שיפודים
שאלה במתמטיקה על מטריות במזוודה * מה הקשר בין איטלקים, זכויות אדם ומדינת ישראל * הפרקליטות רוצה את ראשו של ליברמן * וגם: איך נראית שיחה ישראלית רגילה לחלוטין
כשחזרתי מחו"ל לאחרונה ראיתי לפניי בשדה התעופה, בתור לצ’ק־אין, בני זוג צעירים שדוחפים את עגלת המזוודות שלהם. מבין המזוודות בצבצו שלוש מטריות. אני מכיר את המטריות האלה. אנשים שחורי עור מוכרים אותן בכל מקום בערי איטליה ברגע שיורד גשם. מטריות מצוינות. גם לי יש לפחות שלוש.
אני יודע שרוצים לצמצם את בחינות הבגרות, ובכל זאת הייתי משחיל בבחינות הבגרות לפחות שאלה אחת כזו, בלוגיקה: אם אתה רואה שני אנשים עם שלוש מטריות, מה זה אומר?
זה אומר שהם יצאו מהמלון ואז ירד גשם, והם קנו מטרייה. לפחות אחת לשניהם. אלה מטריות רחבות יריעה. אבל זה אומר גם שהם יצאו שוב מהמלון לטייל ובעת הטיול שוב ירד גשם, אבל הם שכחו את המטרייה, ולכן הם קנו עוד אחת. וזה אומר שהם יצאו שוב מן המלון, והפעם שכחו את שתי המטריות, אבל שוב תפס אותם הגשם, ולכן הם קנו את המטרייה השלישית.
עכשיו הם לוקחים את כולן לארץ.
ביום ראשון השבוע הוכרז: אֶמָה בּוֹנִינוֹ תהיה שרת החוץ של איטליה. אני מה זה שמח. מי זאת, שאלתם? אמה שייכת למפלגה הרדיקלית. הרדיקלים הם מפלגה שתומכת בזכויות אדם, והם אומרים: אם אנחנו בעד זכויות אדם אז אנחנו בעד ישראל, כי המילים זכויות אדם אינן לצורך משחק. אנחנו מתכוונים לזכויות אדם.
הם אנשים רזים, הרדיקלים, כי הם תמיד בשביתת רעב, במאבק באיזו פגיעה בזכויות אדם בעולם. בזמנו הם גם שבתו רעב בדרישה "שלח את עמי", לשחרור יהודי ברית המועצות.
את אמה פגשתי בחיי יותר פעמים משפגשתי חברי כנסת ישראלים. גם כאשר היא עמדה בראש קבוצה שפעלה בניסיון לצרף את ישראל לאיחוד האירופי. הייתי בכנס הזה בפרלמנט האירופי בבריסל. מרקו פָּאנֶלָה, מנהיג המפלגה הרדיקלית, אמר שם: "המטרה היא לאכוף על הקהילה האירופית, שיש לה יחסים עם דיקטטורות, לעשות משהו גם למען זכויות אדם. אמרנו שנים שאין בעולם אזרחים מזרח־תיכוניים בעלי זכויות אדם, אלא אם כן הם ישראלים. הערבים האחרים הם קורבנות של משטרים דיקטטוריים". זה היה ב־2002, לפני 11 שנים. הם לא פסקו ללחום למען ישראל מאז.
השבוע התפרסמה עוד ידיעה בעיתונינו: סופרים בעולם מחרימים את "מונדיאל הסופרים" בישראל. מדובר במשחקי כדורגל בין נבחרות סופרים שיתקיימו בחיפה. האנגלים סירבו להופיע, פרט לסופר ג’ייק ווליס סימונס, (ספרו "נערה מברלין" תורגם לעברית) שהחליט לבוא ולשחק במדי כחול־לבן.
הרבה פעמים אני שואל את עצמי: אילו הייתי נולד בן לעם כלשהו בעולם, בלי קשר לעם היהודי, מה הייתי חושב על ישראל? אני מאוד מקווה שהייתי תומך ישראל. שהייתי אדם כמו אמה בונינו האיטלקיה או ג’ייק ווליס סימונס הבריטי. זאת אומרת, שהייתי אדם הלוקח ברצינות את המילים זכויות אדם, ולא משתמש בהן לצורך משחק. אני נחרד מהאפשרות שהעצמי הדמיוני הזה היה יכול להיות אדם אחר, מתוך טיפשות, רוע או סתם הליכה בתלם.
אי נחת. זה מה שישראלים רבים היו צריכים לחוש מול עינוי הדין באורך מרתוני של חקירות ליברמן. לא חשו.
בסוף, אחרי שש עשרה שנות חקירה, הצליחו בדבר אחד: לקבוע במוח של חלקים גדולים בציבור את ההרגשה שליברמן פושע בבירור, רק שאי אפשר לתפוס אותו. אחרי שש שנים נוספות של חקירות בנושא אחר, גילו פתק. ולכן יש עכשיו משפט: בגלל שליברמן השפיע על איילון כדי שישפיע על מינוי שגריר מסוים לשגריר בלטביה, אחרי שבעבר, כשהיה שגריר בבלארוס, הדליף לו פתק עם נתונים על חקירה נגדו. האם זה בסדר מצד השגריר? לא בסדר.
אבל ניסיתי לחשוב על תסריט אחר, שגם הוא לא בסדר, והיה עובר בלי ציוץ: אותו זאב בן אריה, השגריר בבלארוס, היה מדליף את הפרט על החקירה לעיתונאי. העיתונאי היה מעביר את הפתק לאביגדור ליברמן לבקשת תגובה, או פשוט היה מפרסם זאת. בשני המקרים אביגדור ליברמן היה יודע על החקירה, ולמרות שיש לנו כאן מעשה פלילי (הדלפת השגריר על החקירה), איש לא היה מגיע לבית המשפט, לא השגריר ולא ליברמן. שאלתי כמה משפטנים, מהאנשים המשפיעים ביותר במערכת המשפט, והם אמרו לי: זה מאתגר. תסריט כזה אפשרי.
נוסיף עוד פרט לתסריט: המידע שהודלף כולל גם מרכיב ביטחוני סודי, ואז העיתונאי גם עושה מעשה פלילי ממש ועובר על החוק (כי הוא מחזיק במסמך סודי). מפי עיתונאים בכירים שמענו שוב ושוב לאחרונה שאין עיתונאי שלא מחזיק מידע סודי, ושמענו גם שלמרות שזו עבירה על החוק, זה בסדר גמור.
אומרים לי שהעבירה איננה בכך שליברמן ראה את המידע על החקירה שלו, אלא בכך שהוא קידם את שגריר בלארוס לשגרירות בלטביה. ייתכן שיש כאן עברה על כלל במשרד החוץ: צריך לחכות שנתיים בין שגרירות לשגרירות, ובמקרה הזה חיכו רק שבעה חודשים. עם זאת, צריך לזכור ששגרירות בלטביה איננה שגרירות בפריס, בלונדון, בוושינגטון או ברומא. שגרירות בלטביה איננה פרס כה גדול, בעיקר למי שכבר היה שגריר במדינה דומה.
עוד מחשבה: הרי את המינוי אישרו עשרה חברי ועדת מינויים, כולם אנשים בעלי ניסיון ותבונה. כולם יודעים לדבר, וכולם דיברו תמיד. ועדת המינויים יודעת לפסול מועמדים של שרי חוץ בתקיפות רבה ואפילו בבוז. האם הם היו מאשרים את מי שהם לא חושבים למתאים? ואם כן, האם גם הם יישפטו באשמת מעילה באמון, ואולי אפילו בעוון קבלת שוחד: צ’יפור אדם החשוב לשר, כדי לזכות אחר כך בטובת הנאה לעצמם מהשר?
כל זה יוצר הרגשת אי נוחות. בפרקליטות ובמשטרה רוצים את הראש של ליברמן, וישיגו אותו. אם לא הצליחו בצורה אחת - אז בצורה אחרת. כל זה יוצר את החשש שבישראל כבר לא שופטים על פי עובדות, אלא על פי תוצאות משפט רצויות. הרגשה כזו בציבור היא הדבר הכי פחות בריא לשלטון החוק.
ישבתי בבית קפה תל אביבי בשולחן הנמצא על המדרכה. היינו שניים, ושנינו דיברנו זה עם זה, ובעת ובעונה אחת גם עם אדם שלישי שדיבר איתנו, ובאותה עת גם דיבר בטלפון. פתאום אנחנו שומעים קריאות ממכונית שעברה בכביש. החלון שלה היה פתוח, והנהג בפנים דיבר גם הוא עם האיש שאנחנו דיברנו איתו, שדיבר בטלפון וגם איתנו, ואז גם אנחנו דיברנו עם האיש במכונית. הכל כמובן בבת אחת.
שום דבר בלתי רגיל. שום דבר שהמצאתי. שיחה ישראלית רגילה.
אם האבולוציה היא אכן תאוריה נכונה, וצריכה להיכלל בלימודי הליבה, ואם אנחנו אכן מאמינים באמת המדעית שלה, אסור לנו לומר שהאדם התפתח מן הקוף. תפסיקו עם זה. זה פשוט לא נכון. צריך לומר את האמת: האדם הוא רק שלב ראשוני מאוד בתהליך ההתפתחות מן הקוף.
עד היום הצפרדע יושב בשלולית ומנסה למצוא תשובה לשאלה: למה נסיכה מנשקת צפרדעים? האם זה מפני שככה מצפים ממנה? האם זה מפני שככה יהיה לה נסיך? או האם זה מפני שהיא רוצה זאת בדיוק כמוהו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם