יאיר לפיד: "אני לומד מהטעויות של אבא"
"אבא שלי יושב לי על הכתף ובסך הכל הוא מרוצה". רגע לפני שהוא תופס את מוקמו של אביו טומי בכנסת, חוזר יו"ר יש עתיד לעיתון מעריב, שהיה ביתו הראשון ומדבר על חוסר ניסיון, על חרדה מהשמנה ועל הרגע הכואב ביותר בקמפיין
[pic]אתה הולך בדרכו במובנים רבים.
"אני הולך אחריו, אבל בדרכי. אבא חשב שהדרך הפוליטית הנכונה להתמודד עם המגזרים, בעיקר עם המגזר החרדי, היא להציב מולם משהו לעומתי. אני חושב שהדרך הנכונה היא לשבור את השיטה שבה כולם נפרדים ומתכנסים, מקיפים את עצמם בחומה ויורים בליסטראות על האחרים. אני לא חושב שברשימה של אבא שלי היה יכול לשבת רב במקום השני וחרדי במקום ה-17. אני הולך בצל אבי, הוא הצוואה שלי, אבל אני גם לומד מהטעויות שלו ובונה משהו שורשי יותר, עמיד לרוחות הזמן, פחות נשען על ראש הממשלה ".
והוא מרוצה?
"אבא שלי יושב על הכתף שלי, באופן כלשהו. ובסך הכל הוא מרוצה. אני מדבר איתו כשאני נוסע לכנסים ולחוגי בית, וכמו בחייו, גם היום הוא מכריח אותי לבדוק אם אני מדייק. אבא היה גלוי לב כלפינו באופן כמעט אכזרי. אמא שלי הייתה הולכת אחריו ואוספת את השברים, אבל הוא האמין שהדרך הנכונה לגדל ילדים היא להגיד להם את האמת. אני שומע את האמת שלו על הכביש בדרך לכנס בדימונה. הוא שואל אם אמרתי את מה שאני מרגיש, אם לא ויתרתי לעצמי. הוא לא אוהב שמוותרים".
ואתה מוותר?
"על הקבר של אבא שלי כתוב ?פה נטמן יוסף טומי לפיד, שעשה כמיטב יכולתו'. היום , כמעט בקו הסיום, אני יכול להגיד שלפחות עשיתי כמיטב יכולתי. זה המשפט שאבא ביקש שנכתוב בבית החולים, כשסירב לקבל טיפול כימותרפי. הוא אמר, לרזות ולאבד את השיער בשביל שישה חודשים, לא תודה, זה לא לטעמי. אני אמות בכבוד כמו שחייתי בכבוד. יומיים לפני מותו צפינו יחד במשחק כדורסל, מכבי תל אביב בגביע אירופה. אבא אמר, נו, טוב, את משחק הגומלין בשבוע הבא כבר תראה לבד. ואז ביקש לחרוט על המצבה את ה'כמיטב יכולתו'. ואני התנגדתי. אמרתי לו, שמע, אבא, עשית די הרבה בחייך. ואז הוא הסביר לי שהשאלה אם בן אדם מצליח או נכשל היא נסיבתית. יש גורמים חיצוניים, מזל, טיימינג. בסוף היום המבחן היחיד הוא שבאמת עשית כמיטב יכולתך. אנשים מזלזלים במשפט הזה. הוא נשמע כמו חולשה, סוג של תירוץ. אבל בעיניי זו המחמאה האולטימטיבית. התוצאות הרבה פחות חשובות.
"בשבעה של אחותי, שנהרגה בגיל 24 בתאונת דרכים, תפס אותי צייר מפורסם ומטומטם וסיפר לי באריכות שמעולם לא התאושש ממות הדוד שלו במלחמת יום כיפור. מכל האנשים בעולם הוא החליט לספר את זה דווקא לילד בן 21 שמתו מוטל לפניו. ממנו למדתי שאפשר להתמכר לאבל או לצמוח ממנו כמיטב יכולתך. שבעה היא רעיון גאוני. אתה מוקף ועטוף, גם בשלושים יש אנשים סביב הקבר. רק ביום השלושים ואחד, כשאתה כבר אחרי ההלם, הכאב הרבה יותר חשוף. ביום ה-31 למות בתו, אבא שלי לא הצליח לעשות כמיטב יכולתו. אז אהוד אולמרט, שר בממשלה, נכנס כל יומיים לאוטו ונסע אליו, החזיק את היד שלו ובכה יחד איתו. זה היה אחד ממפגני החברות הכי מרשימים שראיתי בחיי. אני חייב לאולמרט את השפיות של אבא שלי.
"כשאבחנו את הבת שלנו, יעלי, כאוטיסטית, ליהיא אשתי התרסקה. אמרתי לה אז שאני את הדיון שלי עם הגורל סיימתי. אין לי שום כוונות להתמודד עם מר גורלי. גורלי שפר עליי יותר מהרבה אנשים, והדברים הרעים שקרו לי הפכו אותי לאדם טוב יותר. אני לא מתכוון לבכות או להתלונן. במקום זה אעשה עם יעלי כמיטב יכולתי".
והיום?
"היום אבא שלי מסתכל על המפלגה, על הקמפיין, על הדרך, ואומר לי, יאירי, הכל בסדר. עשית כמיטב יכולתך".
החודש האחרון לא האיר פנים ליו"ר יש עתיד. המאמי הלאומי התכווץ למידותיו הרגילות, חווה ירידה בסקרים והתמודד עם מפלגה חדשה הנוגסת בבשרו, שהעומדת בראשה לא רק סירבה לחבור אליו אלא אף הפכה את הכרזתו שלא לצרף פוליטיקאים לאמירה ריקה. גם השידוך המדובר עם יעקב פרי, דירקטוריון השב"כ והמיליונים, לא תרם למפלגת מעמד הביניים. ההבטחה הצעירה, המרעננת, המלאה כוונות טובות, שחתומה על הברקות יצירתיות דוגמת שי פירון ועופר שלח, שפונה לדור הצעיר דרך רשתות חברתיות ובלי מסננת, ידעה מורדות ועליות.
אבל לפיד, כמו לפיד, נינוח ומרוצה. מפזר במשרדי המטות המתרבים והולכים שלו תקוות מנומקות, מכמירות בכנותן. "קמפיין הוא הכנה טובה מאוד לדבר האמיתי, כי הוא כל הזמן בודק את החסינות שלך", אומר לפיד. "בחירות הן משחק קשוח. אתה במצב שבו האנשים סביבך כל הזמן מסתכלים עליך, לראות איך תגיב לעליות ולירידות. אחרי'עמוד ענן' היו לנו עשרה ימים לא פשוטים, ומיד אחר כך לבני הקימה מפלגה וירדנו בסקרים. עברו שבועיים עד שחזרנו למספר דו-ספרתי. עומדת
"שתיתי קפה עם טוני בלייר כשהיה לאחרונה בארץ. ?שתיתי קפה עם טוני בלייר' זה משפט שצריך להגיד מדי פעם גם אם הוא לא בהקשר. אמרתי לו, הרי היית פעם פוליטיקאי מתחיל כמוני. תן עצה. אמר לי, שמור על האסטרטגיה שלך בכל מחיר, וכשאתה מתחיל קמפיין כדאי שהוא יתאים לאמונה שלך לכל אורך הדרך, גם אם דברים זזים והסלוגנים משתנים. ובאמת, כשיש נפילות, כולם סביבך משתגעים. אומרים, אנחנו עושים הכל לא נכון, בואו נשנה אסטרטגיה. פרשנים ופרשנים בעיני עצמם מציעים לך לשנות כיוון. בלייר אמר, עם כל מה שיקרה במערכת הבחירות - שמור על הכיוון. ואני נוצר את העצה שלו בכל יום מחדש".
מה השתנה מאז שיצאת לדרך ועד השקת הקמפיין השבוע?
"בהתחלה אנשים הרגישו שאני בא אליהם מוגן פחות. אני לא ציני, אף פעם לא הייתי כזה. ציניות היא שריון זול של אנשים שלא בנו כלום, שרק עומדים מהצד ואומרים דברים שנראים להם שנונים. אני איש של אמונות חזקות, שלא מפחד להרגיש. עם כל היותי זהיר, באתי אל הציבור בלב פתוח. אף פעם לא הייתי בשר מבשרה של הברנז'ה התקשורתית, ולכן אנשים הרגישו קרובים אליי. גם אם החזקתי רווח של סנטימטר מהצופים, מי שקרא אותי הכיר אותי יותר ממה שמקובל. הקוראים הלכו עם יואב שלי לבקו"ם, התרגשו כשליאור קיבל צו ראשון. החיים האישיים שלי נפ- רשו פה ושם. זה הפך אותי לפגיע אבל גם לאנושי".
ומה קרה?
"התחלתי את דרכי הפוליטית וגיליתי שאני תופס למישהו את החניה. כשאני אומר משפט כמו ?מעמד הביניים כבר לא מסוגל לממן את החרדים שלא עובדים', ? לא להתנחלויות מחוץ לגושי היישובים' ו'הסכמי שכר שערורייתיים של ועדים חזקים', אוטומטית אני רוכש לעצמי שלוש קבוצות גדולות של אויבים. פתאום אני כבר לא האיש הנחמד מהטלוויזיה. פתאום זאת מלחמה".
שאחד מביטוייה הוא ירידה בסקרים.
"התחלנו ב-14 מנדטים על פי הסקרים, ירדנו לשמונה וחזרנו ל-11. ברגע שאני רואה מספר דו-ספרתי, אני רגוע. יהיו לנו יותר. כבר עכשיו יש לנו יותר. העובדה שחלק גדול מאוד מהציבור שמצביע לנו הם צעירים מכריחה את כולם להיות זהירים, כי הסקרים נעשים היום רק בטלפון קווי והצעירים חיים בסלולרי. בכל פעם שעושים לנו תחזית פוליטית בסלולרי, אנחנו מכפילים את המספר. בסקרים בבתי הספר אנחנו במקום הראשון, לכל היותר במקום השני".
מה היעד שלך?
"22 מנדטים".
אתה באמת מאמין שזהו יעד אפשרי?
"מעמד הביניים הישראלי מונה הרבה יותר מ-22 מנדטים ", הוא משיב בביטחון. "אנחנו חיים במדינה לא נורמלית שבה הרוב מרגיש שהוא מיעוט שנדרס בידי הפוליטיקה הישנה. מעמד הביניים שכח שהוא הרוב, לכן הוא לא תובע את זכויותיו כמו רוב. זה קהל היעד שלנו, שמצביע על השירות הצבאי של הילד, על הדירה שלו, על יוקר המחיה, וגם על עצמו".
אלו שלא יצביעו לך מאשימים אותך בחוסר ניסיון.
"אני רואה מה בעלי הניסיון בכנסת מעוללים לחיינו, ותסלחו לי אם אני לא מתרשם. יש שטועים ומגדירים פוליטיקאים שנכשלו שוב ושוב כבעלי ניסיון. בחוגי הליכוד אמרו, איך אדם שאין לו ניסיון מעז לרוץ לראשות הממשלה. אבל אני מעולם לא אמרתי שאני רץ לראשות הממשלה. לא בבחירות האלה. אני רץ כדי לייצג את מעמד הביניים, כי איש מלבדי לא מוכן לייצג אותו באמת ובתמים. אני עושה את זה בהבנה שהדבר הכי מסוכן למערכת פוליטית הוא שהיא תתיישן, תתאבן ותתקבע עם פוליטיקאים גרועים ובעלי ניסיון. אני לא משווה את עצמי לאובמה, אבל מה היה הרעיון שגרם לאומה שלמה לבחור בו, ולבחור נכון? כי האמריקנים הבינו שהם צריכים אנשים חדשים, צעירים, נלהבים, שעוד לא הספיקו להישחת ולהסתאב, ושמערכת חפצת חיים חייבת להתרענן. פוליטיקאים חסרי ניסיון אולי ישלמו מחיר, אבל בעיניי להיתקע בלי רעיונות ואנשים חדשים זה מסוכן הרבה יותר".
אחת הסיבות לירידה בסקרים היא המפלגה של ציפי לבני, שסירבה לחבור אליכם. מה קרה להבטחה שלא לצרף פוליטיקאים בעלי ניסיון?
"ציפי לבני לא הייתה אז פוליטיקאית מכהנת, וחשבתי שחשוב לאחד את גוש המרכז כדי שתהיה לו משמעות בבחירות ובהרכבת הממשלה. עשיתי כמיטב יכולתי שזה יקרה, אבל הגברת לבני לא רצתה. זו זכותה".
איך התנהל המשא ומתן?
"לא היה דיון בין יאיר לפיד לציפי לבני. היה דיון בין'יש עתיד', מפלגה עם פעילים, סניפים, מטות ורשימה לכנסת, לאישה אחת שאיימה לעשות מסיבת עיתונאים. אי אפשר להעמיד אותנו זה מול זה. וזה מה שיש לי להגיד".
נעלבת?
"אני חושב שאנשים צריכים להסתכל על המשא ומתן בינינו לבינה ולהסיק את מסקנותיהם. אני משתדל לא להעליב, אבל פתק ללבני הוא פתק לים. אני לא מדבר רק על ההתנהלות שלה מולנו, אלא על התאוריה שלה שכשלה. היא אמרה שתרוץ לראשות הממשלה מול נתניהו. בראש האופוזיציה היא לא תוכל לשבת, ולכן שבוע אחרי הבחירות היא לא תהיה בכלל. היא שוב תחזור הביתה. מי שמתכוון להצביע לה צריך לדעת את זה".
מספר המנדטים של לבני קרוב לשלך.
"ועדיין, אני לא אומר את זה על שלי יחימוביץ'. אני לא יודע מה אנשים מוצאים בתנועה של לבני. אין לאף אחד מושג מה עמדתה בחינוך, בדיור, בגיוס ובשוויון בנטל. בעיניי היא דבר חלול".
תחבור לשמאל?
"אני לא שמאל. יש לי ביקורת על השמאל. בפינוי גוש קטיף הייתה לשמאל הזדמנות נדירה להציע חיבוק והכרה בטרגדיה האנושית. זה לא קרה. משהו בהסתגרות שלהם גרם נזק. בכל פעם שאני נוסע דרומה ועובר ליד ניצן, ורואה את הקראווילות שהמפונים עדיין גרים בהם, אני אומר שזו חרפה לאומית שלא מקבלת את המקום הראוי לה. איפה היו האינטלקטואלים של השמאל בפינוי? למה הם לא המתינו למפונים עם דמעה? היה עליהם לבוא ולהגיד, בלי להסכים איתכם אנחנו מבינים את עומק השבר. אנחנו אמפתיים. בדברים הכי עקרוניים השמאל התקשקש על כלום. כשהייתה ההפגנה של מאהל הפראיירים בקיץ באנו להפגין איתם, ואז הם התלוננו שהשתלטנו להם על ההפגנה כי אנחנו מאורגנים והם לא".
תחבור למפלגת העבודה?
"התחננו למפלגת העבודה שיבואו להפגנה על גיוס לכל ועל שוויון בנטל, אבל שלי יחימוביץ' אמרה שההשוויון בנטל הוא לא הדבר הכי חשוב למפלגת העבודה. הייתי לא מזמן בכנס גדול שעסק בשינוי שיטת הממשל, שבעיניי הוא עקרוני מאין כמוהו. לא ייתכן שיהיו לנו 35 שרים וסגני שרים וממשלה יקרה ומנופחת רק כדי להצליח להרכיב קואליציה. אבל יחימוביץ' עלתה על הבמה ואמרה, אותנו לא מעניין שינוי שיטת הממשל. אז אין לי איחוד עם הבדלים כה עמוקים. אני גם לא מאמין גדול באיחודים. האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו רק החליש אותם. אני סבור שלא צריך להכניס בכוח למיטה אחת אנשים שלא מתאימים".
אפשר להסיק, אם כן, שלא תיכנס למיטה אחת עם נתניהו?
"דיון על קואליציה עתידית הוא ספורט מצוין. כמו לאס וגאס, רק בלי הנסיעה. התחייבתי לסדרה של נושאים שעוסקים במצבו של מעמד הביניים: דיור, חינוך, יוקר המחיה, שוויון בנטל. ממשלה שתהיה מוכנה לתת לנו את אלה, נשב בה. אם לא, נלך לאופוזיציה. האופוזיציה של לבני הייתה רופסת, אבל אופוזיציה יכולה גם לעשות דברים חשובים. יחימוביץ' נבנתה מהאופוזיציה. אבא שלי צמח מהאופוזיציה. אם לא יתנו לנו את מה שהתחייבנו לבוחר, נילחם משם".
מה דעתך על ראש הממשלה?
"הוא לא איש רע. הוא אדם שמתכוון לטוב. בחור אינטליגנטי עם תפיסת עולם וראייה היסטורית. אני גם חושב שלא מכובד לקרוא לו ? ביבי'. נתניהו הוא ראש ממשלה, וראש ממשלה הוא סמל. אני חושב שהוא ראש ממשלה לא טוב כי מסיבות פוליטיות הוא דרס את מעמד הביניים לטובת המגזרים שמהם הרכיב את ממשלתו. כשיש סקר שאומר ששני שליש מתושבי מדינת ישראל, שני שליש, אומרים שלא תטריד אותם עזיבה של הילדים לחו"ל, הוא צריך לדעת שזה על שמו".
הציבור בוחר בו בשלישית.
"כי יש חלק גדול בחברה הישראלית שמצביע רק בשאלת הביטחון. מצביעי נתניהו מבטאים את חוסר האמון המוחלט שלהם כלפי הפלסטינים. קשה להאשים אותם. הפלסטינים הוכיחו שוב ושוב שהם לא ראויים לאמון. אני אומר, דווקא בגלל זה, כדאי שלא נחיה יחד איתם. אני לא רוצה להתחתן איתם, אני רוצה להתגרש מהם. בבחירות של אובמה אנשים הצביעו למי ששיקף את עולמם הפנימי. אצל נתניהו אנשים מצביעים את הפחד".
חזון "יש עתיד" מכוון לנימים הדקים ביותר של המחאה החברתית. אז למה המחאה מזוהה יותר עם יחימוביץ'?
"מפלגת העבודה עוסקת בעניים נגד עשירים. התוכנית הכלכלית-חברתית שהם פרסמו היא לא בעד מעמד הביניים, כי היא תומכת בוועדים הגדולים ובהעלאת המס. חשוב שתהיה מפלגה סוציאליסטית, אבל לא ראוי שהיא תסתיר את מה שהיא באמת. ?יש עתיד' היא מפלגת מעמד הביניים באותה מידה שהעבודה היא מפלגת הוועדים הגדולים. יש איזו העמדת פנים של מלחמה בין שתי תזות שטוענות לצדק מוחלט, קפיטליזם מול סוציאליזם. אני חושב שכלכלה מדינית מורכבת מסינתזה שאמורה להתאים לדי-אן-אי של המדינה שאתה חי בה. אני חושב שהפרטת שירותי הרווחה היא שערורייה לאומית, וש'מורי קבלן' הוא מושג שצריך לעבור מן העולם, אבל אני גם חושב שכשוועד עובדי הרכבת הופך למונופול בריוני על חשבון משאב לאומי, צריך להפריט אותו. בזה אני קפיטליסט".
זו אחת הטענות נגדך: כמי שעבד בעבר עם טייקונים, לא תוכל להבין את מצוקת מעמד הביניים.
"אני לא עני. גם מעמד הביניים לא עני. גדלתי בבית קלסי של מעמד הביניים. דירת שלושה חדרים ביד אליהו, לימודים בגיבורי ישראל, משכורת אחת. אחר כך גדלתי, יצאתי לעבודה ודי הצלחתי במקצועות שלי. תמיד עבדתי בשתיים או שלוש משרות, ואני לא מתכוון להתנצל לרגע על שהצלחתי בחיים המקצועיים שלי. אני לא חושב שרופא צריך להיות חולה ושסנדלר צריך שיהיה לו חור בנעל. אנשים לא רואים משהו רע באדם שהצליח. הצלחה זה טוב. גם סקטורים חלשים, למשל החרדים, יכולים להצליח בתנאי שיתנו להם הזדמנות. דפקנו את עצמנו שלוש פעמים עם החרדים. בפעם הראשונה כשהם לא התגייסו לצבא, בפעם השנייה כשכלאנו אותם בישיבות ולכן הם לא יצאו לעבוד, ובפעם השלישית כששילמנו להם קצבאות קיום. כשלימדתי נוער בסיכון שיעור באזרחות, הסברתי להם שלפי חוקי האזרחות כל תושבי ישראל שווים. מולי ישבו ילדים שקופים שמדינת ישראל בגדה בהם פעם אחר פעם, ובכל זאת הם כתבו בבחינה את מה שלימדתי אותם והלכו לבקו"ם והתגייסו. לא עלה על דעתם שיש אפשרות אחרת. באותו זמן חבר'ה אחרים בגילם שמעו מראשי המפלגות שלהם שהם לא צריכים ללכת לבקו"ם, כי מה שהילדים ההם כתבו בבגרות הוא שגוי. יש כאלה ששווים ויש ששווים יותר.
"מספר המועסקים בשווייץ, מדינה בסדר גודל של ישראל, עומד על 83 אחוזים. אצלנו הוא עומד על 66 אחוזים, והפער הזה הוא בדיוק ההבדל בין צמיחה לאי צמיחה. אין מדינה בעולם שיכולה לשרוד את זה. ואני לא שונא חרדים. חרדי שעובד ומשרת בצבא הוא אח שלי. העיתונות החרדית מעוללת לאנשיה עוול בלתי נסלח כשהיא מספרת להם יום-יום ושעה-שעה שהחילונים שונאים אותם. זו הדרך הכי עתיקה ולא מתוחכמת להרחיק ולזרוע חרדה. הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל יש דור שלם של חרדים שמתחיל להבין שמשהו לא בסדר אצלו, ואני הולך לעשות מאמץ לדבר איתו מעל ראשיהם של העסקנים".
בפעם האחרונה שדיברת עם החרדים מעל ראש העסקנים הצעת להם חמש שנות פטור משירות צבאי, וקוממת עליך את החילונים.
"ידעתי שאשלם על זה מחיר. הרי הכי קל לדרוש שילכו לבקו"ם בגיל 18. הייתי מקבל מחיאות כפיים. אבל התחייבתי להציע פתרונות אחראיים ולא פופוליסטיים. הצעתי שכל צעיר בן 18 יקבל צו גיוס וילך לבקו"ם. אם הצבא לא ירצה אותו, שילך לשירות אזרחי - שזה רעיון יפה, גמילות חסדים מאורגנת. שיעבדו עם ניצולי שואה. שישטפו להם כלים, שיביאו להם תרופות, שישבו ליד מיטתם, שישמעו את סיפורם ויכתבו אותו במחברת. זה ביטול תורה? זה קיום תורה במובן העמוק ביותר. אין ליצמן בעולם שיכול להגיד אחרת".
כלכלת ישראל קמה ונופלת רק על החרדים?
"לא, גם על גודל הממשלה. משרדים של 35 שרים וסגני שרים חונקים את הכלכלה, ואני לא מדבר על מאות המיליונים שהם עולים אלא על הביורוקרטיה האיומה שהם מייצרים ועל התרבות הארגונית המקולקלת שהם מלמדים את הציבור. כי מה ההבדל בין ממשלה כזו לאדם שבא אליך הביתה לתקן את הברז ומציע לך תשלום בכסף שחור מתחת לשולחן? מנוע צמיחה אחר הוא העסקים הקטנים, מחצית משוק העבודה אצלנו, שמקבלים הכי פחות אשראי מהבנק. יש לנו תוכנית גדולה לייצר אשראי זול לעסקים הקטנים. לא ייתכן שדנקנר ותשובה יקבלו אישור ואשראי בקלות ובזול, ונגריה בדימונה תקבל אשראי בריבית דריבית. לא ייתכן שנמשיך לסבסד באופן מופקע את ההתנחלויות על חשבון תקציב מעמד הביניים. אני אומר על בנט, הוא בחור בסדר, אבל המצע שלו רוצה להעביר את הכסף ממעמד הביניים למגרון".
מה עמדתך על האמירות של בנט בנושא הסרבנות?
"זו אמירה מטרידה. הסרבנות היא האחות התאומה של ההשתמטות. כל האנשים שאומרים לעצמם, יש חוקים, אבל הם לא חלים עליי. זה מסוכן. זה לא דומה אפילו לפקודה שמתנוסס עליה דגל שחור. כי דגל שחור מתנוסס על הרג תינוקות וירי על ילדים ונשים וגברים לא חמושים. החוקים מוגדרים בידי הממשלה ובתי המשפט. אבל אם הצבא והמדינה ובית המשפט אומרים לך לפנות אנשים בלי לפגוע בהם, זו לא פקודה שמתנוסס עליה דגל שחור. אתה לא יכול להרחיב את הדגל השחור לכל מה שלא מוצא חן בעיניך".
עד כה לא הבעת עמדה בנושא האיראני.
"אם נגיע לנקודת האל-חזור, צריך להפציץ. אני חושב שנתניהו עשה עבודה טובה כשהניח את הנושא האיראני על השולחן הבינלאומי בשנתיים הראשונות. רק בשנה האחרונה הוא עשה טעות גדולה בכך ששכנע את העולם שזו בעיה שישראל צריכה לפתור בשביל העולם, ולא להפך. צריך לפעול בשיטת 'המדרון האחורי' ולהדק את הסנקציות על איראן בהדרגה עד שגם האייתוללות יבינו שהם צריכים לבחור בין השלטון ובין תוכנית הגרעין. כבר עכשיו יש 80 אחוזי אינפלציה באיראן, וכבר אי אפשר להשיג דלק לרכב במדינה שהיא אחת מיצרניות הנפט הגדולות בעולם. גם הגישה המדינית שלנו לא טובה, כי יש בה יהירות. אתה לא יכול להגיד לאמריקנים שמה שהם חושבים לא מעניין אותך, או לתת הרצאות לאובמה בתוך הבית הלבן כשהמטוס שאמור לטוס לאיראן הוא אמריקני והפצצה שתיפול ממנו היא אמריקנית וצילומי הלוויין הם אמריקניים. הברית האסטרטגית עם ארצות הברית היא בסיס קיומי. ועוד דבר: מערכת הביטחון שלך אומרת לך בכל דרך אפשרית שהפצצה היא מוצא אחרון ושעוד לא הגיע הזמן. יש לך מערכת ביטחון חכמה ומתונה. תקשיב לה".
המעיין שהכל נבע ממנו פיכה הרבה לפני ש"יש עתיד" קרמה עור וגידים. לפיד מזהה את השביב הראשון יומיים לפני מות אביו בקומה התשיעית במגדלי איכילוב, כשהודיע לו בסגנונו הדרמטי הידוע: "יאיר, אני משאיר לך משפחה וגם מדינה". הזיק השני ניצת עם ההתעסקות הביורוקרטית בהקמת בית לילדים אוטיסטים. "ראיתי כמה הכל קשה ומייגע ומתיש, והרג אותי שעמדתי מול אנשים מלאי רצון טוב, עיריית תל אביב שהייתה לא פחות ממופלאה, וארגון אלו"ט ומשרד הרווחה שעשו כל מה שהיו מסוגלים לו, אלא שהמבנה הביורוקרטי הבלתי נסבל הפיל את כולנו. אני זוכר שאמרתי לעצמי שלא ייתכן שזה מתנהל כך. שמוכרחה להיות דרך טובה יותר לנהל את העניינים".
ומאז הוא בסלון שלנו, ובעיתון ובארוחות שישי, מפלס את דרכו בין קריאות הפתעה וסקרנות, נחבט ומיטלטל בין אפתיה לחשדנות של אלו שמייחסים לו כוונות סרקסטיות, או גרוע יותר - מלגלגים על חביבותו העממית. "אנשים לא מבדילים בין נחמדות לנימוסים טובים", מפטיר לפיד. "אני איש מנומס מאוד. אני מציע לא לטעות בזה. קללה היא גסות. נימוס הוא כוח".
בחודש האחרון גם הבית הפתיע. "לא הייתי מוכן לתגובה של המשפחה", מחייך לפיד במבוכה. "הנחתי, אינסטינקטיבית, שהם יהיו בעדי אבל ישמרו מרחק זהיר. בפועל, ליאור הולך לבית הספר רק עם טי-שירטים של יש עתיד, ליהיא עומדת בפתח אוניברסיטת בר אילן ומחלקת סטיקרים, יואב מנהל את כל הניו-מדיה של המפלגה ואמא שלי הפכה למבקרת טלוויזיה. מצלצלת אליי ומודיעה לי מה בסדר ואיפה צריך לתקן. אפילו אחותי מרב ובעלה כבר היו בהמון כנסים וחוגי בית, ובעצם נעלו את הילדים באמבטיה עד הבחירות ועברו לגור במטה. זה מחמם את הלב. זו גם הוכחה שכל מי שבאמת נעצר להקשיב לי יודע שאני צודק".
והמחיר?
"אני לא מרגיש שהכנסות אפס במשך שישה חודשים הן מחיר. אחד הדברים היפים שגיליתי הוא שיש סוג של עדינות בעניין של הבת שלנו ובדרך שבה היא מטופלת בתקשורת. כשהיא עוברת ברחוב הצלמים מורידים את המצלמה מיוזמתם. בזכות זה אני סולח להם על כל הדברים האחרים. אבל אני לא כותב. אני לא מתכוון לפוסטים או נאומים, אלא לכתיבה-כתיבה. מגיל 17 אני כותב. מגיל 21 אני חי באופן מלא מכתיבה. ועכשיו, לראשונה בחיי, אני לא כותב, אפילו לא יומן, אירועים או תובנות יוצאות דופן".
אילו תובנות?
"שהישראלים אכפתיים. הייתי במאות יישובים, פגשתי, פיזית, יותר ממאה אלף איש, וגיליתי שאנשים אכפתיים ושהאינטרנט כיווץ אותם. הם מדברים באותה שפה והרבה פחות רכילותיים מהתקשורת שלהם. 11 חודשים אני בדרכים, ואיש לא שאל אותי על פרשת התואר באוניברסיטה חוץ מפעם אחת, כשצעיר במכללה שאל אותי על זה והייתה לו חולצה של מפלגת העבודה. הישראלים מגלים עניין אמיתי בנושאים היומיומיים. הם עסוקים מאוד בדיור. לקח לי זמן להבין למה הדיור מטריד אותם אפילו יותר מהביטחון או השוויון בנטל, וזה כי הם מפחדים מאוד שהילדים שלהם יעזבו. הם אומרים, אם לילד תהיה דירה, הוא יישאר לידי. ועוד למדתי שאנשים נענים לסיפור שאתה מספר להם על עצמם אם הוא מהדהד משהו אמיתי מהם".
מה למדת על עצמך?
"שאני מחבב אנשים. כל הצד הפיזי של הפוליטיקה קל לי מאוד, כי אני מחבק ונוגע. זה נעים לי. אני בא ממשפחה של אבא שהיה מועך אותנו מבוקר עד ערב. אי אפשר לזייף אמירות או רגש. אתה לא מגיע עם טקסט. אתה צריך לבוא ולהניח את לבך על השולחן. וכשזה קרה, גם מי שלא הסכים, והיו רבים כאלה, הפגין כבוד כלפי המהלך. אמרו, שמע, אנחנו לא מסכימים אותך, אבל שאפו על עצם הנכונות לנסות. אני לא יכול לזכור אפילו מפגש אחד גס רוח. חוץ מפעם אחת כששבעה חברי מפלגת העבודה הגיעו לתל אביב להפגין ודיברו נגדי בבוטות. בשלב מסוים הרמקול לא פעל להם וזה הצחיק אותנו נורא. שקלנו להלוות להם אחד".
ופוליטיקאים?
"אני מסתכל עליהם לעתים קרובות, והתחושה שלי היא שהם כלואים בתוך עצמם. עולם פוליטי שלם שקוע במשחק עד כדי כך שהוא כבר לא זוכר על מה הוא משחק באמת. ועדת טרכטנברג החליטה על רפורמה בדיור ועל מיצוי כושר ההשתכרות. מגיע לשולחן אריאל אטיאס, זורק את הקריטריון הזה ומניח במקומו ותק בנישואים-שזה העברת ההנחות לציבור שלו. למה הוא עשה את זה, כי הוא אדם רע? כי הוא חשב שלא ישימו לב? לא, כי לימדו אותו שפוליטיקה היא משחק והוא שחקן שאמור לשחק לטובת הקבוצה שלו. ראש הממשלה לא יכול לקרוא לאטיאס ולומר לו, שמע אדוני, זה לא עובד ככה. גם ראש הממשלה משחק באותו הלוח, וגם הוא איבד קשר עין עם התוצאה. ההחלטה שלו לבנות עוד 1,500 יחידות דיור היא החלטה לתקופת בחירות, והוא ממשיך להעביר כספים לחרדים כי הם בקואליציה, והוא מעלה את מס ההכנסה למעמד הביניים כי הם לא בקואליציה ואין להם מפלגה".
גם אתה פוליטיקאי.
"ההבדל ביני לבינם הוא שאף אחד לא יכול להגיד לי שבאתי בגלל הכיסא. היה לי כיסא הרבה יותר נוח. אף אחד לא יכול להגיד לי שבאתי בגלל המשכורת. הייתה לי משכורת גבוהה הרבה יותר, למרות שכשעבדנו בערוץ השני שלי יחימוביץ' הרוויחה יותר ממני. אני לא פוליטיקאי ישן. אני חדש, אני לא כלוא בחוקי המשחק. אני משוחרר מאלפי ההתחייבויות הקטנות וסידורי העבודה".
מפלגות חדשות נוטות להתרסק.
"אולי. אז מה האלטרנטיבה, להרים ידיים? לוותר? להחליט שאנחנו ממשיכים להסתכל על מקל השליחים שמונח על הרצפה ולא להרים אותו? מדינת ישראל היא לא פרויקט עם תאריך סיום ואנחנו לא אחראים לטראומות של העבר. אנחנו צריכים ללמוד מהן, לא לחיות בצלן. ושיתנו לי קרדיט. מפלגת מרכז אחת כבר התרסקה אצלי בבית בסלון. דווקא לכן אני יודע לדאוג שזה לא יקרה שוב".
איך החיקוי שלך בארץ נהדרת?
"מצחיק מאוד. יש רק דבר אחד גרוע יותר: שלא יעשו עליי דמות בארץ נהדרת".
אתה מוכן לרפש הפוליטי?
"רשעות לא משפיעה עליי. אני לא רוצה לייאש את עדרי הטוקבקיסטים, אבל אני לא קורא אותם מתוך עיקרון. זה לא מספיק חשוב. אני לא אטום, אבל אני בחור די קשוח".
איפה בכל זאת היה קשה?
"כשהזכרתי לראשונה את הבת שלי. אנחנו מתמודדים עם האוטיזם של יעלי מצוין. היא בת 16, ולהבדיל משני אחיה הבטלנים היא עובדת קשה ומשתפרת כל הזמן. אני תכננתי שיעל בכלל לא תהיה חלק מהקמפיין הפוליטי. אבל היה רגע שבאו אליי הורים לילדים אוטיסטים ושאלו למה אני מסתיר את הילדה. אני חלק מקהילה שמתמודדת עם הסתרה ובושה ופחדים. שאלו אם אני מתבייש בה, שזה כמובן לא נכון, ולא הייתי מוכן שיחשבו כך בקהילה שלי, אז אמרתי כמה משפטים עליה. אחר כך הגיע גל של רשעות מטורפת. אנשים שמעולם לא גידלו בביתם ילד עם צרכים מיוחדים טענו שאני מנצל את בתי ניצול ציני. ואז החלטתי עם עצמי שמי שאומר משפט כזה, העונש שלו הוא שעליו להמשיך לחיות עם עצמו".
אתה ראוי להיות ראש ממשלה?
"לא בסיבוב הזה. אבל כן, יש בי הרהור. אדם פוליטי שאומר לך שהנושא לא עולה בדעתו - משקר. כל מי שיוצא לחיים הפוליטיים חושב על קצה הפירמידה. אבל מדובר בהמתנה ארוכה. ואני סבלן. תמיד הייתי. זה הכוח שלי".
ובבוא העת תהיה ראוי?
"מה זה משנה מה אני חושב? חשוב מה הציבור יחשוב על חיי הפוליטיים".
זו תשובה של פוליטיקאי.
"לפעמים אני גם פוליטיקאי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם