קשר שתיקה של הצנזורה וצווי איסור פרסום
מה מקומה של הצנזורה הצבאית ושל צווי איסור הפרסום בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות? בעקבות פרשת "האסיר X" עולה מחדש שאלת הרלוונטיות של הניסיונות להסתרת מידע, ונשאלת השאלה אם לעיתונאים בעצם דווקא נוח שמישהו לוקח אחריות במקומם
איך אתה רואה את מה שקרה סביב בן זיגייר? התחקיר עליו פורסם בכל העולם ורק בישראל הוטל צו איסור פרסום על הפרשה?
"זה פאסה ופתטי, ועובדה שהם בעצמם הבינו את זה, ויום אחד אחרי שהפרשה פורסמה בעולם היא התפרסמה גם כאן".
הפרשה של בן זיגייר, האסיר האוסטרלי שהתאבד בכלא הישראלי אחרי שלפי תחקיר של רשת אי-בי-סי באוסטרליה ריגל לטובת ישראל, העלתה מחדש לדיון את שאלת נחיצותה של הצנזורה הצבאית. במשך יממה געשה רשת האינטרנט. בלוגרים ואתרי אינטרנט בכל העולם עקבו אחרי התחקיר האוסטרלי, ואילו בישראל הוטל צו איסור פרסום. רק שלושה חברי כנסת, זהבה גלאון, דב חנין ואחמד טיבי, רמזו על הפרשה בדיון בכנסת. הצו הוסר בחלקו אחרי יממה.
"כל הרשת געשה, זאת הייתה בדיחה לאסור על פרסום הפרשה בישראל", אומרת חברת הכנסת זהבה גלאון. "אמנם במקרה הזה היה צו איסור פרסום משפטי, אבל הצנזורה בדרך כלל פוסלת סיפורים כאלה והגיע הזמן לבטל אותה. זה מוסד אנכרוניסטי שצריך לאסור רק על פרסום פרשות שפוגעות פגיעה קשה בביטחון המדינה".
"למעשה כמעט אין יותר צנזורה צבאית", אומר ח"כ נחמן שי, דובר צה"ל לשעבר. "הצנזורה נעשית בהדרגה פחות ופחות אפקטיבית בגלל השינויים בעולם התקשורת. הם מוגבלים ביכולות שלהם ומבינים בעצמם שאנחנו לא צפון קוריאה. הממשלה יודעת את זה, ולכן עברה בשנים האחרונות פאזה, ובמקום לפסול סיפורים עיתונאיים בעזרת הצנזורה היא עברה לצווי איסור פרסום, ועם זה התקשורת מתקשה להתמודד. בתי משפט מוציאים למעלה מ-300 צווי איסור פרסום בשנה, מה שאומר שאנחנו חיים בעולם של אחרי הצנזורה הצבאית".
אז לא הגיע הזמן לבטל את הצנזורה הצבאית לגמרי?
"הם מתעקשים לקיים את זה. יש שם אנשים טובים והם איכשהו מצליחים להתקיים בעיקר בגלל שיתוף הפעולה של התקשורת, אף שהאינטרנט למעשה מחק את הצנזורה. הם לא יכולים לפקח יותר על כל מה שנכתב מפני שהכל נחשף באינטרנט".
הצנזורה הצבאית פועלת משנת 1949 מכוח תקנות ההגנה לשעת חירום, המתירות לצנזורה לפסול ידיעות שפוגעות בביטחון המדינה. באפריל 1984 נסגר העיתון "חדשות" לארבעה ימים אחרי שפרסם תצלום של הצלם אלכס ליבק, שחשף כי אחד המחבלים שנתפסו על ידי השב"כ באירוע החבלני בקו 300 היה חי בעת לכידתו. השב"כ טען שהמחבלים נורו במהלך האירוע. בינואר 1989 קבע בית המשפט העליון בהרכב בראשות השופט אהרן ברק כי הצנזור רשאי לפסול ידיעות שיש בפרסומן ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה, בשלום הציבור או בסדר הציבורי.
הפרשה התעוררה אחרי שעורך עיתון "העיר", מאיר שניצר, עתר לבג"ץ בעקבות פסילת כתבה של עיתונאי העיר, אלוף בן, היום עורך "הארץ", שמתחה ביקורת על ראש המוסד היוצא, נחום אדמוני. בג"ץ התיר את פרסום הכתבה וקבע את ההלכה הקיימת עד היום, של איסור פרסום רק על ידיעות הפוגעות פגיעה
מייק אלדר, אלוף משנה במילואים בחיל הים, הוא אחד המתנגדים החריפים לצנזורה הצבאית, אף ששניים מספריו - על שייטת 11 ועל הצוללת דקר - הותרו לפרסום על ידי הצנזורה, אך נאסרו לפרסום בהמלצת מחלקת ביטחון המידע של צה"ל ופורסמו לבסוף אחרי מאבק משפטי ארוך. "ברמה הטכנית לצנזורה אין שום ערך", הוא אומר. "הצנזורה פשטה את הרגל. הם תמיד ימצאו שיטות לכסות את ערוותם. הם קיימים מפני שלעיתונאים נוח מאוד שיש להם את חברת החשמל שנותנת להם טופס 4. כשהצנזורה מאשרת סיפור היא נותנת לעיתונאי הגנה לא רק מפני תביעות משפטיות, אלא גם מפני הציבור. הבעיה של הצנזורה היא שהיום אין בעיה לעקוף אותה. אתה יכול לקבל מהם תשובה שלילית, ואז ללכת לקפה אינטרנט ובלחיצת עכבר לשגר את הסיפור שלך לעולם, ואפילו ההאקרים הכי גדולים לא יצליחו לגלות מי הדליף את הסיפור".
זה מה שאתה עושה?
"אם הייתי יודע למה זיגייר התאבד הייתי קם בראש חוצות ומדבר על זה".
רשת האינטרנט הציבה אתגרים נוספים בפני הצנזורה. ועדת וינוגרד המליצה ב-2008 לצנזורה הצבאית להרחיב את הפיקוח על רשת האינטרנט. ב-2009 התחילה הצנזורה לפקח על חלק מהבלוגים הישראליים. לפני כעשרה חודשים נכנסה לשימוש מערכת חדשה המנטרת את הרשת באמצעות מעקב אחרי מילות מפתח ביטחוניות רגישות.
אולם בכנס "דמוקרטיה ברשת" לפני כשנה אמרה הצנזורית הצבאית הראשית, תת-אלוף סימה ועקנין-גיל, שהיא אינה רוצה לשלוט באינטרנט. "ברוב המכריע של המקרים הדברים אינם פוגעים בביטחון המדינה", היא אמרה. "ברגע שהתערבתי הותרתי חותם, לכן לפעמים תעדיף הצנזורה לתת לדברים להיבלע בתוך היצף המידע ולא לעשות מעשה. האינטרנט מחייב אותנו ליצירתיות, ובגוף כל כך עתיק וותיק כמו הצנזורה, יצירתיות אף פעם לא הזיקה לאף אחד".
לעומת ועקנין, ח"כ מירי רגב שהייתה דוברת צה"ל והצנזורית הראשית, סבורה שהצנזורה חיונית לביטחון המדינה. "אם העיתונאים לא מבינים את החשיבות של הצנזורה", היא אומרת, "צריך להעביר חוק צנזורה דרקוני שיטיל קנסות גבוהים על מפרי החוק".
בעידן של האינטרנט די קשה לעצור מידע.
"אפשר וחצי לעצור. ברשת אף פעם אי אפשר לדעת מה באמת קורה, המידע רץ לכל הכיוונים ואף אחד לא יודע את האמת. צריך אולי לצמצם את ליבת הנושאים שעוברים לצנזורה, אבל אותם נושאים צריכים להיות ייהרג ובל יעבור".
בזמן שבארץ הפרשה של בן זיגייר הייתה "ייהרג ובל יעבור", באוסטרליה פורסם תחקיר על ההתאבדות שלו, מה שמוכיח שבכל אופן קשה לחסום מידע. "כולנו יודעים מה גורמי מודיעין עושים, זה לא סוד, אבל בכל העולם סיפורים כאלה נשמרים בחשאיות, ורק אצלנו חברי כנסת מדברים על הכל".
גם שלמה גזית, שהיה ראש אמ"ן, סבור שלא אבד הכלח על מוסד הצנזורה. "אין לנו בררה אלא להמשיך עם זה", אומר גזית. "אנחנו מצויים במאבק ביטחוני שלא השתנה בעשרות השנים האחרונות, ובמציאות כזאת צריך לשמור על סודות, בניגוד למציאות של הרשתות החברתיות חסרות השליטה".
איך אפשר לשמור על סודות במציאות כזאת?
"הלוואי שידעתי. אנחנו נמצאים במלחמה כמעט אבודה".
אז למה לא לבטל את הצנזורה כדי לא להתבזות כפי שקרה בפרשה של זיגייר?
"אין חלופה אחרת לצנזורה. במציאות שלנו יש סודות שחייבים לשמור עליהם. אף אחד לא מצפה שהמדינה תתיר לתקשורת לפרסם את השמות של רכזי השב"כ או של סוכני המוסד". בלוגרים כמו ריצ'רד סילברסטיין ותחקירים בתקשורת הזרה חושפים סודות לא פחות חשובים. "המסקנה של קו החשיבה הזה היא חיסול מדינת ישראל".
עד כדי כך?
"בהחלט כן. אנחנו שורדים רק בזכות יכולתנו להגן על עצמנו. אם אין ביטחון אין מדינה.?
גם עוזי ארד, לשעבר ראש אגף המודיעין במוסד ויועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו, סבור שאין לצנזורה תחליף. "זה מכשיר אנטי-דמוקרטי ושרירותי, אבל הוא שומר על דברים שאנחנו רוצים לשמור עליהם", אומר ארד. "הרבה עיתונאים מעבירים לצנזורה כתבות ולא מפרסמים את כל מה שהם יודעים, וזה כבר הישג לא מבוטל של הצנזורה. מהניסיון שלי עם הצנזורה היא לא דרקונית, ומאוד מבינה את עולמם של אנשי התקשורת. קרה לי לא פעם שניסיתי לשכנע את הצנזורית שתאסור על פרסום של סיפור, אבל היא התעקשה לפרסם מתוך הבנה של שיקולים נאורים".
רק יממה אחרי שהפרשה של זיגייר התפרסמה בכל העולם היא הותרה לפרסום בישראל. זה לא שיקול נאור.
"אי אפשר להסיק מסקנות מאירוע בדיד. בסך הכל לא חלף זמנה של הצנזורה, גם אם יתברר שבמקרה מסוים היא הועילה פחות. בכל מקרה יש לנו מערכת של איזונים ובלמים כמו ביקורת פרלמנטרית, מערכת משפטית, מבקר המדינה והתקשורת".
"עצם קיומה של הצנזורה גורם לעיתונאים ישראלים לא לשבור את הכלים", אומר גיורא איילנד, שעמד בראש המועצה לביטחון לאומי. "הודות לצנזורה יש סודות מדינה שנשמרים בסוד. נכון שהיום הכל הרבה יותר פרוץ, אבל גם במציאות הזאת הצנזורה לא מיותרת, אם כי היא צריכה להיות הרבה יותר גמישה ולהבין שכשמשהו כבר מתפרסם היא צריכה ללכת עם המציאות המשתנה, ולא לטמון את הראש בחול".
שופטת בית המשפט העליון לשעבר ונשיאת מועצת העיתונות, דליה דורנר, אינה מתנגדת לצנזורה. "אפשר לחלוק על הצנזורה ויש מי שחולק, אבל אני ניטרלית. יש צנזורה ביטחונית על פי החוק, שהוגבלה על ידי בית המשפט העליון, בדיוק כמו שיש צווי איסור פרסום".
זה לא האינטרס של התקשורת לקרוא לביטול הצנזורה?
"אז תכף תגידי שלא יהיה בית משפט רק מפני שהוא מוציא צווי איסור פרסום. מה שלדעתי מיותר זה ועדת העורכים. זה מוסד שלא צריך להתקיים. היחסים האינטימיים האלה בין ראש הממשלה לעורכי עיתונים, העובדה שהוא יכול להזמין אותם ולבקש מהם לא לפרסם סיפור עיתונאי, זה הסדר מיושן שאסור שיתקיים".
חנוך מרמרי, עורך "הארץ" בעבר והיום עורך אתר "העין השביעית" לביקורת על התקשורת, ראה בהסכם אוסלו הזדמנות לשנות את עבודתה של הצנזורה הצבאית. "כשהיה נדמה שאנחנו הולכים למזרח תיכון חדש, הצעתי שיבטלו את הצנזורה כמוסד של מניעה מוקדמת, ושבמשרד הביטחון תהיה לשכת ייעוץ שתאיר את עיני מי שעוסק בפרסום שלא ימעד, אבל לא קרה עם זה שום דבר. זה בערך כמו להקים דיסנילנד בנגב".
מה שקרה סביב הפרסום של זיגייר לא דורש שיקול מחדש של הצורך בצנזורה?
"הם עשו טעות טקטית כשניסו ליירט את גוגל בתותחים. היה צריך להכיר בכך שיש שיבוש ולהתארגן אחרת, אבל לפרק את הצנזורה זה כמו לפרק את ההסתדרות. זה לא דבר של מה בכך, אפילו רפורמות לא יעשו מפני שזה נוח לכולם".
לעיתונות זה לא נוח, הצנזורה מונעת מהעיתונות לפרסם סיפורים.
"אבל היא גם מונעת ממנה לעמוד בפני בית משפט על פגיעה בביטחון המדינה. כשעיתונאי לא מפרסם סיפור מפני שהוא נפסל על ידי הצנזורה, אין סכנה שהוא יישפט על פרסום אסור שפוגע בביטחון המדינה. בסופו של דבר כולם חיים עם ההסדר הזה לא רע. אני לא רוצה לסנגר על הצנזורה, אבל אלה הבנות של נוחות. צריך לחשוב איך אפשר לחיות עם סודות בתוך תקשורת פתוחה, אבל את זה אף אחד לא עושה, גם לא התקשורת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם