בגלל אדישות של אומה שלמה
תחושת הגועל והזעם הציבורי התפרצו אחרי האונס הקבוצתי המזעזע לא בשל הנתונים הסטטיסטיים, כי אם בגלל הממשלה שמסרבת לשמוע לאזרחיה
שנפחה את נשמתה בבית חולים בארץ זרה? המדינה כולה התעוררה, עם שלם עקב בדאגה - והתקיפה האיומה הפכה לחלק בלתי נפרד מהלקסיקון הלאומי. אך בזמן שהאנשים יצאו בזעם לרחובות, התחבאה הממשלה מאחורי מחסומי המשטרה, אלות השוטרים, תותחי המים, הגז המדמיע. היא קיוותה נואשות שהציבור ישכח.
היא עשתה זאת משום שהאנשים שיושבים במוקדי קבלת ההחלטות בניו דלהי יודעים שאחרי שצעדות המחאה יסתיימו ואחרי שהציוץ האחרון בטוויטר יפורסם, יחזרו כולם לשגרת חייהם - ו-40 הדקות מלאות האימה ההן שעברה הצעירה יתפוגגו אט אט מהזיכרון. החיים יימשכו, אנשים ימשיכו להימנע מהצבעה בבחירות ויהיו אדישים לצורך ברפורמות מערכתיות.
נערות הודיות מתאבלות על מותה של קורבן האונס הקבוצתי צילום: איי פי
במשך שנים ניסו אזרחים וגורמי משפט בודדים להצביע על הכשלים המערכתיים. במשך עשר שנים התנהל מאבק בבית המשפט העליון של הודו על רפורמה במשטרה, אך דבר לא הושג. משטרת הודו ממשיכה להתנהל על בסיס צו אנכרוניסטי שנוסח על ידי השלטון הקולוניאלי ב-1861 ונועד לרסן את ההודים, שארבע שנים קודם לכן התקוממו נגד הבריטים. במרבית מדינות הודו נבחרים
מפקדי המשטרה על סמך המידה שבה יהיו נוחים לממונים עליהם, ולא על סמך כישוריהם המקצועיים. התוצאה? המשטרה לא מסוגלת לתת מענה ולא מסוגלת לקחת אחריות.
אבל אי אפשר לתלות את בעיית האונס בהודו רק בהיעדר רפורמות מערכתיות ובמשטרה לא מתפקדת. לבעיה שורשים עמוקים יותר. הודו היא עדיין חברה פטריארכלית שבה הורגים בנות עוד ברחם אמן, ושורפים אותן כשהן לא מצליחות לשלם נדוניה עם נישואיהן. עד לאחרונה, קורבנות אונס היו צריכות לעבור בדיקה שבמהלכה החדירו להן לנרתיק שתי אצבעות במטרה לוודא שאינן מופקרות מינית - מה שלכאורה היה מוכיח שלא נאנסו. באופן אירוני, הדברים האלה מתרחשים במדינה שבה, סטטיסטית, יש עדיין פחות מקרי אונס בהשוואה לערים כמו ניו יורק ולונדון. אבל תחושת הגועל והזעם הציבורי התפרצו אחרי האונס הקבוצתי המזעזע לא בשל הנתונים הסטטיסטיים, כי אם בגלל הממשלה שמסרבת לשמוע לאזרחיה.
אופי ההפגנות בהודו השתנה בשנה שעברה, כששורה של מעשי שחיתות זעזעה את התושבים והוציאה אותם משלוותם. כעת, האונס הקבוצתי הזה אילץ את האומה כולה לבחון גם את עצמה, ולהבין כיצד היא עצמה תרמה לכך באדישותה כלפי הכשלים המערכתיים.
הכותב הוא ראש מערכת העיתון "ניו דלהי DNA" מיוחד למעריב
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם