבצע "עופרת יצוקה" הייתה כמות האבדות של הפלסטינים גדולה פי שבעה מזו של "עמוד ענן". הסיבה
הראשונה והברורה היא משך הזמן הרב של הלחימה ב"עופרת יצוקה", כשלושה שבועות, לעומת כשבוע ב"עמוד ענן," ובנוסף - השתכללות המודיעין ואמצעי האש של צה"ל.
וישנה עוד סיבה מהותית, לדעתי, המבדילה בין שני המבצעים: "בעופרת יצוקה" ממשלת ישראל החליטה להכניס כוחות קרקע ללחימה ברצועה, מה שבאופן טבעי גרם ליותר הרס ואבדות אצל הפלסטינים, ואילו ב"עמוד ענן" החליטה ישראל שלא להכניס כוחות קרקע. הכנסת כוחות הקרקע ב"עופרת יצוקה" לא הביאה לישראל שום הישג אסטרטגי, אלא רק האריכה את משך הלחימה, העצימה את האבדות והביאה עלינו את "דוח גולדסטון" הממאיר.
ומכאן עולה תובנה מעניינת: ממשלת אולמרט נגררה להרפתקאות צבאיות בלבנון ובעזה בלי הרבה חוכמה ובלי הפעלה מושכלת של הכוח הצבאי; בו בזמן היא ידעה לנהל מו"מ מדיני (אמנם ללא תוצאות) ולהמשיך בבנייה בהתנחלויות בלי לעורר רעש. מנגד, ממשלת נתניהו הפעילה בזהירות ובשכל את הכוח הצבאי ונמנעה ממהלכים צבאיים פופוליסטיים וחסרי תכלית אסטרטגית, אך בו בזמן היא מגלה התנהגות אווילית בכל מה שנוגע להתנחלויות ולמו"מ עם הפלסטינים. מה נקבל אחרי הבחירות?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם