מותו של הדגל החברתי

הסוגיה המדינית-ביטחונית הפכה לחזית מערכת הבחירות. היא מורכבת לכאורה משאלות פשוטות: כן או לא למשא ומתן, לבנות או לא לבנות

רוביק רוזנטל | 13/1/2013 9:29

תגיות: בחירות 2013,מחאה חברתית

בכתב העת "פנים" (גיליון מס' 58) שיצא לאור בקיץ 2012, שנה לאחר המחאה, נערך סקר שקבע כי רוב מוחץ בציבור מאמין שהבחירות יוכרעו על הסוגיה הכלכלית-חברתית. 58.7% מהנשאלים חשבו כך, 9% סברו שהבחירות יוכרעו על סוגית גיוס החרדים, 11.6% על האיום האיראני, ו-7.6% בלבד חשבו שמערכת הבחירות תוכרע על שאלת ההתנחלויות והמשא ומתן המדיני.

זו גם הייתה ההערכה של חלק מהמפלגות, וזה כנראה גם היה בסיס האסטרטגיה של שלי יחימוביץ', שסברה שתחת הדגל החברתי ניתן למשוך אל מפלגת העבודה גם בוחרים שאינם בהכרח מזדהים עם הקו המדיני המסורתי שלה. שילוב מנהיגי המחאה במפלגת העבודה היה אמור להיות ראש החץ של סדר היום החדש.

"מצבנו מעולם לא היה טוב יותר". ד"ר יובל שטייניץ צילום: פלאש 90

כולם טעו. הציבור טעה. גם שלי טעתה. הבחירות האלה סובבות סביב שאלות אחרות לגמרי. האיום האיראני נדחק לשוליים ואפילו הליכוד אינו מבליט אותו. המשא ומתן המדיני לעומת זאת, והשאלה הפלסטינית, עברו לחזית. מערכת הבחירות הנוכחית נערכת סביב השאלה מי פועל נכון יותר בתחום המדיני-בטחוני, כשעל פי הסקרים, העמדה הימנית זוכה לתמיכת הרוב. הליכוד הבין את זה, והקמפיין שלו כולו מבוסס על זה, עם קריצות למחירי הסלולר וחינוך לגיל הרך. גם נושא גיוס החרדים נתפס כחשוב יותר, כשברקע שאלות עומק על דמותה של המדינה ועל מעמד ההלכה מול המדינה. על האג'נדה הזו מתחרות כמה מפלגות ורשימות.

ומה גורלה של האג'נדה החברתית? יאיר לפיד מהמר על התחום הכלכליחברתי, ומתיימר להיות "ש"ס של מעמד הביניים". בכך, הוא חושף את אחת הבעיות הגדולות של "האג'נדה החברתית". היא כוונה מלכתחילה למצבו של מעמד הביניים, ולא סחפה או לא יכלה לסחוף את המעמדות החלשים יותר, שהם חלק עצום באוכלוסיית המדינה. אלה אינם מרגישים חלק

מהאג'נדה החברתית, בוודאי לא חלק ממעמד הביניים.

אז מה המסקנה? אפשרות אחת היא שמצבנו אכן, כפי שטוען שטייניץ, מעולם לא היה טוב יותר. זה אולי נכון בחלקו, אבל חלק עצום מהציבור בוודאי מתקשה לחוש זאת. אפשרות שנייה היא שהאג'נדה החברתית חשובה, אבל הציבור מעניק חשיבות גדולה יותר לתחום הביטחוני-מדיני. האפשרות השלישית היא המדאיגה מכולן: רוב הציבור אינו מאמין שלמפלגות יש תשובה אמיתית למצבו הכלכלי.

ככל שהשכבות חלשות יותר, הן מצפות יותר שהמדינה תסייע להן, ובו בזמן אינן מאמינות שהמדינה רוצה ומסוגלת לסייע להן, בלי קשר לשאלה מי בשלטון. הנושא המדיני פשוט לכאורה: משא ומתן כן או לא, התנחלויות כן או לא. גיוס החרדים והשוויון בנטל הן סוגיות פשוטות לניסוח. התחום הכלכליחברתי לעומת זאת טובע במספרים, בתאוריות, באידיאולוגיות ובידע השמור למקצוענים. האג'נדה החברתית מתה, או לפחות נכנסה לתרדמת דווקא לקראת הבחירות. זו הבשורה המטרידה של הבחירות האלה, ושל מה שצפוי לנו אחריהן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב