צומת יו"ש: שבועיים עם כוחות צה"ל בשטחים
החטיבה של אל"מ רסאן עליאן מקפידה לא להלהיט הרוחות בג'נין ובטול כרם. "לפלסטינים יש מה להפסיד", מרגיע עליאן ומסייג - "אבל גם אז היה להם"
המסע שלנו ברחבי יהודה ושומרון החל כבר לפני שבועיים. ביקשנו ללמוד מקרוב על הפעילות בגזרה המתחממת מאז "עמוד ענן" מתוך הבנה שהעסק בפני פיצוץ, נבואה שהגשימה את עצמה מהר מהצפוי.
את אלוף משנה רסאן עליאן, מח"ט מנשה, הגזרה הכוללת את ג'נין וטול כרם, פגשנו בליל רביעי שעבר בשעת לילה מאוחרת במוצב ריחן. השם מצלצל מוכר למי שזוכר את מוצב ריחן ברצועת הביטחון בלבנון שהפך לסמל. גם ג'נין סמל, רק לפני שנה דיווחנו כאן ב"מוספשבת" כי העיר נהנית משלווה שלא ידעה כמותה עשרות שנים. השבוע לא היה שלו.
ג'נין נמצאת תחת שליטה פלסטינית מלאה, אבל בצה"ל נכנסים להפגין נוכחות מפעם לפעם. הנוהל קבוע: ברגע שעליאן וסגנו, סגן אלוף שרון אלטיט, מודיעים על ביקור לילי, השוטרים הפלסטינים מתקפלים מהשטח. אלה שעדיין לא עשו זאת כשהג'יפים הצה"ליים נכנסים מתפנים בתוך שניות, ונראים דווקא שמחים לצאת להפסקה חמימה בלילה הקר.
הסיטואציה רגישה, אבל מוקפדת ומתורגלת. בגל האלימות האחרון שמתקיים השבוע למשל לא תראו כניסות כאלו לעומק השטח כדי לא להלהיט את הרוחות איפה שלא צריך. "אנחנו לא משאירים לחיילים סיטואציות של היתקלות בשוטרים פלסטינים כי זה עלול להיגמר רע. האינטרס שלנו זה מנגנונים חזקים, ולכן פעילות שהיא לא חובה לא מתקיימת", אומר אל"מ עליאן.
אנחנו נכנסים לעיר מדרום באישון לילה, דרך צומת הטנק, על שמו של טנק הפטון הירדני, חלק מאנדרטת הנצחה שהוקם בעקבות הקרב העקוב מדם שהתרחש במקום על ידי חטיבה 45 של השריון במלחמת ששת הימים. לא הרחק מבית המלון ופארק השעשועים המפואר של משפחת חדאד העשירה רואים את שטחי היישובים הישראליים לשעבר, גנים וכדים, שפונו במהלך ההתנתקות.
שברי כיכרות ובתים הרוסים במקום שהיה פעם שוקק חיים. יורדים בירידה התלולה לצד השכונה המזרחית של ג'נין, מעל הקסבה העירונית, שממנה יצאו המחבלים שהכתירו את ג'נין כ"עיר המתאבדים".
"כמעט כמו כל עיר אחרת, גם ג'נין עברה שינוי קיצוני לטובה", מסביר אל"מ עליאן. "הערים הפלסטיניות הגדולות התפתחו, אבל אני כן רואה מצב שהכל מתהפך בתרחיש קיצוני. יש להם בהחלט מה להפסיד, אבל בוא נזכור שגם לפני האינתיפאדה השנייה היה להם מה להפסיד מבחינה כלכלית, ובכל זאת הייתה אינתיפאדה".
סיורים ליליים כאלה של צה"ל מסתיימים לפעמים במטח אבנים או בבקבוק תבערה, אבל הלילה קר מדי אפילו בשביל זה, והנסיעה עוברת חלק. האירועים בגזרה גברו באופן עקבי מאז "עמוד ענן", וגם הג' יהאד האיסלאמי וחמאס מנסים להרים את ראשם. עליאן וחייליו יוצאים לפעילות כמעט בכל לילה בלב הערים והכפרים.
כשהפעילות התקיימה באור יום זה נגמר בתוצאה בעייתית. פלסטינים צולמו מטפסים על ג' יפ צה"לי. ימים אחדים לאחר מכן המראות חזרו בשעה שכוחות הצבא פעלו למניעת הקמת מאחז. התמונות שהפיצו הפלסטינים לא התקבלו בנחת, אך בצבא שומרים על איפוק, גם למראה תמונות לא מחמיאות.
"הפלסטינים רוצים תמונה, ויש קרב על התודעה", אומר אל"מ עליאן, "שלושה פלסטינים עלו על ג'יפ, זה נכון, אז מה עדיף שנהרוג את שלושתם? צריך להתנתק מהרגש ולעשות את השיקולים הנכונים בסיטואציה שבה אתה נמצא. בסוף-בסוף הם לא בנו את המאחז שהם רצו, וזה הכי חשוב. תמונה לא טובה? אני מסכים איתך ועדיף לא להגיע לסיטואציה כזאת, אבל כשהיא כבר מתרחשת צריך להתמודד איתה.
"אפשר לעשות עוד כמה פעולות לפני שמגיעים למצב קיצון. אני תמיד אומר למפקדים בשטח שעדיף להסתכל על היער ולא על העץ. אנחנו משתדלים לא להיכנס באור יום כי זה יכול להתסיס, אבל מחר יהיה לי שוב מידע חם על אפשרות לסיכול טרור מיידי - אפעל שוב ביום".
אל"מ עליאן נחשב אחד ממפקדי השטח הטובים, ובעבר היה מפקד גדוד הסיור של גולני וסמח"ט החטיבה. בקיץ הוא יחל את תפקידו כסגן מפקד אוגדה 36, אוגדת רמת הגולן. בסבב הקרוב לתפקיד היוקרתי של מח"ט גולני הוא יהיה בין המתמודדים לפקד על החטיבה שגדל בה.
אנחנו פוגשים את אל"מ עליאן פעם נוספת השבוע. שבועיים לאחר הסיור הלילי הראשון - ונבואתו שהכל יכול להתהפך מתגשמת, השטח שוב אחוז תזזית. הפעם האחרונה שביקר בביתו הייתה לפני שבוע וחצי, אף ש"יציאה הביתה" זה קצת מוגזם: הוא נסע לביתו בשעה 12 וחצי בלילה, הספיק לקחת את שלושת בניו לבית הספר בבוקר - וחזר בעשר בבוקר לחטיבה. מאז הוא בשטח.
בינתיים בגזרת ג'נין התקיימו הפרות סדר באזור מעבר ג'למה, שדרכו נכנסים ערבים ישראלים לתוך העיר ונותנים אורך נשימה כלכלי לסוחרים. מאות פלסטינים התקרבו למעבר, הבעירו צמיגים והשליכו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר הכוחות. בסיטואציה כזאת חייל שחש מאוים יכול לירות אש חיה לתוך ההמון, ולכן המפקדים הבכירים בשטח.
"הפיקוד הצבאי ממקם את עצמו במקום בעל הסיכון הגבוה ביותר להידרדרות", מסביר אל"מ עליאן. "אנחנו מבינים את הרגישות, מבינים שפצוע או הרוג פלסטיני לא תורמים להישג הנדרש, ומשתמשים באמצעים לפיזור הפגנות בצורה נכונה ולא מסכנת. בהחלט מגלים יותר איפוק מבעבר כי אין אינטרס ליצור עוד נפגעים פלסטינים, אבל במצבים של סיכון חיים לחיילים אין פשרות".
אותם שוטרים פלסטינים שראינו שבועיים קודם לכן לא עושים מאמצים מיוחדים לבלום את המהומות המתקרבות לגדר, וצה"ל עושה את העבודה. גורם צבאי מסביר: "חלק ממחאת האסירים היא עממית ותוססת, ואני מניח שבחלק מהמקרים לא נוח לאנשי המנגנונים לפעול נגד ההמון, ובחלק מהמקרים הם רוצים לתת להם לפרוק קיטור. איפה שהם יכולים ורוצים לפעול אנחנו נותנים להם, אבל יש גבול, תמיד יהיה כוח צבאי בכוננות ליד".
"לפלסטינים ביהודה ושומרון עדיין חקוקות התמונות מ' חומת מגן', כשטנקים של צה"ל נסעו ברחובות, על חנויות ווילות ובתי קפה, וירו פגזים", מוסיף גורם באוגדת איו"ש. "הם לא טיפשים ויודעים בדיוק מה נורה מעזה על תל אביב ב'עמוד ענן' ומי נפגע, ויודעים בדיוק מה צה"ל וחיל האוויר עשו בעזה במקביל ויודעים שהכל הרוס שם.
"אם אתה עזתי, אתה לא יכול לעבוד בישראל או לטפל בילד שלך בבית חולים בישראל, אבל אם אתה פלסטיני שגר ביהודה ושומרון, אתה יכול להמשיך לעבוד במסעדה בתל אביב ויכול להמשיל לשתות קפה ברמאללה ולעשות שוק בשכם. הם מבינים את המחיר, ולכן המעבר למאבק אחר או לאינתיפאדה שלישית הוא רחוק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם