אל תפחדו מצ'אק הייגל
מינויו של צ'אק הייגל לשר ההגנה של ארה"ב לא מנבא שינוי במדיניות אובמה במזרח התיכון. אין סימנים ברורים כי מדובר בעוכר ישראל
אין ודאות שהמינוי יאושר בסנאט. פעילים למען הומוסקסואלים לא אוהבים את עמדותיו הארכאיות בעניינם, ונצים חוששים שהייגל, שלחם בווייטנאם, אלרגי להתעצמות הצבא וינסה לקצץ בתקציב הפנטגון. אלא שההתבטאויות של הייגל על היהודים, על ישראל ועל העימות עם איראן תופסות את רוב הכותרות. אין מנוס מלנסות לענות על השאלה: האם הייגל אנטישמי?
ככל הנראה אין שינוי במדיניות אובמה במזרח התיכון, צ'אק הייגל.
התשובה הקצרה היא - לא. וגם התשובה הארוכה. מובן שאין להסיק מכך שהייגל עומד לזכות בפרס יקיר הקהילה היהודית באמריקה: בהשוואה לרוב הפוליטיקאים בזרם המרכזי בארה"ב הוא נוקט עמדה קשוחה יותר כלפי חלקים מסוימים מהמדיניות של ממשלת ישראל, ועמדה מתונה יותר בנושא האיראני. אולם רבים מהפוליטיקאים מהמרכז-שמאל בישראל, כמו גם גנרלים לשעבר, שותפים לחלק מהשקפותיו.
הייגל מושך אש בגלל ההערה שלו ש"הלובי היהודי מפחיד הרבה אנשים". אז קודם כל, המונח "לובי יהודי" לא מדויק משום שהלובי הישראלי כולל גם לא יהודים. זה גם לא נשמע טוב. ובכל זאת, לאחר ששנים האזנתי למחוקקים מתלוננים על קבוצות הלחץ השונות שממררות את חייהם, ההערה של הייגל נשמעת לי לא מזיקה, ואפילו סתם מטופשת.
מצד שני, במהלך שתי הקדנציות שלו בסנאט תמך הייגל בישראל בנושאים החשובים לה מאוד. הוא תמך ביחסים קרובים בין הצבא האמריקאי לצה"ל והצביע בעד חבילות סיוע נדיבות לישראל. ואם יש לו רקורד של טינה כלפי ישראל או דעות קדומות כלפי היהודים, אני לא רואה שום סימנים לכך. יותר מדאיגים ה"תומכים" שהייגל צבר, שמאמינים שהוא מתנגד כמוהם ליחסים עם ישראל. בין התומכים נמצאים גם אנשים שנותנים ביטוי לטינה שלהם כלפי ישראל וכלפי היהודים האמריקאים שתומכים בה.
אחת הדוגמאות לכך הוא סטיבן וולט, שחיבר עם ג'ון מירשימר את הספר "הלובי הישראלי". בספר שיצא לאור ב-2007 מאשים וולט את הארגונים היהודיים באמריקה בגרירת ארה"ב למלחמה בעיראק, ומוצא גם קשר סיבתי בין הלובי הישראלי לפיגועי 11 בספטמבר.
לפי התאוריה ההזויה של מחברי הספר, הלובי הישראלי החזק אילץ את ארה"ב לתמוך בישראל, מה שגרם למוסלמים קיצוניים, שבכלל היו רודפי שלום, לבצע רצח המוני. אין שום דבר ברקורד של הייגל שמרמז שהוא אפילו קרוב לדעות כאלה. אין גם שום עדות לכך שהוא ינסה לשכנע את אובמה להתנתק מישראל.
מינויו של הייגל לא מנבא שינוי דרסטי במדיניות של אובמה, כפי שכמה אנשים סבורים (או מקווים), במיוחד אם בוחנים את השקפותיו של שר ההגנה הראשון של אובמה, גייטס. נדמה היה שהוא החזיק בדעות סותרות. מחד הוא נהג לבקר את המדיניות של ממשלת ישראל וסבר שהיא פוגעת בישראל. מאידך הוא פעל לחזק את הקשר בין הפנטגון לצה"ל.
אבל גייטס לא ראה בכך שום סתירה: הוא האמין שישראל
צריכה להיות בית בטוח ופורח של העם היהודי, אבל גם שראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו איננו אסיר תודה על התמיכה האמריקאית ושהמדיניות שלו תקשה להבטיח את הישרדותה של ישראל כמדינה דמוקרטית עם רוב יהודי.
נדמה שהייגל חושב כמוהו. חשוב יותר, גם הנשיא סבור כך, והוא נתן לעמדותיו ביטוי פעמים רבות. רק בנושא האיראני יש הבדל בין השניים - אובמה קשוח מהייגל. הדעה הרווחת היא שבאמצעות המינוי של הייגל אובמה מתקרב לדעותיו, אבל הרבה יותר סביר שהייגל הוא שהתקרב לאובמה. רק במהלך אישור המינוי בסנאט נשמע מה בדיוק חושב הייגל על איראן. נותר רק לקוות שהדברים שיגיד בנושא יקבלו לפחות את אותו הפרסום כמו הערתו הלא ראויה על "הלובי היהודי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם