עניין של יחסי ציבור
המכירה לוורן באפט לא יכולה שלא לעורר את השאלה: מדוע זו חגיגה גדולה ששווה כותרות אוהדות ואילו מכירת כי"ל היא סיפור נורא הראוי לגנאי?
מול ורטהיימר ובאפט ניצב לו טייקון שדעת הקהל בישראל למדה לסלוד ממנו, עידן עופר. הוא נמצא בהליכי עסקה למכירת "כימיקלים לישראל" (כי"ל), שכנראה הולכת ומתרחקת ממנו. האם זה סיפור של קינג-קונג נגד שקשוקה? נכון, עידן עופר לא תרם לבית הפלמ"ח, ככל הידוע. הוא לא עסק במשך שנים בהטפות לציבור הישראלי וליזמים הכלכליים בארץ כיצד יש לנהוג. הייתה תקופה, לא רחוקה, שהוא נמנה עם קבוצה של אנשי עסקים שניסתה לקדם איזו תוכנית שלום.
האם עזיבתו ללונדון מלמדת שהוא התייאש מהשלום, או שהתברר לו שהקפיצה על עגלת תוכניות השלום המשווקות לא נשאה את הדיווידנדים הציבוריים המתאימים? עידן עופר זכה לסטיגמה של "שיטת השקשוקה", התקבל בברכה באנגליה, ולישראל יצא שם רע כחברה קפיטליסטית שהאליטות שלה אוהבות סוציאליזם. בעיקר לדבר על סוציאליזם.
המכירה לוורן באפט לא יכולה שלא לעורר את השאלה: מדוע זו חגיגה גדולה ששווה כותרות ופרשנויות אוהדות, ואילו מכירת כי"ל לפוטאש הקנדית היא סיפור נורא, הראוי לגנאי ולהתקפות מכל עבר? הטענה העיקרית היא שעסקת כי"ל מתייחסת למשאבי טבע לאומיים. בכפר ורדים, לעומת זאת, מדובר בחברה ששגשגה על המשאב הלאומי החשוב ביותר: ידע, כישרון, חשיבה אסטרטגית וניהולית. כי"ל מוציאה תוצרת מתוך האדמה. מקרקע הארץ הקדושה. אבל שימו לב: אחת ההצדקות לעסקת ישקר הייתה שהיא תניב למדינה כמיליארד שקלים במסים. לפי גרסה אחרת, רק חצי מיליארד. בכל מקרה הממשלה תזכה בהכנסה גדולה.
והנה הבעיה: החשיבה המיתולוגית שלפיה טוב שהמדינה מרוויחה מעסקה בשוק החופשי, ומנגד המחשבה שזה משנה במשהו מיהו הבעלים של חברה הכורה מחצבים בארץ ישראל. למעשה לכסף של פוטאש יש פחות ריח מאשר לשלל מחצבי כי"ל. העובדה שחברות בינלאומיות מתעניינות בחברות ישראליות לרכישה ולפיתוח היא חדשות טובות. טעות לראות בזה מכירת המדינה או ספסרות במשאבי הלאום. אם ישראל הייתה בטוחה בעצמה, היא הייתה דואגת לחקיקה מתאימה בקשר לניצול משאבי הטבע ולרגולציה מיטבית שתציב גבולות לחברות המנצלות את משאבי הטבע, אך היא לא הייתה מציבה חסמים לחברות זרות שרוצות לרכוש חברות מקומיות מצליחות או כושלות.
לכן דווקא על רקע העסקה המוצלחת של באפט, אפשר לשאול איזו תועלת יש לציבור מזה ששר האוצר הספיק כבר להודיע שהוא מתנגד לעסקת פוטאשכי"ל. עולה חשד שזו הייתה שליפה פופוליסטית. נשבה רוח רעה נגד עידן עופר. פתאום, אחרי שיזמים פרטיים גילו לנו שיש לנו ביבשה ובים אוצרות, החלטנו שהקרקע היא ערך לאומי.
החברה הישראלית הייתה צריכה כבר ללמוד שגם גוף ציבורי ולאומי למהדרין כמו מינהל מקרקעי ישראל יכול להיות אויב הציבור מספר אחת. ולכן המסקנה היא לא להציב התנגדות ממשלתית לעסקת פוטאש. זה איתות רע לעולם העסקים הבינלאומי. ראוי יותר להתרכז ברגולציה שתציב גבולות לכל חברה הלוטשת את עיניה למשאבי הטבע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם