"אנחנו הקרבנו קורבן סתם למען צה"ל"
סגן עידן כהן ז"ל אמר לכולם שקשה לו ואינו יכול יותר, אבל למרות התמרורים הגיע האסון, והוא ירה בעצמו. כעת, משפחתו דורשת לפתוח את התיק מחדש
חקירת ההתאבדות מצביעה על כך שכל הסימנים העידו על מצב נפשי קשה שהידרדר בקצב מהיר. אף שהוא שוחח עם גורמי מקצוע בתחום בריאות הנפש, משפחתו טוענת כי לא נעשה די כדי להציל את עידן. כעת, שנתיים וחצי לאחר האסון, דורשים בני המשפחה לפתוח מחדש את תיק החקירה ולהעמיד לדין את מפקדיו שיכלו, לדבריהם, למנוע את ההתאבדות. "מישהו כאן התרשל ולא שילם את המחיר", הם אומרים השבוע ל"מוספשבת".
זה קורה אחת לכמה שבועות. בכלי התקשורת מדווחים על "חייל שנמצא ללא רוח חיים כשכלי נשקו לידו" - שם קוד לחייל שהתאבד. התאבדויות חיילים הן נושא כאוב בצבא שעורר סערה לאחרונה עם דרישה של כמה גופים לפרסום המספר האמיתי של מקרי המוות של חיילים שלקחו את חייהם בידיהם. תיק החקירה של סגן כהן מספק הצצה נדירה לאסון, שעם מעט תשומת לב וטיפול נכון היה ניתן למנוע אותו ושכמותו.
שירותו הצבאי הטרגי של כהן מעיד יותר מכל על הלחץ המופעל על חיילים צעירים, לחץ שגורם להם לפעולות קיצוניות, אבל עיון בתיק חקירת המוות שהגיע לידי "מוספשבת" חושף כי הכתובת הייתה על הקיר.
"מישהו התרשל", טוען יוסי כהן, אביו של עידן. "אם אדם במצוקה אז יושבים איתו, מעלים את זה למי שצריך, אולי צריך איזו חופשה קצרה, אבל במקום זה הכניסו אותו עוד יותר ללחץ. הקצינים הבכירים דורכים על הזוטרים בשביל ההצלחה האישית שלהם".
חלומו הגדול של כהן היה להתגייס לדובר צה"ל, אבל בשלישות התעקשו כי ישרת אצלם. לאחר קורס קצינים, שסיים כחניך למופת, ולאחר שכיכב בערבי שישי שבהם היה עולה על כיסא בחדר האוכל ומלמד את כולם לשיר שירי שבת בקול גדול, שובץ כהן לעשרה חודשים בחטיבה מרחבית שומרון, ומשם עבר להיות השליש של גדוד הקשר של אוגדה 91. הוא הגיע לשם באוקטובר 2010, ובתוך חודשיים בלבד מצבו הנפשי הלך והידרדר עד שהתאבד ב-30 בדצמבר 2010 בחדרו בבסיס.
בכיס מכנסיו של כהן נמצא מכתב ובו נושאים שרצה להעלות בשיחתו עם המג"ד שהייתה אמורה להתרחש ימים ספורים לאחר מכן. "אני מוכן לעשות הכל כדי לצאת מפה" נכתב במסגרת גדולה. עוד הוא כתב על עצמו: "מחשבות אובדניות ","דיכאון", "לא מחייך", "סיוטים", "מחשבות בלילה על עבודה", "לא חוויתי הצלחה אחת", "חוסר התאמה מוחלט", "לא רוצה לקום בבוקר" ועוד. המכתב אמנם התגלה רק לאחר מותו, אך היה מי שידע מה עובר עליו, והנורה האדומה בכל זאת לא נדלקה בבסיס הצפוני. בתיק החקירה של מצ"ח, שהגיע לידי "מוספשבת", המצוקה ששידר זועקת לנוכח השתלשלות העניינים בשבועות האחרונים לחייו.
כך למשל מתוארת בממצאים שיחה בין כהן לקצינה בכירה בשלישות בחודש נובמבר 2010. כהן , העידה הקצינה, אמר לה שהוא מתקשה בתפקידו ומרגיש שאין לו כתובת לפנות אליה. היא מצדה שוחחה עם הקשל"א (קצין השלישות האוגדתי), והסבה את תשומת לבו לקשייו של עידן. ב-7 בדצמבר משוחח הקשל"א עם עידן, וזה מספר לו כי הוא מתקשה במילוי תפקידו עקב אי התאמתו לתפקיד וקשייו כמפקד. הקשל"א מעיד בחקירה כי אמר לעידן שתחושותיו לגיטימיות נוכח הזמן הקצר שבו הוא בתפקיד, והציע חניכה הדוקה יותר עם קצינת כוח אדם סדיר של האוגדה. במהלך שיחה אחרת באותו חודש עם חברתו לקורס הקצינים סיפר לה כהן על קשייו: "התפקיד הוא עונש מאלוהים על חטא שחטאתי בחיים, ואלוהים החליט להעניש אותי באמצעות התפקיד הזה".
ב-19 בדצמבר הוא שולח מסרון לקצינה נוספת בשלישות, ומספר לה שוב על הקשיים ועל החשש שלו מאי עמידה בציפיות. ב-22 בדצמבר, שמונה ימים לפני מותו, הוא שוב יוצר קשר עם הקצינה הבכירה מחיל השלישות ומבקש ממנה לסיים את תפקידו. היא משיבה לו שתשמח להיפגש איתו, אך עליו לשוחח קודם עם קצין השלישות הפיקודי. כהן, בשלב זה, מפזר רמזים על מצוקתו בבסיס ומחוצה לו.
בשבת שלפני מותו הוא שימש כקצין תורן בבסיס, ובמהלכה הוא שוחח עם אחד הקצינים ושוב מתאר בפניו את הקשיים. הוא מבקש מקצין נוסף בדרגת רב-סרן לפטור אותו מתפקיד הקצין התורן עקב הצורך לוודא עליית שומרים לעמדות וחוסר בשעות שינה. מפקד המחנה מחליט בעקבות כך לשבצו כעוזר קצין תורן. הלחץ של עידן עמד להתפרץ.
ביום ראשון שלאחר השבת האחרונה בחייו הוא פונה ישירות ללשכתו של קצין השלישות הראשי. שם קצינים משוחחים עמו ומציעים את עזרתם ומעדכנים גם את המפקדים בצפון. אבל הפנייה של כהן ישירות ללשכת השליש הראשי לא מוצאת חן בעיני מפקדו, קצין השלישות האוגדתי, סגן אלוף ש', שאומר לו שהפניות הן עקיפת סמכות ואינן מקובלות. השניים קובעים לשוחח למחרת.
על פי דוח החקירה, יום לאחר מכן, 27 בדצמבר, נכנס לתמונה מפקד גדוד הקשר, סגן אלוף יהודה. הוא מודיע לקצין הרפואה הפיקודי שכהן מתנהג בצורה חריגה, נראה לחוץ. הקב"ן האוגדתי, רב-סרן צפריר, משוחח עמו באותו יום, ואז מתברר כי כהן כבר פנה שלושה ימים לפני כן לקב"נית, שמסיבה לא ברורה עד כה לא תיעדה את המפגש. בדוח הראשוני שבוצע שלא בנוכחות עידן הוא כותב: "עידן פנה אליי ומסר לי שאתמול בערב הייתה לו שיחה קשה עם הקשל"א שהיה קשה עמו, הבהיר לו שלא יוכל לסיים תפקיד בטרם עת, הציע לו להמתין לפחות שלושה עד ארבעה חודשים לפני שיפנה אליו שוב, והבהיר לו כי הוא מצפה ממנו לתפקד. עידן מגלה קושי עם ההחלטה ומוכנות להגיע לקב"ן כדי לקבל קשיי הסתגלות או כל דבר על מנת לפתור את הבעיה".
הדוח הבא של הקב"ן נכתב בשעות הלילה, לאחר שהוא נפגש עם עידן. מהדוח עולה תמונת מצב מדאיגה בכל הקשור למחשבות אובדניות. "שולל במפורש לגבי העבר, כיום מתאר תחושה שהוא מוטרד מפני שלעתים חושב על כך, ללא תוכנית קונקרטית, מתאר חשיבה 'הלוואי ולא הייתי פה', ללא רצון למות". בהמשך מתאר הדוח שוב: "... שולל כוונות אובדניות, אך מתאר חשיבה על אפשרויות לעתים ללא תוכנית קונקרטית, מסביר שמעולם לא חשב על כך ועצם החשיבה שלא אכפת לו 'להידרס' בעייתית עבורו". כהן מתאר בשיחה קושי משמעותי לתפקד, מצב רוח ירוד ביחידה וגם בבית, עד כדי חשיבה על מוות.
הקב"ן מבקש לזמן את עידן לשיחה נוספת לאחר שישוחח עם המג"ד והקשל"א. עידן שלל מחשבות אובדניות גם כאשר נשאל זאת מפורשות על ידי הקשל"א והקב"ן, אך המשיך גם לאחר השיחה לספר לכל מי שרק היה יכול על מצבו הקשה. קצינים, חברים ששירתו עמו בעבר, המג"ד שעמו הוא משוחח ואפילו חיילים זוטרים בבסיס הכירו כבר את הקשיים של הקצין. בכל אותו זמן אף אחד מהקצינים לא חשב שלנוכח המצוקה שהביע כהן מוטב לקחת לו את הנשק.
בלילה שלפני מותו עבד כהן במשרדו עד השעה שלוש וחצי לפנות בוקר. אחד מהחיילים העיד בחקירה כי המנוח אמר לו שהוא אינו הולך לישון עקב עבודה רבה שיש לו. בבוקר יום חמישי הוא חזר למשרד ועבד. חיילים ששירתו עמו העידו כי הוא נראה מוזר. לפתע, בשעה תשע וחצי בבוקר, הוא נאנח בכבדות, לקח את נשקו ויצא מהמשרד. שעות לאחר מכן הוא נמצא ירוי בחדרו כשנשקו האישי לידו.
ראש מחלקת בריאות הנפש במפקדת קצין הרפואה הראשי מסר עדות במצ"ח שפתחה בחקירה. הוא העיד כי מקריאת העדויות בדיעבד עולים מאפיינים דיכאוניים המלמדים על עוצמת השבר הנפשי של המנוח, אולם למרות הסימנים לא הבחינו בדיכאונו מכיוון שהסתיר אותו ולא חשף את עוצמת הקושי שחש מבפנים כלפי מפקדיו והקב"נים, אלא רק פתח צוהר. בעדותו אמר הפסיכיאטר כי למרות הסוף המצער, עידן טופל כראוי וההחלטה לא למנוע ממנו גישה לנשק הייתה נכונה כי לא עלה חשד סביר לסיכון מיידי. במהלך הלוויה של עידן, העידו בני משפחתו, צעק מישהו "שקרן" למג"ד בעת שזה נשא את הספדו. במצ"ח, אגב, החליטו לסגור את תיק החקירה.
נסיבות מותו של עידן רודפות את משפחתו. כעת, שנתיים וחצי לאחר המוות ובעקבות מידע נוסף ועדויות שאספו, הם שוכרים את שירותיהם של עורכי הדין עידן פסח ובני קוזניץ ודורשים לפתוח מחדש את החקירה. בשיחה עם האב יוסי והאח אביעד, שקיימנו השבוע בביתם בקריית שמונה, הם טוענים בתוקף - מישהו כאן התרשל. "בתוך חודשיים בבירנית הכל התהפך", מספר האב יוסי.
"הוא עשה מאמצים לצאת ולא נענו לו, וזה נמרח. הוא סיפר שלא טוב לו בבירנית. אמרו לנו שהוא נמצא ללא רוח חיים, אבל לא הבנו שזאת התאבדות. בדיעבד הבנו שהיה לו דד ליין קשה מהמג"ד לסיים את הדוח השנתי הקשה. הוא לא היה רגיל לומר 'לא' ולכן ביצע. אחרי הדוח שקיבלנו רואים בפירוש רשלנות של המג"ד והקשל"א שהיו הממונים עליו. הם ראו אותו, דיברו איתו והוא אמר להם כמה פעמים מה מצבו ושהוא צריך עזה, אבל הם נפנפו אותו".
אביעד האח: "קצין השלישות האוגדתי דיכא את הרצון שלו. הוא אמר לו שאם יעקוף אותו הוא יוענש. זה היה אחרי שהוא התקשר ללשכת הקשל"ר שהיה לו עמו קשר עוד לפני כן, והוא סימן את עידן כמי שיגיע רחוק (תת-אלוף משה אלוש, היום ראש מטה אגף כוח אדם, אמ"ד). רק תוך כדי השבעה שמענו שמועות על התאבדות. אחרי הלוויה אמרו לנו שמישהו צעק למג"ד 'שקרן', ואחת הקצינות אמרה לנו בשבעה: 'תבדקו מה קרה איתו בימים האחרונים כי היה לו קשה'.
"גם עכשיו אני לא שלם עם הרעיון שהוא עשה את זה לעצמו. המג"ד שלו ניסה להפיל את זה עליו, ואמר שהיה מכתב התאבדות בכיס, אבל זה לא היה נכון - אלה היו דברים שהוא רצה להגיד למג"ד בשיחה. מה שהיה חשוב למפקדים שלו זו ההצלחה המקצועית שלהם. הקב"ן במקום לטפל בו החזיר אותו ישר למפקדיו. כולם גילו חוסר ערנות למצבו. אולי בצה"ל עברו לסדר היום במקרה הזה, אבל אי אפשר להעביר זאת לסדר היום, גם בשביל חיילים אחרים שלא עומדים בלחץ הצבאי ונמצאים במצב דומה. אחי הוא קורבן של הצבא. בכל יום זיכרון אני אומר לעצמי: 'אנחנו הקרבנו קורבן סתם למען צה"ל, למען זה שהמפקדים שלו יהיו מרוצים. לא קורבן במלחמה'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם