אינתיפאדה בהמתנה: המציאות נפיצה מתמיד
לחכות לאובמה או להתיר את הרסן? התקוממות אלימה או להמשיך במתקפת ההסברה? מתוך מסע הלוויה של האסיר מס' 1. לאן הולכים מכאן?
אבו חאמד הצביע על הדגלים המתנופפים דרך חלונות האוטובוסים שנסעו למרכז הכפר. "אתה מבין", הוא אמר, "יש לחץ בשטח, ויש הרבה גורמים שרוצים בלחץ הזה. הכול מוכן לפיצוץ. אני מקווה שמשהו ישתנה כדי למנוע ממנו להגיע". הורדתי את אבו חאמד, חניתי בצד הדרך והתקרבתי לכיכר, שהחלה להתמלא באנשים לקראת טקס הקבורה. קבוצה של ילדות בגילי שש עד עשר החזיקו שלט עם איור של מגן דוד וצלב קרס וביניהם סימן שוויון.
סאמר בן ה-20 עמד בצד עם מצלמה ותיעד את האירוע. הוא סטודנט באוניברסיטת ביר-זית שברמאללה, והגיע לכאן באוטובוס שארגנה הרשות הפלסטינית. "אנחנו בעד אינתיפאדה שלישית, זה ברור", אומר סאמר. "אם תהיה אינתיפאדה היא תהיה חמושה ואלימה מאוד". סאמר צנום וממושקף ולא נראה כמו מיידה אבנים טיפוסי. למרות זאת, הוא מגדיר את עצמו כלוחם במלחמת ההסברה הפלסטינית.
"אם ייתנו לי נשק, אני לא אהסס להשתמש בו ואתקומם, אבל כרגע הנשק שלי הוא המצלמה. אנחנו מצלמים את ההפגנות ואת הפשעים שישראל עושה, מעלים את הסרטים ליוטיוב ומפיצים את זה לעולם כולו. לפעמים יוצאות תמונות מאוד טובות. אתמול למשל צילמתי חייל שנפל על הרצפה אחרי שניסה לברוח מיידוי אבנים. שלשום הצלחתי לצלם חייל אחר מקבל אבן קרוב לעין. הצילומים האלה גם טובים להסברה, וגם מעודדים אותנו להמשיך בפעילות שלנו נגד הכיבוש הישראלי".
דובר מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, עדנאן דמירי, האשים את חמאס בניסיון להסלים את המצב ביהודה ושומרון. דמירי גילה כי במהלך חקירה של פעילי חמאס התברר כי הארגון מנסה ליצור אנרכיה בשטחים, ופועל נגד הרשות ומנגנוני הביטחון הפלסטיניים. פעילות חמאס מספקת תמיכה מורלית למפגינים ומעלה את קרנו של הארגון ברחוב הפלסטיני.
סאמר לא שומר אמונים למי שארגנו את האוטובוס שהביא אותו מרמאללה לכפר סעיר. הוא יוצא נגד הרשות הפלסטינית, שלטענתו משתפת פעולה עם ישראל ומונעת מהצעירים להתקומם. "המצב היום פותח את השערים לארגון חמאס, שמחבק את המתנגדים ותומך בהם", אומר סאמר.
"לכן אם תשאל כל אחד בגדה, יגידו לך כולם - חמאס הוא השולט בשטח. לאנשים נמאס מהרשות הפלסטינית ואף אחד לא יודע מה יעלה בגורלה. אנחנו רוצים אינתיפאדה, לא רוצים שלום או שיחות עם האויב הישראלי. אמנם מבחינה כלכלית אכן יש בעיה להקים מדינה עצמאית ולא להתמוטט פיננסית, בין השאר בגלל המצב העולמי. אבל זה לא עניין של מחשבה או היגיון, זה עניין אידאולוגי שנמצא בלב ולא בשכל".
הנוכחות המרשימה של כוחות הביטחון הפלסטיניים, ובהם קצינים בכירים, לא הפריעה לרעולי פנים מגדודי חללי אלאקצה לעמוד על גגות הבתים ולשחרר מדי פעם יריות. הגופה הגיעה ברכב של מנגנוני הביטחון, אבל השוטרים והקצינים שניסו לפלס דרך של מטר וחצי, שבה תעבור האלונקה המלווה בבני המשפחה, נתקלו בחומה של חום, צעקות, דחיפות וגידופים. הגופה כוסתה בדגל פלסטין ועברה מיד ליד.
מרחוק היה אפשר לראות את חבר הפרלמנט מטעם חמאס, עזיז דוויק, תושב חברון, שלמרות החום לבש מעיל שחור וחבש כובע צמר. פעילי חמאס הפגינו נוכחות מרשימה, ובזמן שנציגי הרשות הפלסטינית נשאו דברי הספד, חטפו הפעילים את המיקרופונים וקראו לנקמה על "חיסולו" של העציר ערפאת. "נשחרר את אדמותינו מידי המתנחלים, ואחר כך נשחרר את כל פלסטין", קראו פעילי חמאס והבטיחו לנקום את דמו של ערפאת.
בכירי הרשות הפלסטינית - ג'יבריל רג' וב, שר האסירים עיסא קרקע וחבר הוועד המרכזי של פת"ח עבאס זכי - השתתפו בלוויה לצד בכירים נוספים ברשות, שהביעו תרעומת על ההסלמה שמובילה ישראל. יו"ר הרשות, אבו מאזן, שוחח עם כתבים ברמאללה, והצהיר כי אין בכוונתו להיכנע ללחצים הישראליים לעורר את השטח.
"ישראל רוצה כאוס, אבל אנחנו לא ניגרר לשם", אמר אבו מאזן. "אנו רוצים שלום וחירות בעבור אסירינו. לא נרשה להם לשחק בחיי בנינו ולהשתמש באש חיה לעבר ילדים. לא נרשה להם להשאיר את אסירינו בבתי הכלא של הכיבוש לכל חייהם. הישראלים רוצים להגיע למצב שאנחנו לא מעוניינים בו, והם אלו שיישאו באחריות על מה שהם גורמים".
אבו מאזן ניסה גם להרגיע את השטח באומרו: "אנחנו לא מעוניינים באלימות. אנחנו דורשים שלום שבנוי על צדק והקמת מדינה עצמאית בגבולות67' שבירתה ירושלים".
ראש צוות המו"מ הפלסטיני, סאיב עריקאת, העביר למזכ"ל האו"ם באן קי מון איגרת רשמית מהנשיא הפלסטיני אבו מאזן, שבה דרש להקים ועדת חקירה בינלאומית לבדיקת נסיבות מותו של העציר הפלסטיני. בפגישה שקיים עם שליח האו"ם למזרח התיכון, רוברט סרי, העביר עריקאת את הפנייה הנשיאותית, אבל המהלכים הרשמיים והניסיונות להרגעת השטח לא תאמו את שהתרחש בלוויה.
עבאס זכי, בכיר בפת"ח שנולד בכפר סעיר שבנפת חברון, עורר את האלפים שהגיעו למקום: "ערפאת ג'רדאת הוא שהיד של פלסטין, שהיד של האומה הערבית כולה. הציונים רצחו אותו בדם קר, והוא מצטרף לשהיד אחר שרצחו היהודים: יאסר ערפאת". לקול תשואות הקהל הוסיף זכי: "האויב לא יצליח להכריע אותנו בכוח. עם האבנים של ילדינו ועם השהידים שלנו נצליח לשחרר את כל פלסטין. לא נכיר במדינה הציונית. נגרום לה לסגת מכל אדמותיה. ההתנחלויות, שהן סרטן יהיו ראשונות, ואחר כך יתר האדמות הפלסטיניות".
מיד בסיום טקס הקבורה הפצירו המארגנים באלפי המשתתפים להגיע לעימותים עם כוחות הביטחון הישראליים בכפר בית עינון. לכלי התקשורת הם הבטיחו כי יהיו במקום 5,000 איש לפחות, אבל בפועל רק עשרות בודדות של צעירים יידו אבנים לעבר כוחות צה"ל. שוב התגלתה המציאות הבעייתית מבחינת הפלסטינים. להצהרות על התקוממות אלימה, או לא אלימה, יש שותפים רבים, אך בעימותים הממשיים עם כוחות צה"ל משתתפים תמיד אותם עשרות צעירים שגילם נע בין 14 ל-19.
אותם צעירים מיומנים אמנם בהקמת מחסום אבנים למניעת גישה של כוחות צה"ל לצורך מעצרים; הם יודעים בדיוק היכן נמצאים גלגלים המשמשים להצתה, שריפה וגלגול לעבר כוחות הביטחון; הם מודעים לטווח היעיל של יידויי אבנים באמצעות קלע דויד, ושולטים בדרכי המילוט מהגז המדמיע ומכדורי הגומי שנורים לעברם. אבל הם, כאמור, מעטים.
"צריך להבדיל בין הזדהות עם נושא האסירים שובתי הרעב, או האסיר שמת במגידו - נושא שיש לגביו קונצנזוס, לבין תמיכה בהתקוממות ובאלימות", מסביר פרשן פלסטיני, תושב חברון, שביקש להישאר בעילום שם. "כשמדברים על אינתיפאדה שלישית, יש צורך לקחת את הדברים בעירבון מוגבל ולשמוע היטב מי האנשים שעומדים מאחורי האמירות האלו. מוסטפא ברגותי, שצוטט כמי שהכריז על תחילת האינתיפאדה השלישית, נחשב לאופוזיציה של אבו מאזן, ולכן אך טבעי שיצא נגד הקו הרשמי של הראיס, שקורא להפגנות בלתי אלימות.
"גם לשר האסירים ולדוברים מטעם האסירים יש אינטרס ברור שנושא האסירים לא ידעך ויישאר בכותרות. ככל שהעימותים מול הצבא הישראלי גוברים, כך המודעות לנושא האסירים עולה, והנושא שבמשך תקופה ארוכה סבל מחוסר רלוונטיות תקשורתית טיפס במעלה המדרג עד לכותרות הראשיות.
"האסטרטגיה של הרשות הפלסטינית למצב את עצמה כגוף היחיד שיכול לעצור את ההסלמה הביטחונית, או לפחות לא מעוניין באלימות, בניגוד לישראל, היא אסטרטגיה שמשרתת את המוקטעה. אם המצב בשטח היה נשאר קפוא וחסר תזוזה כמו לפני חודש, אבו מאזן היה מגיע כאנדרדוג לביקורו של אובמה, וכמי שאין לו ממש מה למכור כדי להחזיר את הנושא הפלסטיני לסדר היום. עכשיו, אחרי ההסלמה הביטחונית, האמריקאים, האירופאים ונציגי האו"ם ממהרים להתעדכן בנעשה ושולחים בקשות לשני הצדדים לשמור על איפוק. אין ספק שהנושא הפלסטיני חזר לכותרות בזכות ההסלמה האחרונה".
הפרשן החברוני מתייחס גם לבעיה הלוגיסטית בארגון האינתיפאדה הבאה, ומסביר מדוע היא רחוקה יותר מכפי שניתן לחשוב. "לצעירים היום יש בעיה. יהיה להם קשה לפתוח באינתיפאדה שלישית, מסיבות לוגיסטיות ולא אידאולוגיות. בניגוד לאינתיפאדות הראשונה והשנייה, שאז צה"ל היה בתוך הכפרים והיה קל מאוד להגיע לעימות איתו, כדי להתעמת היום עם כוחות הצבא הישראליים, הנערים צריכים לכנס אנשים, להוביל ציוד וללכת לכיוון המחסומים כדי להתעמת. יש פה נושא של ארגון שלא תמיד מתקיים בשטח".
באחד מהעימותים בביתוניא, מול כלא עופר, הייתי עד לראיון שנתן אחד ממארגני ההפגנות לכלי תקשורת זרים. בלהיטות וברהיטות הוא הסביר מה מתרחש בשטח, היכן עומדים החיילים והיכן עומדים הפלסטינים, ופירט גם בנושא האסירים שובתי הרעב. כשנשאל מהי מטרת העימותים, הוא נתקע. "אין למפגינים מטרה ברורה", הוא אמר. "אף אחד לא יודע לאן הולכים - הקלה בתנאי הכליאה של האסירים, שחרורם של שובתי הרעב, עימותים אלימים, אינתיפאדה שלישית - הדרך לא ברורה והמטרה גם לא. מיידים אבנים, מפגינים וממתינים לבואו של אובמה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם