משבר דיפלומטי: הקרע בין אביגדור ליברמן ודני אילון
הדלפות, הלשנות, השמצות והאשמות הדדיות אפיינו תמיד את מערכת היחסים הטעונה בין שר החוץ לשעבר לבין סגנו. אבל אחרי שליברמן הדיח את דני אילון מרשימת המפלגה, והאחרון נתן עדות מרשיעה נגדו, עושה רושם שהדרמה בישראל ביתנו מגיעה לשיאים חדשים
מצד אחד היו לאילון כל הסיבות לנקום בליברמן על מה שעולל לו; מצד שני הוא מפחד מליברמן, כמו כולם. שר החוץ המתפטר מטיל אימה על הסביבה. עדיין לא נולד בישראל ביתנו הפוליטיקאי שייצא בגלוי נגד המנהיג שלו. אנשים שהיו במפלגה הזו נפגעו, עזבו מזמן, עברו למפלגות אחרות ועדיין ממלאים את פיהם מים. חברי כנסת שליברמן הדיח ממפלגתו במחי יד, בלי הסברים, הגיעו למלון "פארק" בירושלים ביום שבו הוצגה הרשימה, ישבו בשורה הראשונה והרימו יד בעדה.
חבר הכנסת משה (מוץ) מטלון היה אחד מהם. מטלון, נכה צה"ל, הוא חבר כנסת מסור ונאמן בסיעה של ליברמן. ליברמן העיף אותו בלי סיבה מיוחדת וגם לא טרח להמציא לו נימוקים משכנעים. "לא הייתה לך תקשורת, ולכן זה גם פגע בסיעה", הוא הסביר לו באחת ההזדמנויות. מטלון הורחק למקום ה-46 ברשימת הליכוד ביתנו, ועכשיו הוא מחכה שליברמן יזרוק לו איזה תפקיד. גם מטלון לא יאמר חצי מילה נגד הבוס, אף שהוא חש שנעשה לו עוול של ממש. למה להסתבך?
דני אילון החליט בכל זאת לדבר. הוא סיפר בפירוט את כל מה שהתרחש בוועדת המינויים של משרד החוץ, ששיגרה באוקטובר 2009 את זאב בן אריה לשמש כשגריר בלטביה, אחרי שהעביר לשר החוץ ליברמן את המעטפה הסודית המפורסמת שקיבל שנה וחצי קודם לכן. אילון טען כי ליברמן לחץ עליו בנושא המינוי לפני כינוס הוועדה ולא רק עליו. "ליברמן דיבר עם המנכ"ל יוסי גל, והוא לחץ על המשנה שלו רפי ברק", סיפר אילון לחוקרי המשטרה. "העוזר של ליברמן, שרון שלום, לחץ על מנהל כוח האדם במשרד, שמעון רודד. הם הורידו את עופר אבירן מהמועמדות לתפקיד". דברים אלו הובילו בין השאר לניסוח של כתב אישום מתוקן לליברמן.
בסופו של דבר, כזכור, נשלח בן אריה לתפקידו החדש אחרי שכל חברי הוועדה, שמונה במספר, הצביעו בעדו. אילון טען בפני החוקרים כי אנשי ליברמן העלימו מהם מידע על אודות בן אריה וגם את דוח הביקורת החמור על השגריר שכתב מבקר המשרד באותם ימים, ויקטור הראל.
"רק על גאון דיפלומטי כולם מסכימים פה אחד", אמר אילון. "זאב בן אריה היה האיש הכי מתאים לתפקיד. לא לחצתי על מינויו", ענה ליברמן לחוקרי יאח"ה. כך או כך, אחרי העדות שמסר אילון הציע לו מישהו, ספק בצחוק, להצטרף לתוכנית להגנת עדים של המשטרה.
ביום שלישי בערב נחקר באזהרה ליברמן עצמו, חצי שעה אחרי טקס השקת הקמפיין של הליכוד ביתנו. החקירה הייתה קצרה ונגעה בנושא ועדת המינויים. החוקרים החליטו לא לקיים עימות בין ליברמן לאילון בשלב זה. הם כנראה החמיצו מחזה מעניין עד מאוד. ארבע שנים אחרי שליברמן צירף את אילון לרשימת "ישראל ביתנו" במקום השביעי, הפך אותו לחבר כנסת ומינה אותו לתפקיד סגן שר החוץ, השניים מתפוצצים זה על זה. ליברמן כבר עשה את שלו. אילון עשוי להוציא את ליברמן מהכנסת, עם כתב האישום באמצעות העדות שנתן.
הסיפור לא היה
ליברמן הפך לשר החוץ אחרי הבחירות במרס 2009. המינוי של ליברמן המחוספס, בעל הדעות הקיצוניות וההתבטאויות המאיימות, עורר שאלות רבות. המינוי של אילון נתפס טבעי הרבה יותר. הוא נחשב איש מקצוע ופרגמטיסט בעמדותיו המדיניות. מאז 1991 הוא בשירות החוץ, היה חבר המשלחת הישראלית באו"ם ושימש גם כיועץ המדיני של נתניהו בקדנציה הראשונה, ובהמשך של ראשי הממשלה אהוד ברק ואריאל שרון. אילון היה גם חבר בצוות של משרד החוץ שנלווה לנתניהו בהסכמי וואי ב-1998 וגם לברק בשיחות קמפ דיוויד ב-2000.
אילון נחשב גם בר מזל, שזכה במשרות יוקרתיות בלי מאמץ. במהלך 2002 שיגר אותו שרון לתפקיד השגריר בארצות הברית, אף שלא עשה שום שליחות דיפלומטית בכירה קודם לכן. אילון עקף בכירים רבים ממנו במשרד החוץ ובמערכת הפוליטית, שחיכו לתפקיד בכיליון עיניים.
האגדה מספרת כי שרון ושר החוץ שלו באותם ימים שמעון פרס התווכחו חודשים ארוכים על המועמד ולא הסכימו על איש. יום אחד שרון אמר לפרס: "יש לי מועמד מצוין". פרס שאל מי האיש ושרון ענה "אילון". פרס ענה: "אוהו, מועמד מצוין", מכיוון שחשב שמדובר בעמי אילון, וכך מצא דני אילון את עצמו בוושינגטון.
ליברמן לא הסתדר בקלות במשרד החוץ. הדימוי והעמדות הפכו אותו לפרסונה נון גראטה בארצות הברית ובמדינות באירופה. ברוסיה, במדינות הלטביות, בדרום אמריקה ובמדינות העולם השלישי, לעומת זאת, התקבל ליברמן בכבוד מלכים. לתוך הוואקום המערבי נכנס אילון. הוא ניהל את הדיאלוג האסטרטגי עם ארצות הברית והפך לאורח מוכר בבירות אירופה. אם לח"כ מוץ מטלון היה גירעון בתקשורת, לאילון היה עודף חמור. הוא הופיע בכל הרשתות, בארץ ובחו"ל, והפך בעצם לפנים של משרד החוץ בעולם. בכירים במשרד החוץ טוענים שליברמן לא השתגע על הכוכב העולה, חובב הפרסום והכותרות, שטיפס מול עיניו.
ואכן, התקשורת סיבכה את אילון עם ליברמן וכרכה את החבל סביב צווארו. בינואר 2010, על רקע היחסים המידרדרים עם טורקיה, ובעקבות סרט אנטי-ישראלי שהוקרן שם, הזמין אליו אילון את השגריר הטורקי אחמט אוגוז צ'ליקול והושיב אותו על כיסא נמוך במשרדו בכנסת, ללא דגל, מול שורה של צלמי טלוויזיה. מסע ההשפלה הזה לא נשא חן בעיניו של ליברמן, אף שתמך בו בתחילה. אילון נאלץ לכתוב מכתב התנצלות ועוד אחד, שהכתיבו לו ראש הממשלה נתניהו וליברמן עצמו. לימים טען ליברמן כי פרשת השגריר הייתה טעות דיפלומטית קשה.
בשנותיו במשרד החוץ הציף אילון את הרשתות החברתיות בסרטי הסברה קצרים תחת הכותרת ,"The Truth About" שבהם הוא היה הדובר המרכזי, מן הסתם. בסרטונים צפו קרוב ל-1.5 מיליון איש. בספטמבר 2010 נבחר אילון לדיפלומט המשפיע ביותר במרחב המקוון על ידי "Magazine Foreign Policy". זמן קצר אחרי הפרסום העביר ליברמן למטה שלו את אשלי פרי, שריכז את הפעילות ברשת, ואת עורכת הווידיאו נעמה פסטר, שהיו על תקן משרות אמון של אילון. לימים עברו השניים לעבוד במטה המפלגה של ליברמן, ישראל ביתנו.
במשרד החוץ טוענים כי ליברמן בחש באמצעות אנשיו בלשכה של אילון לאורך כל הקדנציה, העביר ממקום למקום עוזרים ויועצים מדיניים שעבדו עם סגן השר, ואנשיו ניסו לגמד ולהציק לאחרים. פניתי אל ליברמן בנושא בשורה של שאלות ספציפיות. בתגובה טען ליברמן באמצעות דוברו: "השאלות שהפנית אליי בדבר התערבות של השר בעניינים אדמיניסטרטיביים של סגן השר והסיבות לאי הכללתו של דני אילון ברשימת ישראל ביתנו לכנסת - הן מגוחכות ומעידות רק על מקור הידיעה ועל הכותב".
והייתה גם מלחמת הדלפות בלתי פוסקת בין שתי הלשכות, טענות הדדיות על העברת מסמכים ומניפולציות על כתבים מדיניים. בספטמבר שעבר, למשל, שהו נתניהו, ליברמן ואילון בניו יורק וניהלו מלחמה דיפלומטית מול הניסיון הפלסטיני להתקבל כמדינה מן המניין באו"ם. באחד הימים פרסם שמעון שיפר, הכתב המדיני של ידיעות אחרונות, כותרת ראשית שלפיה ישראל ביתנו תפרוש מהממשלה אם נתניהו ייגרר להקפאה נוספת של הבנייה בהתנחלויות. בראיון לרדיו אישר אילון את הידיעה.
נתניהו רתח מזעם, ליברמן השתולל והאשים את אילון בהדלפה חמורה, והוא נאלץ להכחיש. אנשי ליברמן טוענים עד לרגע זה כי אילון נזרק בגלל הדלפות. מקורבי אילון יאמרו כי התדרוכים היו מתואמים בין השר לשעבר ובין הסגן, וליברמן עצמו ידע להעביר למקורביו העיתונאים מה שרצה.
ליברמן חיכה לאילון בפינה ובישל בשקט את הדחתו. אילון היה בטוח כי במאזן הכללי של שר החוץ הוא עומד דווקא במקום גבוה בטור הרווחים. בנובמבר האחרון, בימי מבצע עמוד ענן, שהה אילון בוושינגטון קרוב לחודש ימים ועשה את כל העבודה הדיפלומטית מול הילרי קלינטון, הסגן ביל ברנס והפקידים במחלקת המדינה. אילון גם התראיין בלי סוף בכל הרשתות והסביר את עמדת ישראל במבצע. באותם ימים ממש התכנסה ועדת המינויים של ישראל ביתנו, שבראשה יושב עו"ד עלס דוברונסקי, פרקליט מסחרי עשיר, מתמחה ביצירות אמנות ומקורבו של ליברמן.
ועדת דוברונסקי ראיינה את כל המועמדים לכנסת של המפלגה. אילון הופיע מול חברי הוועדה בשיחת ועידה מוושינגטון. דוברונסקי מיהר להרגיע אותו. "אתה לא צריך להגיע אלינו. אתה לא צריך להגיש קורות חיים. אתה עושה עבודה מעולה", הוא אמר לו, לדברי כמה עדים. אילון ביקש קידום מהמקום השביעי. "תהיה במקום הרביעי", הובטח לו. אילון ישן בשקט. בשיחות פרטיות הוא תכנן את מעמדו בממשלה הבאה כשר מן המניין. הוא רק תהה באיזה תיק יזכה. את תגובתו של דוברונסקי לא ניתן להשיג.
אילון חזר לארץ בתחילת דצמבר והתכונן לוועידת המפלגה במלון "פארק" בארבעה בחודש. יום לפני כינוס הוועידה יצא אילון מהמשרד. הפלאפון צלצל במכונית, ועל הקו היה שר החוץ. אילון היה משוכנע כי ליברמן אכן עומד להבטיח לו תפקיד של מיניסטר. "אני כאן עם הוועדה המסדרת. אין לי מקום בשבילך ברשימה", בישר לו ליברמן. אילון חטף את שוק חייו. "אתה צוחק, או מה?", הוא שאל.
"תראה", ענה לו ליברמן, "שר אני לא יכול לעשות אותך. אין טעם שתהיה חבר כנסת רגיל. אולי תהיה שגריר באו"ם".
אילון נשנק. "מה פתאום. הייתי שגריר בארצות הברית. אני לא חוזר לאחור. אני לא שם", הוא ענה.
"אין מה לעשות", אמר ליברמן.
"אולי תיתן לי להיות יו"ר ועדת החוץ והביטחון בכנסת", ניסה אילון.
"תן לי לשקול, נדבר מחר", סיכם ליברמן.
למחרת, יום הוועידה, חיכה אילון לטלפון במשך כל היום. רק בערב, בדרכו לירושלים, ליברמן טלפן. "ההחלטה לא השתנתה", הוא אמר לאילון וביקש שיכתוב מכתב התפטרות, כפי שעשה שר התיירות סטס מיסז'ניקוב. אילון סירב. "אני לא מוכן שתגיד שקיבלת את התפטרותי", הוא שח לליברמן, עשה עם מכוניתו סיבוב פרסה וחזר לביתו בהוד השרון אבל וחפוי ראש. בראיונות ברדיו סירב אילון להתרגש, אבל בשיחות עם מקורביו כינה את ליברמן במילים קשות במיוחד.
ביום שלישי, לפני שבועיים וחצי, הודיע היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שהוא סוגר את התיק הכבד נגד ליברמן על אחזקת חברות הקש והלבנת הון. וינשטיין החליט להגיש כתב אישום נגד ליברמן בפרשת השגריר בן אריה, תחת הסעיפים מרמה והפרת אמונים. כתב ערוץ 10 ברוך קרא טען שהתיק אינו אפוי מספיק, ותבע לחקור את חברי הוועדה ששיגרו את השגריר בן אריה לכהונה בלטביה. התיק נפתח שוב. אילון, יו"ר הוועדה, הרחיב כאמור את תשתית הראיות נגד ליברמן. זו הייתה הנקמה שלו.
אילון היה אמור להתפטר יחד עם השר, אבל מליאת הכנסת התכנסה ביום חמישי לפני שמונה ימים בעניין אחר ועל הדרך המשיכה את מינויו כסגן שר. המזליסט הידוע הפך בעצם לשר חוץ בפועל לפחות עד הבחירות, במקומו של ליברמן. בשבוע הבא הוא אפילו יטוס שוב לוושינגטון וייפגש עם ג'ון קרי, מזכיר המדינה הנכנס. ביום חמישי התפרסם כתב האישום המעובה והמעודכן נגד ליברמן, וביום ראשון אמורה הפרקליטות להגיש אותו לבית משפט השלום בירושלים, מה שעלול לחסל לליברמן את הקריירה הציבורית. אילון הוא אחד מעדי התביעה. אם ייקרא, ילך אילון להעיד. מה ילך? ירוץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם