אפשר לישון בשקט - למה נתניהו?
מפני ששונאים אותו, משום שהם מפחדים, בשל הכריזמה ומכיוון שהימין הולך עם הראש ולא עם הבטן
האם להיעלב? האם יש להתעלם מהטענה הגולמית, הישירה, הפלקאטית, זו שאינה מתחבאת מאחורי סאבטקסט מתוחכם. הטענה המוכרת, האפריורית, ימין = טמטום. באופן אישי, מעולם לא פסלתי כל קשר חברתי בגלל נטייה פוליטית. להפך, חלק מידידיי הטובים וגו'. אבל כשאני מנסה לנתח את המסר העולה מהתבטאויות מהסוג הזה, והרשת החברתית מלאה דוגמאות, דומה שאין להכחיש כי היחס אל נתניהו חורג מיחס עוין אל יריב פוליטי, אלא נע על הספקטרום שבין תיעוב אנין לשנאה גלויה ויוקדת. אינטלקטואלים וילדי פוסטרים, עיתונאים ואמנים, מאוחדים ברגש השלילי כלפי ה"ביבי".
למה לא נתניהו// אודי הירש
יש גם פרדוקס. מחד נתניהו הוא דמון שטני כל יכול, הפועל על פי מרשם אידאולוגי הזוי ומסוכן, אך בה בעת הוא רכיכה מיוזעת הססנית ומבוהלת. הכל אישי מול נתניהו. הכל מותר תוך כדי התעלמות מנומסת מעובדות, מכללי היגיון או מהישגים מוכחים. נתניהו לא נשפט בקנה מידה אנושי, של אדם בעל יתרונות וחסרונות, נתניהו הוא הרוע המוחלט.
את השורשים נאתר במפת המבנה השבטי המסוכסך של עם ישראל לדורותיו. בהיסטוריה של התנועה הציונית, בשסע העדתי ובחיכוך בין דת ולאום שנולד עם תנועת ההשכלה. דומה גם שאיש לא יחלוק על כך שנקודת השיא והפתיחה היא רצח רבין. נתניהו יהיה לעד האיש מהמרפסת שהסית נוכח תמונת רבין במדי אס-אס. זה לא משנה מי היה מקור התמונה, גם לא העובדה שנתניהו לא הבחין בה בזמן אמת. אפילו התיעוד שלו אומר למפגינים הצועקים "הוא לא בוגד, הוא טועה", לא תסייע. המיתוס התקבע. הסימון כנבל התרחש בשעת חילופי משמרות בחברה הישראליות.
האליטות מול ישראל השנייה. השבט הלבן, קרי אשכנזים חילונים ומי שהסתפח אליהם תרבותית, מול היהודים המסורתיים. ליברליזם מול שמרנות וכדומה.
אבל נתניהו מתעקש על האידאולוגיה הארכאית שלו, מוקף במורשת אביו הפרטיקולרית יהודית, ולא ליברלית אוניברסלית. נתניהו של תסביך הגטו המוקף עוזרים בכיפות הסרוגות, שיותר מעיתונאי אחד ב"הארץ" הרים גבה נוכח מספרם. אומנם פה ושם הוא מזגזג לכיוון המחנה הנכון, אבל בגדול - הוא סרבן.
כעת למשוואה. ככל שמפלס השנאה כלפי נתניהו יורד, כך הנאמנות השבטית נחלשת. כיוון שהפעם התגייסות השבט נגד נתניהו היא מינורית יחסית, למעט "ידיעות אחרונות", הסובל מתסמונת טורט נתניהו, הקרב התנהל בתוך הבית, בתוך הגוש. כאן אנו מתקרבים לפענוח סוד קסמו של נתניהו על מצביעיו.
כיצד אדם מוכשר וכריזמטי ככל שיהיה, אך בוודאי לא מי שמקרין חום או רגש, ממגנט אליו תועפות של רגש, שלילי וחיובי כאחד. התשובה היא המטוטלת או תסמונת הם מפחדים. התרגום ליחס השמאל כלפי נתניהו הוא פשוט - אתם שונאים אותו = אתם שונאים אותנו. אתם בזים לו = אתם בזים לנו. מ.ש.ל, אתם שונאים אותו אז אנחנו אוהבים אותו.
קצת לפני בחירות 1999 נערכו משחקי חצי גמר גביע המדינה בכדורגל באצטדיון רמת גן. ארבע קבוצות שיחקו באותו יום, ובהן הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים. הן נפגשו בגמר. הפועל ניצחה. אבל באותו יום, בחצי גמר, גנב את ההצגה מצנח רחיפה שצץ מעל האצטדיון המלא ונשא שלט "ישראל אחת: ביבי אפס". הקהל של הפועל תל אביב הריע. הקהל של בית"ר נטרף. הוא לא הביט במשחק שבו ניצחה קבוצתו, אלא שר כאחוז דיבוק כשפניו לעבר המטוס המתגרה: "תתרסק" במנגינת "הוא קוסם".
חוסר היכולת והרצון לתת למצביעי נתניהו את הקרדיט הראוי לבני אדם חושבים, גם אם חושבים שונה, העובדה שלא מכבדים את בחירתם ורואים בה גחמה פרימיטיבית הפורטת על נימים לאומניים שבטיים, רק מבטנים את עמדתם. תנו להם קרדיט. אמרו חז"ל: "יפתח בדורו כשמואל בדורו", דהיינו דור-דור ומנהיגים הראויים לו. אולי דווקא מצביעי נתניהו הם אלה העושים הצבעה מושכלת, אינטליגנטית, המתכתבת עם המציאות הכלכלית והגאופוליטית. אולי המשיחיסטים הם הנאחזים בחלום המתפוצץ בשאגת גראד ומחבל עטוף הזיות ארוטיות על 70 בתולות. מי יודע, אולי בימין החשוך והבור מבינים שאין מנהיגות אפלטונית, אין אידאות פיקס על מנהיג ומדיניות מושלמת; שאנו חיים בשכונה אכזרית וחסרת סבלנות לטעויות וויתורים מיותרים. אולי הם מצביעים נתניהו כי הם חושבים מהראש ולא מהבטן, כמוכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם