דו קרב של היפותזות
לאילון יש אולי מוטיבציה להעיד נגד שר החוץ לשעבר, אבל באותה מידה אפשר לטעון כי גל ורודד לא אישרו את גרסתו משום שקידומם תלוי בליברמן
הכל היה בחקירה הזאת; ויינרוט זרק את כל מה שרק היה יכול לסיר החמין, בתקווה שהתבשיל ייראה לשופטים כמכלול ראיות המוכיח שאילון הוא לא אמין ונקמן. הראיון שהעניק לגאולה אבן, לטענת ויינרוט, מוכיח שגרסת אילון על שיחה בינו לבין ליברמן בדבר מינוי בן אריה לשגריר נולדה רק לאחר הדחתו מרשימת ישראל ביתנו. ויינרוט גם הטיח באילון את גרסתו הראשונה לפיה היתה פגישה משולשת בינו לבין שני בכירים במשרד החוץ, פגישה שבה עלתה מועמדותו של בן אריה (אילון שינה את גרסתו לאחר שראה את יומנו).
אילון השתמש באינסטינקטים הדיפלומטיים שלו כדי להשיב. לעתים זה הלך לו מצוין. כך, למשל, כשוויינרוט הקריא בפניו ציטוטים שלו מדברי שבח על ליברמן בתקופת העבודה המשותפת שלהם, השיב אילון "נכון, נכון, נכון" בסוף כל משפט שוויינרוט הקריא. כשסיים את הרשימה, סינן אילון: "נכון שאמרתי את זה".
הקהל באולם התפוצץ מצחוק ואילון הסביר שכסגן שר החוץ, כדיפלומט וכאיש הסברה, הוא חושב שצריך להסביר את מעשיו של ליברמן - יהיו אשר יהיו - באופן חיובי. זו היתה תשובה כנה, חיננית וגם אמינה.
לעתים האינסטינקטים הדיפלומטיים שיחקו לטובת ויינרוט.
כך, למשל, כשווינרוט הטיח בו שהוא המקור לחקירה המשטרתית החדשה בעניין הנסיעות המשונות של הכפופים לליברמן, הלך אילון סחור סחור; הוא הסביר כי שיתף פעולה אך לא יזם, ושאין קשר לעובדה שהוא כבר צ'ילבה עם ליברמן. השאלה היא למה לברוח? ואם אילון יזם את החקירה משום שהוא זיהה מהלכים לא תקינים ותמוהים, וכן, משום שעתה הוא כבר חש יותר בנח לעשות זאת שכן הוא כבר לא תחת מרותו של ליברמן, איזה פסול יש בכך? טבעי גם שתהיה לו מוטיבציית יתר לחשוף פרשות כאלה כשהוא כבר לא קשור לליברמן; האם זה פוגע באמינותו? הרי רוב העדים שחושפים מעשים פליליים עושים זאת כשהתנאים לעשות זאת נוחים יותר.
אם כן, ויינרוט עשה ללא ספק את עבודתו, צלב, צעק, כתש, אבל בסוף היום נשאלת השאלה: האם בשעה שלוש, כשהדיון הסתיים, הדיפלומט הוותיק והמבוקש התגלה בפני בית המשפט כשקרן מהסוג שאי אפשר להאמין למלה היוצאת מפיו? לדעתי, התשובה שלילית. כל העימותים בין וינרוט לאילון היו על ניואנסים - בפגישה נכחו שניים או שלושה? הפגישה היתה בתאריך הזה או הזה? יש גם היגיון בתשובתו של אילון כי לא רצה להפליל את ליברמן בשידור חי אצל גאולה אבן.
ועוד תהייה: אם אילון רצה להמציא סיפור, הרי היה יכול לומר ששוחח בארבע עיניים עם ליברמן על המינוי, ותו לא? למה לו לספר על צדדים שלישיים שלא תיאם עמם גרסה? הרי ברור שכשאלה ייחקרו, הם ישללו את גרסתו. ובדיוק בעניין זה, אי אפשר לשלול את ההיגיון בטענה שאילון לא אוהב את ליברמן מאז שהודח מרשימתו, ולכן יש לו מוטיבציית יתר להעיד נגדו; אבל ממש באותה מידת היגיון אפשר לטעון שיוסי גל ושמעון רודד, שני הדיפלומטים הבכירים שלא אישרו את גרסתו של אילון, עשו זאת משום שהמשרד שבו הם עובדים דרוך ומוכן לשובו של ליברמן, וקידומם הרי יהיה תלו בו ורק בו.
שתי ההיפותזות הללו, לכל הפחות, שוות בהסתברותן. כך או אחרת, שלב עדי התביעה הסתיים, ובסוף החודש יעלה על דוכן העדים הנאשם. למי שהתבלבל - שמו הוא ליברמן, לא אילון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם