"סופרמן המדע" בא לארץ לקבלת פרס וולף
פרופ' רוברט לנגר, האב המייסד של תחום הנדסת הרקמות, מגיע לישראל לקבל את הפרס השני בחשיבותו לנובל. "לא רחוק היום בו נייצר איברים בהתאמה", הוא חוזה. ראיון מיוחד
רק אחד מבין השמונה מחזיק בשורה ארוכה של עיטורים, פרסים ותארים שבהם זכה, לצד אותות של כבוד וכינויים כגון "אדיסון של ימינו", "אבי החדשנות", "סופרמן המדע" ומעל לכל "החוזה והאב המייסד של הנדסת הרקמות".
הכירו את פרופ' רוברט סמואל לנגר (65), יהודי אמריקאי חביב ומסביר פנים. מעבדתו, הממוקמת בקומה השישית במכון למחקר אינטגרטיבי של הסרטן בקמפוס MIT הסמוך לבוסטון, נחשבת הגדולה בעולם בתחום הביורפואה וההנדסה הרפואית. היא מספקת בכל רגע נתון תעסוקה ל-100 חוקרים - יותר מכל מעבדה אקדמית אחרת - ומדי שנה מתחרים 3,000 מועמדים מכל העולם על חמישה מקומות שמתפנים בה. תקציבה השנתי עומד על למעלה מ-10 מיליון דולר.
פרופ' לנגר עצמו חתום על כ-1,200 מאמרים מדעיים מוערכים שפרסם במהלך כ-40 שנות מחקר - שיא בהיסטוריה של המדע המודרני. 83 אלף פעמים ציטטו ממאמריו, דבר הנחשב מדד חשוב בהחלטה מי יזכה בפרס נובל לכימיה שאליו סומן כמועמד.
על שמו רשומים גם 817 פטנטים ו-210 פרסים, מדליות ואותות כבוד שבהם זכה, ביניהם פרס המילניום על שם סטארק דרייפר ופרס ההנדסה המקביל לנובל על סך 1.2 מיליון דולר. לא לחינם גם מכנים את מעבדתו "המדגרה מספר אחת בעולם לרעיונות, מחקרים פורצי דרך והמצאות מהפכניות". כאן נולדו עד כה 250 טכנולוגיות ו-25 חברות תעשייה שמוצריהן ישפרו בשנים הבאות את חייהם של מיליוני אנשים בעולם.
בראיון בלעדי ל"המגזין" ערב ביקורו ה-15 בישראל, שבמהלכו ייקח חלק בסימפוזיון מדעי ויעוטר בתואר דוקטור לשם כבוד בפילוסופיה מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב יחד עם עוד חמישה אישים, אומר פרופ' לנגר: "יש לי הערכה עצומה למדע הישראלי ולמדענים הישראלים הצעירים. הם באמת יוצאים מן הכלל. רבים מהם היו והינם גם עתה במעבדה שלי, עשו אצלי פוסט-דוקטורט וחזרו לישראל לשמש פרופסורים מובילים. בעיניי הם המשפחה המורחבת שלי. מה שמאפיין אותם במיוחד בעת הזאת זו הגישה היזמית והחשיבה המקורית. היא מוצאת חן בעיניי".
לנגר מדגיש: "אין בכלל ספק שאנחנו בפתחו של עידן מהפכני ומסעיר שבעבר תואר רק בספרות ובסרטי מדע בדיוני; העידן שבו יהיו לבני האדם חלפים זמינים, חדשים ואיכותיים, כמו במכוניות, לאיברי הגוף החולים והפגומים שלהם. עד לפני פחות מעשור עוד אמרו שלגוף אין חלקי חילוף. כיום מבינים שיש ויהיו הרבה יותר. אלו חלפים מצילי חיים שייבנו בהתאמה אישית כפי שתופרים שמלה לחתונה, על בסיס עקרונות הנדסיים ומחומרים ביולוגיים וביו-כימיים מבטיחים וחדשניים. חומרי מוצא רבים יילקחו מגופו של החולה ויעברו טיפול מעבדתי. יהיה בהחלט ראוי אם בישראל, לדוגמה, תתקבל החלטה בדרג הממשלתי רם המעלה לאמץ תוכנית שתעמיד את המחקר, הפיתוח והעיסוק בהנדסת רקמות בעדיפות לאומית עליונה".
בעולם קיימים תקדימים למהלך שמתאר פרופ' לנגר. ממשלות שונות כבר בחרו לשתף פעולה עם מעבדות שבהן עובדים מדעני צמרת או להעניק סיוע כספי כדי שארצן תהפוך למובילה בטכנולוגיות שכל העולם נזקק להן. כך למשל, ממשלת ארה"ב החליטה משנות ה-70 להשקיע במחשבי העל והמטוסים; יפן בחרה לפתח את האלקטרוניקה הצרכנית ובאחרונה את הרובוטיקה; ושווייץ ייעדה עצמה החל משנות ה-50 להפוך לגורם המוביל בעולם הטורבינות.
שפע מחקריו של לנגר הולידו עשרות חומרים חדישים, כמו חלבונים, רב-סוכרים, פפטידים, פולימרים סינתטיים מחומרי מוצא ייחודיים, מולקולות מתוחכמות כבסיס לתרופות ועוד. האחרונות יכולות להיות משוגרות ישירות לאיבר חולה, לאחר שהותאמו לו באופן אישי ושוחררו באופן איטי ולאורך זמן. בין פיתוחיו של לנגר נכללים גם עור מלאכותי המבוסס על חומר סינתטי שהוכנס באחרונה לשימוש חיל הרפואה בצבא ארה"ב באזורי הלחימה בעיראק ובאפגניסטן; תחבושת נדבקת שפותחה בהשראת יכולתן המופלאה של השממיות לצורכי רפואה מגוונים, לרבות כירורגיה; וכלי דם סינתטיים שנבנו בהנדסת רקמות על סמך רעיונות מה ננו-טכנולוגיה.
במעבדתו של לנגר מתבצעים ניסויים בבניית רקמות שריר, בחוליות שדרה וביצירת פיגום שלם (שלדת בסיס) לבניית איברים פנימיים רכים ומתפקדים כמו כבד וכליה. "כבר לפני 15 שנה הציגה חוקרת צעירה במעבדתי רעיון התופס עתה תאוצה: להדפיס כבד בטכנולוגיה תלת-ממדית", מגלה לנגר. "בשנה הבאה נתחיל בניסויים הקליניים במוצר שזכה להד תקשורתי נרחב: מיתרי קול סינתטיים. לפני ארבע שנים הם הוצגו לראשונה אחרי שהושתלו בגופה של הזמרת ג'ולי אנדרוס שאיבדה את קולה. המיתרים שנבנו מחומר ייחודי דמוי ג'ל עשויים להחזיר לה ולכמותה יכולת לדבר ולשיר. זה בלי ספק אתגר גדול מאוד עבורנו", הוא אומר.
בשיתוף עם פרופ' יוסי קוסט מאוניברסיטת בן-גוריון, פיתח פרופ' לנגר גם טכנולוגיה מהפכנית למדידה לא חודרנית ורציפה דרך העור של רמות הסוכר בדם, באמצעות מכשיר מבוסס אולטרסאונד. הפטנט קיבל באחרונה את אישור ה-FDA לשימוש כמשכך כאבים מקומי ומהיר. המצאה אחרת מבית היוצר של לנגר היא שבב ביולוגי, "איבר על צ'יפ", שמאפשר לבדוק את רעילותן של תרופות.
"רק לפני עשור היכולת לבנות איברי גוף כחלפים נשמעה דמיונית לחלוטין, הזויה ובלתי נתפסת. והנה זוהי כבר מציאות. הצורך בהשתלת רקמות אנוש ואף איברים שלמים כתחליף לפגומים ולפגועים מסרטן כדי לשמר ולשפר תפקודים הוא צורך דחוף".
לאחרונה התבטא לנגר בנושא בהרצאה ב-MIT, שבמהלכה אמר כי ישנם יותר מ-50 מיליון אמריקאים שחיים כיום רק בזכות טיפול רפואי שכלל השתלת איברים או חלקי איברים מלאכותיים. ישנו סיכוי, טוען לנגר, שכאחד מכל חמישה בני אדם בני 65 ויותר במדינות המפותחות בעולם ייהנה מהשתלת איבר חלופי כלשהו בהמשך חייו. השתלת איברים שלמים מתורמים הצילה חיים, ועם זאת קיים מחסור. ההשתלות אינן מושלמות ויש עמן לא מעט בעיות המהוות נטל כבד על החולה. לכן ישנו ניסיון לבנות איברים בהנדסת רקמות ובהתאמה אישית למערכת החיסונית של האדם המושתל. "כאן העתיד, זו המהפכה והבשורה. זה מה שיחולל את ההבדל בחייהם של אנשים שמערכות שונות בגופם כשלו", מדגיש לנגר.
נוסף על הישגיו המדעיים, לנגר קנה לעצמו שם בקהילה המדעית גם מסיבות אחרות: ההתנהלות היומיומית שלו. לפני ארבע שנים הצטרפה כתבת מגזין המדע "נייצ'ר" ליום אחד בחברתו: מ-6:15 בבוקר ועד 23:50. בסיום אותו היום היא נפלה שדודה.
לנגר היה כל העת בתנועה מתמדת, רענן, מסביר פנים, עונה ברצון לכל שאלה, פוגש אורחים מחו"ל, משיא עצות אישיות בנושאי מחקר לצוותו, מתעניין ומאזין בקשב גם למדענים המבקשים דעתו בנושאים שאינם קשורים לתחומי מומחיותו. כמו כן, הוא גם הרצה, הכין דוחות, בדק מסמכים למענקי מחקר נדיבים מקרנות בינלאומיות, התאמן שעתיים ביום על ההליכון בביתו וקרא עיתון תוך כדי, האזין למוזיקת קאנטרי ושיגר מסרונים בקצב מסחרר בהקשה על אצבע אחת מהבלקברי שלו ("עונה מיידית לכל אחד, גג בתוך שתי דקות, יהיה זה נשיא ארה"ב, טכנאי במעבדה, חוקר צעיר או עיתונאי מחו"ל"). אפילו מחדר האמבטיה שלו הוא שיגר מיילים, התכונן להרצאת אורח, לטיסה, לביקור עבודה. הוא גם חזר ושינן באוזני בני שיחו: "כאשר אנשים מרגישים טוב עם עצמם, הם יפתרו כל בעיה".
בשנים האחרונות, מציין לנגר, הבעיה הגדולה ביותר העומדת בדרכו של המדע טמונה בקושי לגייס כספים למימון המחקרים. "זה אפילו יותר קשה מלטפס לפסגת הר גבוה. המאמץ מתסכל, אך חובה להמשיך במרוץ".
בגיל 28, אחרי שאביו בן ה-61 מת ממחלת לב, הפסיק לנגר לאכול בשר והחל באימון כושר יומי. לנגר מדלג על ארוחת הבוקר האמריקאית המקובלת ולוגם לגימות אחדות מדיאט קולה לפני שהוא יוצא מהבית. בחברתם של סטודנטים ואורחים הוא מכרסם משולשי פיצה ושותה מי סודה. בצהריים הוא אוכל לזניה, ירקות ועוגיית שוקולד קטנה.
ממתי אתה עוסק במדע?
"מגיל עשר. הוריי קנו לי במתנה מעבדת כימיה ביתית. ערבבתי חומרים והוקסמתי מהשינויים שחלו בהם. למדתי הנדסה. יועץ בתיכון המליץ שאתמסר למתמטיקה. סיימתי תואר ראשון באוניברסיטת קורנל, פניתי לעבוד כמהנדס בחברת נפט ענקית - משרה מתגמלת מאוד - והיא לא הלהיבה אותי. התדפקתי על עשרות דלתות כדי להתקבל ללימודי רפואה ונדחיתי. חלוץ חקר הסרטן, פרופ' יהודה פולקמן מבית החולים לילדים בבוסטון, קלט אותי, וכך החלה הקריירה שלי ששילבה לראשונה הנדסה, רפואה ועיסוק בחומרי הננו, בניסויים קליניים ובאבחון רפואי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם