הוא מפחד

נתניהו חושש מעימות כי יש לו מה להפסיד. אבל מערכת בחירות ראויה היא לא משחק מחבואים - הכל צריך להיות פתוח, בהיר ושקוף

שלום ירושלמי | 25/12/2012 10:02

תגיות: בחירות 2013,שלי יחימוביץ

שלי יחימוביץ' תבעה אתמול מבנימין נתניהו שיקיים עמה עימות, ובצדק. היא דרשה ממנו לבוא ולהציג את ההישגים הרבים והתכניות שהוא טוען שיש לו, כדי שתוכל להעמיד מולם את הרעיונות שלה, ואז הציבור יחליט באיזו דרך הוא בוחר. נתניהו עצמו סירב להרים את הכפפה. בראיונות הסדרתיים שהיו לו ביום שישי, נתניהו טען, פעם אחת, שהוא מקיים עימות מול העיתונאים. בפעם השנייה הוא הסביר כי הציבור מכיר היטב את ההבדלים בינו ובין כולם, ואין צורך בהצגה תקשורתית.

אילו היה נתניהו פותח את הקלפים עד הסוף, ולא נוהג כמו פוליטיקאי מצוי, הוא היה אומר את הדברים הבאים: "תראו, אני לא צריך עימותים. אני מוביל בכל הסקרים בפער גדול. העימותים הם כלי הנשק של החלשים, שיכולים רק לערער אותי, ולכן לא אתן להם את ההזדמנות הזו. אני אמנם רטוריקן מצוין, כמו שיחימוביץ' אומרת, אבל אני לא פראייר, ולא אתפתה לה. פעם הייתי. מזמן".

הוא מפחד? נתניהו צילום: קובי גדעון, לע''מ

אחר כך היה נתניהו מוסיף ואומר: "יש לי ניסיון רע ומר עם סקרים, ובכלל עם ראיונות בתנאי לחץ. אני זוכר היטב את העימות הראשון שהיה לי בפריימריז הראשונים שבהם התמודדתי על ראשות הליכוד ב-1992 דוד לוי עמד מולי, עלב בי וכינה אותי 'צלופח'. גם משה קצב ובני בגין ירדו לחיי. זה קרה בעקבות פרשת הקלטת, שבה נפלתי והודיתי בשידור חי ברומן מחוץ לנישואים.

בסוף ניצחתי באותם פריימריז, אבל יכולתי גם בלי העימותים המיותרים הללו. היו עוד פעמיים שבהן למדתי למה לא כדאי לי לצאת לעימותים טלוויזיוניים", ימשיך נתניהו. "בפעם הראשונה קיימתי עימות מול שמעון פרס בבחירות 1996. פרס עשה את טעות חייו כשבא מולי אל המסך כראש ממשלה עייף וקצת מבולבל. גיליתי אז מיומנות ורעננות, הבסתי אותו ללא תנאי ומאוחר יותר תפסתי את מקומו. ב-1999 אני נפלתי לאותה מלכודת בדיוק. הייתי ראש הממשלה, מצבי היה קשה והשתכנעתי ללכת לעימות מול יצחק מרדכי, שעשה בי שמות. הפסדתי את הבחירות. מי שניצח היה אהוד ברק שהיה לו מספיק שכל לא להגיע לעימות הזה, כי הוא

הוביל בסקרים. בסוף הוא הפך לראש הממשלה".

עד כאן המונולוג שלא נאמר. אתמול בערב שלח נתניהו את מקורבו השר גלעד ארדן כדי שיוציא את ההודעה הבאה, שתסביר את ההתחמקות שלו מעימות בבחירות 2013. "איזה עימות בדיוק את רוצה?" שאל ארדן את יחימוביץ' בדף הפייסבוק שלו. "עימות של שמאל מול ימין-מרכז? אבל מול מי בדיוק? מול לבני? גלאון? לפיד? מולך? מול מופז? כשתסיימו את המלחמה ביניכם על מי שמייצג את גוש השמאל תעלי שוב סטטוס בפייסבוק ונדבר דוגרי".

אז בואו נסכם דוגרי. נתניהו פוחד מעימות, כי יש לו מה להפסיד. יחימוביץ' וחבריה רוצים עימות, כי יש להם מה להרוויח. הבוחרים צריכים עימות, כי אז הם נחשפים לאנשים בשעת האמת שלהם, וזה גם מופע לא רע. כולם צריכים להשתתף בעימות הרחב הזה, גם נתניהו, גם ראשי המפלגות בימין המסוכסכים איתו, נפתלי בנט ואריה דרעי (שים לב, ארדן) וגם ראשי המפלגות במרכז-שמאל. מערכת בחירות ראויה היא לא משחק מחבואים - הכל צריך להיות פתוח, גלוי ובהיר ושקוף. אסור שהטקטיקה תנצח את הדמוקרטיה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב