חולשתו של צבא המיעוט

מי שמתנגד להסדר מדיני לא מבין שצה"ל לא יוכל לתפקד במדינה חצויה מבחינה דמוגרפית. דווקא השמאל רוצה לתת לצה"ל לנצח

חיים אסא | 27/12/2012 9:10 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
הדיון הציבורי שמתקיים לקראת הבחירות נסוב על קיומו או אי קיומו של הסדר מדיני. אבל הדיון הוא כיסוי תעתועים על סוגיה עמוקה, מכאיבה, שכולה נשענת על דיון אסטרטגי צלול, אבל חבוי מעינינו ומהכרתנו. דיון אסטרטגי צלול פירושו דיון שאינו אידיאולוגי ולא ערכי. פירושו הבנת המציאות המשתנה סביבנו. האידיאולוגיה חוסמת את הבנתנו משום שהמציאות משתנה ויש לבחון אותה כל הזמן, בעוד האידיאולוגיה קבועה.

כולנו מסכימים שללא הסדר עם הפלשתינים בשנים הקרובות, ישראל תהיה מדינה שמתקיימים בה שני עמים בגודל דומה או אפילו עם רוב ערבי. אם כך, נשאלת השאלה אם ישראל כמדינה שכמעט אין בה רוב יהודי עדיין יכולה להישען על כוחו הצבאי של צה"ל? אלא אם נשמיט מזוג המילים "יהודית ודמוקרטית" את המילה "דמוקרטית," השאלה רק תלך ותחריף.
"צה"ל חייב להיות צבא העם". חיילים ברצועת עזה צילום: אי-אף-פי

כלומר, מתקיימת שאלה אסטרטגית מהותית: האם כוחה הצבאי של ישראל, שנשען על טכנולוגיה מתקדמת, על רוח הקרבה וסולידריות ועל כישרון, הוא משמעותי יותר כשבישראל מתקיים רוב ערבי או כשישראל היא בעלת רוב יהודי מובהק?

לכוח הצבאי יש יכולת הרתעה רק כשהוא מופעל בשמה של מדינה נגד ישות חיצונית. כלומר, אם יתקיים הסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים והם יבקשו להמשיך את החיכוך האלים עם ישראל, ישראל תוכל להישען על צבאה באופן ברור דווקא בסיטואציה הזאת. דווקא הצד המבקש הסדר מדיני בעצם מבקש את הדרך לחזק את צה"ל ולהעמידו על רגליים איתנות.

לעומת זאת, הצד שמתנגד להסדר מדיני ממשיך להסתמך על כוחה הצבאי של ישראל. כיצד? והרי ישראל תזדקק לכוחות שיטור בהיקף שקול לצה"ל כדי לשלוט ברוב הערבי הצפוי, ולהעמיד לצדו צבא איתן שיוכל להתמודד עם האיומים מבחוץ. דמוקרטיה המכילה שתי אוכלוסיות יריבות בגודל שווה, שנלחצת צבאית מבחוץ ברמה של איום קיומי ומאבדת את
התמיכה הבינלאומית, היא במצב בלתי אפשרי כמעט דווקא מבחינת יכולת ההישרדות הצבאית שלה.

לעומת זאת, מדינה דמוקרטית בעלת קווי גבול ברורים שאוכלוסייתה ברורה, יכולה להיאבק על חייה באון. הצד המבקש הסדר מדיני הוא הצד המסתמך על צה"ל חזק, בעל יכולת להרתיע ולהתמודד עם אויבים מבחוץ. הצד המתנגד להסדר, שנחשב משום מה לצד "המיליטנטי", דווקא הוא נראה כתומך בתפיסת השלום של ילדי הפרחים.

ישראל מתקדמת במהירות אל הקיר. אולי אנו לא רואים אותו, אבל נחוש בו פתאום, ואז יהיה מאוחר. כשזה יקרה, דבר לא יעזור: לא סיירת מטכ"ל ולא כיפת ברזל ולא תפילה. צה"ל חייב להיות צבא העם, וליהנות מקונצנזוס. אלה הם פלגי המים שבתוכם עליו להתקיים, ומכאן כוחו. ברגע שייצג רק חצי מהחברה המשתייכת למדינת ישראל או פחות מכך, הוא כבר לא יהיה צבא העם. הוא יהיה צבאו של מיעוט. הוא יאבד את כוחו, ואנו נאבד את עולמנו.
 
הכותב שימש כיועצו האסטרטגי של יצחק רבין
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום:

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים