המקור נמצא בשמאל
אין אמפתיה דומה ואין תמיכה דומה כאשר הסרבנות היא מימין. כך שהתומכים בסרבנות השמאל אינם רשאים להלין על בנט. הם הרי יצרו אותו
אלא שקודם כל צריך להקשיב טוב למה שבנט אמר. מליצי היושר שלו, כמו עמיתי וידידי אראל סג"ל, טוענים שזה לא ממש נורא, משום שבנט הבהיר שהוא אינו מסוגל לציית לפקודה לפינוי יהודי מביתו, אבל הוא גם אינו מסוגל לציית לפקודה לפנות ערבי מביתו. והרי השמאל, כולל הציוני, הבהיר שיסרב לפקודה לפנות ערבי, אז מה לו לשמאל שיבוא בטענות לבנט, ששומר על הגינות.
הפגנה נגד פינוי מאחזים פלאש 90
יסלח לי סג"ל, אבל זה לא אותו דבר. מפעל ההתנחלויות הוא קו השבר של העשייה הישראלית והציונית. עם כל הקושי שבדבר, אין פינוי יהודים ממאחז שתקוע בעומק השטח הפלסטיני כפינוי ערבים במסגרת מדיניות טרנספר. אכן כן, העולם חווה עשרות תקדימים של חילופי אוכלוסייה, כדי ליצור מדינות לאום וכדי לקדם את הרעיון של הגדרה עצמית על חשבון הגדרה רב-לאומית. אבל לא כל מה שהיה מקובל ונורמטיבי בשנות הארבעים ואפילו החמישים הוא מה שהעולם יהיה מוכן לסבול היום.
טרנספר של ערבים במסגרת מלחמת העצמאות היה פועל יוצא של מלחמה ופועל יוצא של נורמה שהייתה מקובלת אז. לא היום. טרנספר היום פירושו הפיכת ישראל למדינה מצורעת. מנסים לעשות לנו את זה גם ללא טרנספר. ההצלחה תהיה מוחלטת כשזה יקרה. ישראל אכן תהפוך לדרום אפריקה, בדיוק כפי שרוצים שונאי ועוכרי ישראל.
זה לא הסיפור עם פינוי מאחזים. בוודאי לא אלה שקמו כפרובוקציה שכל תפקידה וכל מטרתה הוא להכשיל כל סיכוי להסדר. ולא שפינוי הוא ההסדר הרצוי ביותר. הרי רוב המתנחלים, גם לעת שלום, יהיו בצד הישראלי של ההפרדה. ואותם אלה שיישארו בצד השני יוכלו להיות מיעוט יהודי בצד הפלסטיני. אם כאן יש מיליון ערבים, הרי שלעת שלום, לא צריכה להיות בעיה בהישארותם של עשרות אלפי יהודים בצד ההוא. אבל אם תחליט
ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי לבצע פינוי, זו תהיה החלטה ששום דגל שחור אינו מתנוסס עליה.
העניין הוא שאין מה להשוות בין שמאל לימין. משום שהפרת חוק הפכה ליותר ויותר נורמטיבית בחוגי השמאל. זה יוסי שריד, שהיה ראש מרצ, והפך את התומכת הגלויה בהפרת חוק לגיבורה שלו, ואלה מאות המרצים שחתמו על עצומת תמיכה בסטודנטים סרבנים, ובפועל יש יותר מרצים תומכי סרבנים מסטודנטים שהפכו לסרבנים, וזו האמפתיה שזוכים לה סרבני שירות ביותר מדי מסגרות, לעתים גם בתקשורת, והרשימה ארוכה. אין אמפתיה דומה ואין תמיכה דומה כאשר הסרבנות היא מימין. כך שהתומכים בסרבנות השמאל אינם רשאים להלין על בנט. הם הרי יצרו אותו.
סרבנות יכולה להיות מוצדקת כאשר מדובר בפקודה, חוק, הוראה שדגל שחור מתנוסס מעליהם. זה לא הסיפור, לא בסרבנות הימין ולא בסרבנות השמאל. הבעיה היא שכל גחמה פוליטית הופכת לעילה להפרת חוק. וגם כאן, אין דין שווה בין שמאל לימין. רוב ראשי הימין השתתפו במאמץ לבלימת הקרע עם שולי הימין, שבהם צצה תופעת הסרבנות. זה לא הסיפור בשמאל. לא ראינו שם מאמץ דומה.כך שאפשר להבין את ההתנפלות של הליכוד על נפתלי בנט. זו דווקא התנפלות רצויה, גם אם לעת הזו, מניעיה פוליטיים. הלוואי שהיינו רואים התנפלות דומה בשמאל, על תופעת הסרבנות שבקרבו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם