משחקים במגרשים שונים
יאיר לפיד ואריה דרעי, שהגיעו לעימות אתמול אצל נסים משעל, פונים כל אחד לקהל שונה. לכן השאלה היא לא מי ניצח - אלא מי הצליח לפנות טוב יותר לקהל שלו
כדי לשפוט אם הצליח כל אחד מהמתמודדים בעימות, אין טעם לבדוק אם הפרזנטציה שלו הייתה טובה יותר מהפרזנטציה של המתמודד השני. זה לא רלוונטי. מה שצריך לבדוק זה אם הפרזנטציה שלו היתה מספיק משכנעת מבחינת קבוצת הבוחרים הפוטנציאלית שלו.
המסר המילולי של דרעי היה ממוקד קהל-יעד ומטופטף בשיטתיות לאורך כל העימות. המסר המרכזי חילק את החברה הישראלית לשתי קבוצות עדתיות: ס.ד.ו.ם (ספרדים, דתיים ומקופחים) נגד א.ח.ל.ה (אשכנזים, חילונים, הדוניסטים).
דרעי הקפיד להשתמש בביטויים מתונים ומרגיעים, גם אם הם סתרו את המסר המרכזי, למשל: "אני אוהב את האשכנזים", או "יאיר, אין לנו חלילה וחס שום דם רע בינינו, אנחנו באים שנינו ממקום טוב". דרעי ידע להפגין גם חוש הומור בריא. כשדיבר על הפחתת המע"מ המוטל על מוצרי יסוד, סינן לעבר לפיד: "לחם, לא בגטים", ו"חלב בשקית, לא בקרטון". יש שיגידו שזה סוד הכריזמה של דרעי, ויש שיגידו שזה דווקא מה שהופך אותו ל"קייזר סוזה" של הפוליטיקה הישראלית.
לפיד מצדו הרבה להשתמש בנתונים מספריים ובהצהרות גורפות כגון: "החרדים לא לומדים לימודי ליבה", "החרדים פילגו את עם ישראל". עושה רושם שהבעיה הגדולה של לפיד, לא רק בעימות הזה אלא בכל הקמפיין, היא לארוז את כל פריטי המידע האקלקטיים האלה לאג'נדה עמוקה, קוהרנטית ובהירה. הוא יודע להציג היטב כל פיקסל בנפרד. כדי לשכנע באמת, צריך להראות לאנשים את התמונה כולה. גם ניסים משעל עלה על זה, כשבאחד השלבים בעימות הוא אמר ללפיד:
האסטרטגיה של לפיד מכוונת לבוחרים ממעמד הביניים. אולם במקום לפנות אל פלח האוכלוסיה הזה דרך מסרים פוזיטיביים תוך הבלטת הערך המוסף של מפלגתו על פני המתחרות, בחר לפיד להשתמש במסרים נגטיביים כלפי מי שנתפס בעיניו כ"אוייבי מעמד הביניים" והוא נראה כמי שמרוקן את המחסנית לכל הכיוונים. במהלך העימות הוא תקף ללא הרף את החרדים, את ציפי לבני וגם את גלעד ארדן שעלה טלפונית לשידור כדי להגיב בשם הליכוד על אחד הנושאים שעלו בעימות.
אחד החלקים המעניינים ביותר בעימות עסק בהרשעה הפלילית של דרעי. לפיד, כצפוי, הצהיר שעבריין שהורשע בעבירות נגד הציבור לא צריך לחזור ל"זירת הפשע" - הפוליטיקה. דרעי בא מוכן. הוא שאל את לפיד למה הוא לא הפעיל את אותו מוסר כדי להסתייג בפומבי מאהוד אולמרט ומצחי הנגבי שהורשעו אף הם בעבירות פליליות.
התשובה מבחינת דרעי חזרה למסר המרכזי שלו בעימות - כי הם אשכנזים ואילו הוא מזרחי. לפיד החזיר את הדברים למקומם הנכון כשאמר לדרעי "אני לא מקבל הטפות על מוסר מעבריינים מורשעים". בשלב הזה ניסה דרעי להכניס את לפיד למלכוד מפתיע: "לך עם המוסר שלך עד הסוף" אמר ללפיד, והציע לו להתחייב פומבית שלא יישב עם העבריין דרעי בממשלה אחת. ניסים משעל התלהב מהרעיון. לפיד הצליח בדוחק לצאת מהמלכודת.
שני המתמודדים הרבו להניף ידיים, להרים את הקול ולהיכנס זה לדברי זה. שפת הגוף של דרעי היתה מעט יותר משוחררת ונינוחה משל לפיד. הוא הקפיד לחייך מדי פעם ולדבר כשחזית גופו פונה למנחה והכתף ללפיד – תנוחה ששידרה את המסר: "לפיד לא ממש חשוב כאן, אני רוצה להעביר את המסר דרך המנחה לצופים בבית".
לעומת זאת שפת הגוף של לפיד בחלק גדול מהעימות היתה כועסת ונירגנת. הוא הרבה להפנות את גופו ולדבר ישירות לדרעי במקום למנחה, מה שנתן תחושה שלפיד התכונן לקרב אישי נגד דרעי יותר מאשר לקרב על דעת הקהל הרלוונטי. לפיד הרבה לדבר באינטונציה אטית ומטיפה שנשמעה מעט יהירה ופטרונית, מה שחיזק דווקא את המסר המרכזי של דרעי בדבר הפטרונות האשכנזית על המזרחיים.
נותרו עוד כשלושה שבועות עמוסי פרזנטציות עד הבחירות. עד כה היו לא מעט מהלכים פוליטיים, נאומים ועימותים מפתיעים. נקווה שימשיך להיות מעניין אצלנו במעמד הביניים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם