האיש שחזר מהודו עם יעד: איתור קהילות יהודיות נידחות בכל העולם
מעטפה מקומטת שהגיעה לידי מיכאל פרוינד לפני 16 שנה פתחה עבורו את הצוהר לעולמם המסתורי של היהודים האבודים, אותן קהילות ברחבי העולם השומרות באדיקות על המנהגים היהודיים. כיום הוא פועל להעלאתם ארצה ומצטער על יחס המדינה אליהם
פרוינד, אז סגן ראש אגף ההסברה במשרד רה"מ, חשב תחילה לצרף את המסמך המדובר לארגז המכתבים הנחשבים ככאלה שאין צורך להתייחס אליהם. עד שמפגש מקרי שלו עם כמה מבני המנשה שהצליחו להגיע לישראל, להתגייר ולהתמסד בארץ גרם לו לקרוא שוב את המכתב המקומט. ואז הוא הבין שיש כאן עניין שכדאי להתייחס אליו ברצינות.
"השבתי לפונים שיש לבדוק את הנושא ברצינות", נזכר פרוינד. "עוד לא האמנתי בסיפור של עשרת השבטים האבודים אבל ראיתי שהם מאוד רוצים להיות יהודים, לשמור תורה ומצוות ולגור כאן בארץ. אני זוכר שאמרתי לעצמי שאם מישהו מספיק משוגע להיות חלק מאיתנו, אז למה לא לעזור לו?", מספר מי שהקים לבסוף ארגון שיסייע לאותם משוגעים אבודים ברחבי העולם לגלות את זהותם העתיקה.
כשנתניהו פינה את כיסא ראש הממשלה, גם פרוינד נאלץ לעזוב את תפקידו. במהלך טיול שערך בהודו החליט להגיע לאזור הצפוני-מזרחי של המדינה ולבקר את קהילת בני המנשה. שם הבין לראשונה שסיפור עשרת השבטים אינו אגדה אלא מציאות. "רק כשביקרתי שם ולמדתי על המסורת והמנהגים שלהם השתכנעתי שהם באמת בני מנשה, כלומר בשר מבשרנו", אומר פרוינד.
המפגש איתם הביא את מי שהיה ללא תעסוקה באותה תקופה לחשוב על צאצאי העם היהודי הפזורים ברחבי העולם, ולשאול את השאלה: האם ישנן קהילות נוספות דוגמת זו של בני המנשה? מה באשר לצאצאי האנוסים בספרד? האם כולם נכחדו בהתבוללות רבת השנים?
"ראיתי שתופעות כמו בני המנשה לא קיימות רק בספרי ההיסטוריה מלאי האבק, אלא הן חיות ונושמות", מתרגש פרוינד. "האנשים האלו עדיין שם והזיקה ההיסטורית שלהם לעם ישראל, המודעות שלהם והרקע המשפחתי והקהילה עדיין קיימים. ראיתי גם שאף אחד לא מנסה לפנות אליהם ולקרב אותם".
פרוינד הקים את ארגון "שבי ישראל", שמטרתו לסייע לחבר את אותן קהילות אבודות אל עם ישראל. הוא לא עוסק בגיור, אבל כן מחבר בין הקהילות למדינת היהודים. פרוינד הקים אולפנים ללימוד עברית בעולם, מסייע לאלו שגמרו בליבם לקשור את גורלם עם ישראל לעלות לארץ ובעיקר מנהל את העבודה הביורוקרטית מול המדינה, שלא יוצאת מגדרה למען אותם שבטים אבודים שגילו מחדש את יהדותם.
יכול להיות שישראל לא ממש מתחברת לפעילות שלך ומעדיפה להשקיע בעולים ממדינות מערביות?
"כן. אין לי ספק שאם היינו מגלים שבט אבוד של בלונדיניות בשוודיה למחרת חלק מהן היו מקבלות אישור לעלות לארץ".
אגב, בדקת מה קורה בשוודיה?
"הלוואי", צוחק פרוינד וממהר להסביר שיחסה הקריר של מדינת ישראל לקשר עם הקהילות האבודות הוא "טעות אסטרטגית ממדרגה ראשונה". "אני לא חושב שמדובר כאן בהתנהלות גזענית מצד המדינה או משהו כזה", מסביר פרוינד. "זה יותר עניין סוציו-אקונומי. אנשים שומעים את השם'הודו' וישר חושבים על עולם שלישי, אבל 'הודו' היא מכלול גדול וברגע שאנשים נפגשים עם בני המנשה זה שובר את כל הסטריאוטיפים. אני טוען שברגע שמכירים אותם, מיד רוצים להביא אותם".
למה התנהלות המדינה בעיניך היא טעות אסטרטגית?
"כי אנחנו עם קטן. אין לנו הרבה חברים בעולם אבל יש כל כך הרבה קהילות שכן רואות את עצמן כידידות גדולות של ישראל. אנחנו רק נרוויח מחידוש הקשר בינינו לקהילות האבודות. ברגע שמישהו מגלה מחדש את השורשים היהודיים שלו, באופן טבעי זה הופך אותו ליותר סימפטי כלפי עם ישראל אפילו אם הוא נשאר ספרדי קתולי. עצם זה שהוא גילה ששורשיו הם יהודיים זה הופך אותו ליותר פרו ישראלי, אז אולי הוא ירצה לבקר או להשקיע כאן ולעזור להסברה שלנו.
"אחוז מסוים מתוכם יחליט לחזור ליהדות ולהגיע ארצה וזה יחזק אותנו רוחנית ודמוגרפית. לכן זה מצב שאין בו מפסידים. זה אינטרס קיומי שלנו ובסופו של דבר זה מה שגורם לי להתמסר לעניין הזה".
ארגונו של פרוינד הגיע למקומות שבתחילה קשה היה להאמין שנמצאת שם נקודה יהודית. אבל מתברר שהפיזור של העם היהודי במשך אלפי שנים הביא לכך שאפשר למצוא קהילות ומשפחות ששומרות על מנהגים יהודיים אותנטיים באזורים שעל פניו אין להם קשר ליהדות.
"כמעט בכל מדינה בעולם דובר הספרדית והפורטוגזית יש קהילות ואנשים שהם בני אנוסים", מסביר פרוינד. "הם יודעים שאבותיהם היו אנוסים והשתמרו אצלם מנהגים כמו הסבתא שמדליקה נרות במרתף וממלמלת מילים בשפה שאף אחד לא מבין. זו תופעה נפוצה מאוד. בצפון ברזיל יש את הריכוז הכי גבוה של אנוסים".
במהלך חיפושיו אחר קהילות יהודיות ברחבי העולם הגיע פרוינד לסין, שם פגש בקהילה שמתכנסת בכל יום שישי כדי לבצע מנהגים יהודיים. "בסין הייתה קהילה יהודית במשך יותר מ-1,000 שנה. היהודים הראשונים הגיעו במאה השמינית או התשיעית מפרס או מעיראק בדרך המשי לאזור קייפנג.
"לפי אגדה ששמעתי היו שבע משפחות שהתיישבו במקום אבל המלך לא הצליח לבטא את השמות העבריים והוא החליף אותם בשמות סיניים. שם המשפחה 'לוי' הפך ל 'לי'. זה לא אומר שכל לי הוא לוי אבל בהחלט היו יהודים ששמותיהם שונו. במאה 18 הייתה התבוללות והקהילה כישות קולקטיבית הפסיקה להתקיים. אבל עד היום יש כ-1,000 אנשים שנראים סינים, מדברים סינית, אך מזוהים כצאצאי היהודים".
בינתיים הגיעו לישראל בסיועו של פרוינד כמה סינים שהתקרבו ליהדות לאחר שגילו שורשים יהודיים קדומים במשפחתם. אחת מהן כבר התגיירה וקיבלה את השם יכוליה. סיפורה אופייני למפגשים של פרוינד עם אותם יהודים אבודים שנמצאים להם אי שם ברחבי העולם.
"זכיתי לעמוד עם יכוליה בפני בית הדין לגיור", מספר פרוינד. "כידוע, בית הדין מנסה תמיד לזרוק כמה שאלות קשות במיוחד למתגייר, לא בשביל להכשיל אלא שידע שיש עוד מה ללמוד. היה קשה מאוד להכשיל את יכוליה כי היא ידעה את כל התשובות. בסוף תהליך הגיור שאלו אותה הרבנים איזה שם עברי תרצה. בדרך כלל נשים לוקחות שמות טיפוסיים כמו 'שרה', 'רבקה' או 'רחל'. היא רצתה את השם 'יכוליה'.
"כולנו הסתכלנו שם אחד על השני ולא הבנו מאיפה היא הביאה את השם הזה. אחד הדיינים שאל מה המקור והיא הופתעה מהשאלה ואמרה שזה מופיע בתנ"ך. היא לקחה את התנ"ך הסיני והראתה שבדברי הימים ב' אחד השמות של אם ממלכי ישראל היה 'יכוליה'. זה היה מצחיק שאותה צעירה סינית מקייפנג שהגיעה לירושלים, מלמדת את הדיינים פרק בתנ"ך.
"בכל זאת הדיין שאל למה דווקא את השם הזה, והיא ענתה שבתור ילדה אבא שלה סיפר לה שהם מצאצאי היהודים ויבוא ויום והקב"ה יאפשר להם לחזור לארץ אבותיהם.'אפילו אם זה נראה לך בלתי אפשרי יבוא יום וזה יקרה', אמרה יכוליה לדיינים בשם אביה, והוסיפה שעכשיו היא יודעת שהדברים שסיפר לה אבא הם נכונים. לכן היא רוצה לשאת את השם הזה כסוג של עדות שאכן אלוהים יכול לעשות הכול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם