לא בר השגה
מדוע מסרב מנכ"ל משרד ראש הממשלה לאשר את הארכת כהונתה של המשנה ליועמ"ש לעניינים אזרחיים, שרית דנה? על הקשר שבין מחירי הדיור המאמירים ומשרד היועץ, או על המחיר שמשלמים אזרחי ישראל על עודף מקצועיות
תחילתה של הפרשה עם פקיעת הקדנציה של עו"ד דנה בסוף דצמבר. ויינשטיין ביקש להאריך את כהונתה של דנה, אף על פי שהוא עצמו חתום על חוות דעת שנשלחה לכל משרדי הממשלה, המזהירה מפני מינוי בכירים בתקופת הבחירות. גורמים בסביבתו של ויינשטיין מסרו ל"מעריב" ול"מקור ראשון" כי לדעתו הואיל ולא ניתן למנות כעת מחליף קבוע לדנה, הרי שיש להאריך את כהונתה בחצי שנה נוספת עד לאחר הבחירות כדי לאפשר לוועדת האיתור למצוא יורש ראוי ולערוך חפיפה מסודרת. לכן ויינשטיין הופתע מאוד כשבקשתו נדחתה.
ועדת החריגים שאליה פנה היועץ מורכבת ממנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, מנכ"ל האוצר, דורון כהן, נציב שירות המדינה, משה דיין, ונציגתו של ויינשטיין – המשנה ליועמ"ש דינה זילבר. דוברו של משה דיין מסר כי דיין תמך בבקשתו של ויינשטיין, כך שניתן להסיק מדבריו כי המתנגדים היו כהן ולוקר. התקנון קובע שבמצב שקול בתוך הוועדה שמורה זכות ההכרעה למנכ"ל משרד ראש הממשלה, מה שככל הנראה הוביל לדחיית בקשתו של היועץ המשפטי לממשלה.
גורם בכיר אחר המקורב לנושא סיפר לנו השבוע שוויינשטיין רתח. לדבריו, לשכת היועץ הפעילה לחץ כבד מאוד על לשכת נתניהו, שכללה בין השאר פנייה ישירה של היועץ לנתניהו בדרישה ממנו להתערב ולפתור את המשבר. במקביל נאלצו בלשכת היועמ"ש להתמודד עם גילוי העובדה שדנה כיהנה בנוסף לתפקידה גם כיושבת ראש מועצת השמאים במשך ארבע שנים ללא סמכות. התברר כי דנה מונתה לתפקידה במועצת השמאים בינואר 2006 – לכהונה של שלוש שנים – אולם המשיכה להחזיק בתפקידה גם כשהמועד חלף והמינוי לא חודש. במסגרת תפקידה כיו"ר המועצה שימשה דנה כרגולטור אחראי על ענף המקרקעים והנדל"ן. היא חלשה על פעילותם של כ-2,000 שמאים, וקיבלה החלטות כבדות משקל עם נגזרות של מיליארדי שקלים.
בלשכת היועמ"ש חששו שבית המשפט יאלץ אותם לבטל את ההחלטות שקיבלה דנה ללא סמכות, דבר שיכניס את המשק כולו לסחרור. כאסטרטגיה הם בחרו לתקוף את מנכ"ל המשרד ולהמעיט באחריותה של דנה עצמה: "משרד המשפטים מבהיר כי מינויה של עו"ד שרית דנה לחברת מועצת השמאים וליו"ר לא חודש מתוך טעות משרדית בלבד, ואין לייחס את האחריות לאי החידוש לעו"ד דנה", כתבו בהודעה. "כל עניין בנושא זה יש להפנות למנכ"ל משרד המשפטים, אשר אחראי על תפקוד המשרד".
ההודעה הבהולה נועדה בעיקר להרגיע את השוק. נכתב בה כי "אין כל כוונה לבטל החלטות של מועצת השמאים ואין אף חשש לתוקפן של החלטותיה". אולם דעתם של המשפטנים לא נתקררה, והם הוסיפו לטקסט גם ביטוי למורת הרוח שלהם מהחלטת ועדת החריגים ביחס לתפקידה העיקרי של דנה – המשנה ליועמ"ש: "אשר להחלטת ועדת החריגים בדבר אי הארכת כהונתה של עו"ד דנה, הנושאת בתפקיד של שומרת סף באופן מיידי, סבורה הנהלת משרד המשפטים כי היא פוגעת פגיעה קשה ברציפות התפקודית של משרד המשפטים ואף מעלה סימני שאלה של ממש באשר לסבירותה... הנהלת המשרד שוקלת את צעדיה בעקבות ההחלטה האמורה".
המנכ"ל רוטקופף לא נשאר חייב. באופן חריג ויוצא דופן הוא הוסיף להודעת המשרד פסקה משלו, ובה כתב: "גב' שרית דנה מסיימת תקופת כהונה מוצלחת ביותר כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה... יש לי אמון מלא בגב' דנה. צר לי על כך שנעשה ניסיון על סמך שגגה טכנית במהותה שנפלה במהלך העניינים השוטף הנוגע למינויים פנימיים במשרד, להטיל דופי בעבודתה של עובדת ציבור מסורה, שלזכותה קריירה עשירה של תרומה למטרות השירות הציבורי ולהגנה על שלטון החוק".
חוץ מהגיבוי המערכתי המתבקש מצד המנכ"ל לעובדת שלו, הסאב-טקסט של הדברים ברור: בעוד ויינשטיין מבקש להילחם על מנת להשאיר את דנה בתפקידה, הרי שמבחינתו של מנכ"ל המשרד, וכנראה גם מבחינתו של הבוס יעקב נאמן, מנוי וגמור שדנה לא תמשיך בתפקידה.
ועכשיו תורנו לשאול: למה? מדוע הארכה כמעט טכנית של כהונת פקידה בכירה במשרד המשפטים מעוררת התנגדות כה עזה ומתחים כה כבדים בין הדרג המשפטי לפוליטי? לשם כך צריך להבין מיהי שרית דנה ומה היא עשתה בתפקידה.
פקק בפיקוח
אז ככה, בתפקידה כמשנה ליועמ"ש חלשה דנה על היקף עצום מכלל הפעילות הכלכלית-אזרחית במדינה. המחלקה שלה שלטה על תחומי הבנקאות, הנזיקין, הגנת הצרכן, פטנטים וזכויות יוצרים, דיני קניין, חוזים וירושות, מנהל מקרקעי ישראל ותאגידים. אבל התחום המשמעותי ביותר היה התכנון והבנייה, הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית. כאן היא הגיעה להתנגשות חזיתית עם משרד השיכון ועם ראש הממשלה בנימין נתניהו.
כדי להבין למה יש להיזכר בימי מחאת האוהלים בשנה שעברה. אחת הסוגיות הטעונות ביותר שעלו במסגרת המחאה הייתה מצוקת מחירי הדיור הגואים ומאמירים. המומחים שלפו מספרים ונתונים והראו שזוג צעיר היום כמעט שאיננו מסוגל לרכוש דירה בישראל, אם אין לו הורים עשירים או ירושה גדולה.
מחירי הדירות עלו בכל הארץ, ובאזורי הביקוש הם הפכו את הצורך החיוני של משפחות בקורת גג לחלום שהולך ומתרחק. הסטטיסטיקות שפורסמו הוכיחו כי כמות המשכורות החודשיות שנדרשים אזרחי ישראל להשקיע בכדי להגיע לדירה משלהם, גבוהה משמעותית ביחס לרובם המוחלט של מדינות המערב.
נתניהו הבין שמדובר במצוקה ממשית, ובסוגיה מרכזית מאוד בסדר יומן הכלכלי של המשפחות הצעירות בישראל. הוא החליט לעשות מעשה והכריז על "רפורמת המרפסות" המפורסמת. ראש הממשלה זיהה שאחת הבעיות המשמעותיות ביותר היא המלאי המצומצם של הקרקעות המופשרות, ולכן הוביל רפורמה מקיפה במנהל
אבל אז התברר שהפקק הגדול כלל לא נמצא בהיצע הקרקעות, אלא במה שמכונה בעגה המקצועית "המלאי התכנוני". נסביר, בשביל לבנות שכונות חדשות לא מספיק שתהיה ליזם קרקע. בנייה חדשה יכולה להתממש רק לאחר תהליך תכנוני ארוך ומסורבל. מערכת התכנון בישראל מורכבת למדי: ברמה המקומית היא כוללת ועדות מקומיות הפועלות בשיתוף עם יחידות ההנדסה ברשויות המקומיות. מעליהן יש את הוועדות המחוזיות, ועדות הערר על הוועדות המחוזיות, הפועלות מול לשכות התכנון המחוזיות במשרד הפנים. ברמה הארצית, פועלת המועצה הארצית לתכנון ומנהל התכנון במשרד הפנים הכולל לא פחות מ-12 אגפים.
על כל המערך המורכב הזה הוסיפו רשת של יועצים משפטיים שיש להם מה לומר ומה להעיר על כל תוכנית ועל כל תיקון, ואולי תבינו למה לוקח ליזמים כל כך הרבה זמן לבנות שכונת מגורים ומדוע מחירי הדירות כה גבוהים. מה שקורה זה שהקבלנים והיזמים אינם מסוגלים לספק את מלאי הדירות הנדרש לגידול הטבעי במדינה, כי התוכניות תקועות שנים ארוכות מאוד בצנרת התכנון, ובשורה התחתונה המצב הוא שהאוברדראפט התכנוני הולך ומעמיק משנה לשנה.
פגיעה במשילות
מבקריה של שרית דנה טוענים כי בתקופת כהונתה המצב החמיר. תהליך התכנון בישראל הפך לארוך, מסורבל, רווי מכשולים ומעקשים, וכלוא בתוך סבך של קורים בירוקראטיים. הוא נהיה ממושך בצורה בלתי פרופורציונאלית. לטענתם, השליטה המוחלטת שביקשה דנה להשיג על כל מערך התכנון נבעה מתפיסת עולם מגובשת. בשיחה עם מעריב ומקור ראשון סיפר בכיר בתחום כי "דנה לא מאמינה לא ברשויות המקומיות, לא בוועדות המקומיות ולא במומחי התכנון של משרד הפנים. בכולם היא חושדת בשחיתות או בניגוד עניינים או בקשרים עם טייקונים. לתפיסתה כל תוכנית חדשה חשודה אלא אם כן היועץ המשפטי ישב עליה שבעה נקיים והשתכנע שהיא באמת 'לטובת הציבור'".
במה זה מתבטא בפועל?
"בזה שהיא הגדירה שורה ארוכה של דרישות ותקנות, שאמורות אמנם להגביר את השקיפות של תהליכי התכנון, אבל בפועל גורמות לכך שכל התנגדות קנטרנית יכולה לקבור תוכנית לשנים ארוכות של בירורים. מתנגדים לבנייה הרי לא חסר: החל מארגוני הירוקים, דרך בעלי עניין שטוענים שערך הנכס שלהם ירד אם יבנו משהו לידו, וכלה בצבא של עורכי דין פרטיים שעושים כסף לא רע מכל הביזנס הזה".
למקור חשוב להדגיש כי לדעתו דנה היא אשת מקצוע מהשורה הראשונה. הוא מאפיין אותה כ"פקידה אסרטיבית, חריפה, דעתנית, בקיאה בנתונים וכזו השואפת לשליטה מקסימלית בממלכה שבנתה לעצמה. את התחום היא מכירה עוד מהימים בהם שימשה כיועצת המשפטית של משרד הפנים". אבל באותה נשימה הוא מוסיף כי "זהו מקרה קלאסי של פגיעה במשילות וחציית קווים מסוכנת של הפקידות המשפטית לתחומי המדיניות, שאמורה להיקבע במשטר דמוקרטי על ידי נבחרי הציבור".
אמנם כשנתניהו הכריז על רפורמת המרפסות, הייתה זו דנה שתרגמה את הרפורמה להצעת חוק עבה ומפורטת, אך המקור טוען שאילו ההצעה של דנה הייתה עוברת בכנסת "היא הייתה אסון, שכן מה שדנה עשתה בה היה להגביר ולעגן בחוק את הפיקוח המשפטי עד לרמות בלתי אפשריות".
האם אינך סבור שללא הגברת הפיקוח נמצא את עצמנו כאן במצב של שחיתות כבדה ושליטה מלאה של הטייקונים במשאב היקר של הקרקע?
"השחיתות היא בעיה וצריך למצוא דרכים לטפל בה. אבל התרבות הזו שבה אנו רואים כל נבחר ציבור כחשוד מיידי, ולעומתו כל משפטן הוא טלית שכולה תכלת, היא בעייתית בעיני. בסוף זו דרך שבה המשפטנים מנסים לנכס לעצמם השפעה וכוח, ובשורה התחתונה בגלל המאבק הזה זוגות צעירים לא יכולים היום לרכוש דירה".
לאור זאת ניתן לשער למה חששו כל כך בלשכת ראש הממשלה מפני הארכת כהונתה של דנה. נתניהו הבין שלדבר על פתרון מחירי הדיור זה לא מספיק, צריך גם להראות תוצאות. ניתן רק להעריך שהוא השתכנע שכל עוד שולטת 'פרדיגמת דנה' בלשכת היועץ המשפטי לממשלה אין סיכוי שמשהו מהחזון שלו יתממש.
ההוראות האוסרות על פתיחה באש לעבר המון ערבי הפושט על יישובים אינן הגיוניות ואף מנוגדות לחוק המדינה
בשבת לפני שבועיים החל המון ערבי להתקדם אל עבר היישוב "אש קודש" שבבנימין תוך השחתת הגידולים החקלאיים בשטחי היישוב, המטרת אבנים וזעקת קריאות "אללה הוא אכבר". על פי הדיווחים נפצעו ממטר האבנים 13 מתושבי היישוב, מתוכם אחד באורח בינוני. במקום נכחו חיילי צה"ל וחברי כיתת הכוננות האוחזים בנשק. היה בכוחם להדוף את ההתקפה ולמנוע את השחתת היבול ואת הסכנה לתושבים, אך הם לא עשו דבר.
חברי כיתת הכוננות הסבירו שהם נמנעו מלירות בגלל הוראות הפתיחה באש שקיבלו מרס"ן אלעד, "ראש תחום מבצעי וזכויות אדם בלשכת יועמ"ש יו"ש". בהוראות כתוב שתושב השומר על יישובו איננו רשאי לפתוח באש לשם מעצר חשוד בפשע אם אין במעשיו "סכנת חיים ממשית ומיידית".
השאלה היא האם באמת חברי כיתת הכוננות היישובית אמורים לעמוד מנגד כאשר המון ערבי בלתי חמוש עולה על היישוב ופורץ פנימה. על פי ההוראות גם אם הפולשים משחיתים רכוש לא ניתן לירות לעברם; הם יכולים להסתובב ולאסוף מודיעין, ועדיין הירי אסור. אך מה מצפים בצה"ל מהשומרים, להתעמת עם המון ערבי בידיים חשופות, או אולי לבקש מהאספסוף לצאת בנימוס מן היישוב?
מה שעוד לא ברור פה זה ההיגיון של ההוראות, המנוגד לזה של החוק המפורש בישראל. בראשית 2007 ירה שי דרומי למוות באדם שפרץ לחווה שלו בנגב ופצע פורץ נוסף. בעקבות האירוע נעצר דרומי והוגש נגדו כתב אישום בגין הריגה וגרימת חבלה מחמירה. לבסוף זוכה דרומי מחמת הספק, אך העמדתו לדין גררה מחאה ציבורית שהסתיימה בהוספת סעיף לחוק העונשין, סעיף שזכה לכינוי "חוק דרומי".
לצד הפטור הכללי במקרים של הגנה עצמית קובע "חוק דרומי" הגנה נוספת: הגנת בית מגורים, בית עסק או משק חקלאי, לפיה אדם פטור מאחריות פלילית בגין מעשה שביצע כדי להדוף את מי שמתפרץ לביתו, לבית העסק שלו או למשק החקלאי שלו. המחוקק סבר אפוא, כי במקרים מסוימים הגנה על רכוש מצדיקה אפילו ירי.
אם כך נכון במקרה של פריצה פלילית, קל וחומר בן בנו של קל וחומר במקרים של פריצת המון ערבי מוסת לשטחים וליישובים יהודיים. כאן לא מדובר רק על פוטנציאל לנזק ממשי לרכוש, אלא שגם הסיכוי לשפיכות הדמים גדול יותר. בניגוד לפורץ פלילי, התפרעות של המון ערבי על גדרות יישוב יהודי נעשית על רקע לאומני, ומטרותיה אינן "השלמת הכנסה" לפורצים. ההוראות הללו באו מגבוה. הרצון של הדרג הפוליטי שלא להבעיר את השטח מובן, אבל החשש לשפיכות דמים כתוצאה מהימנעות מהגנה עצמית גדול יותר, וכדאי שמישהו ייתן על כך את הדעת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם