אמור לי מי הנגיד, לא מה הוא עשה
הדיון הערכי והעקרוני על מדיניותם הכלכלית של הנגידים המיועדים הוזז הצידה, אם לא התבטל, לטובת דיון מעייף על בשמים ותיקים
הדיון על ניקיון כפיהם הוא חשוב, אולם בעוד רבים נחשפו לעצם קיומה של ועדת טירקל המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, הדיון על מדיניותם וערכיהם של הנגידים המיועדים הוזז הצידה-אם לא התבטל. מהדורות חדשות נפתחו בשאלה האם פרנקל גנב תיק לחליפותיו המהודרות, אולם מה עם השאלה מהי מדיניותו הכלכלית שבגללה נתניהו ולפיד ראו בו בכיר המועמדים לתפקיד הנגידות?
גם אלו שהתייצבו להגן על פרנקל או ליידרמן ולהתריע נגד "ציד המכשפות" שנערך, לדבריהם, לשניים, דנים בפרשה מנקודת מבט "אישית" ומתעלמים מהקונטקסט המאקרו-פוליטי החשוב לא פחות.
את המדיניות הכלכלית מחלקים לשניים: פיסקאלית ומוניטארית. בנק ישראל הוא המוסד האחראי על הנפקת המטבע הלאומי ומי שמעניק ערך לכסף שבידי הציבור. הבנק אחראי על ניהול המדיניות המוניטארית, שכיום מתרכזת בוויסות כמות הכסף המסתובב במערכת - הקובעת בתורה את ערכו של הכסף.
אמצעי הוויסות המרכזי של הבנק הוא שער הריבית: כשכמות הכסף במחזור עולה, הבנק המרכזי מעלה את הריבית, הכסף מתייקר והפעילות הכלכלית הריאלית מאטה ולהפך. המדיניות הפיסקאלית עוסקת בגיוס הכסף מהציבור והיא נתונה בידי הממשלה (מיסים, גובה התקציב וכו'). בנק ישראל אמנם אינו עוסק בצורה ישירה בניהול המדיניות הפיסקאלית, אולם הוא יכול, לדוגמא, "לאותת" לממשלה על התנהגותה הבלתי "מרוסנת" ולאיים בהעלאת הריבית.
בעקבות "תוכנית הייצוב" של שנות השמונים, בנק ישראל הפך לגוף עצמאי ועם השנים הוא צבר עוצמה רבה והחל לנהל מדיניות שהביאה אותו למחלוקת עם חלק משרי אוצר, דוגמת דן מרידור (שהתפטר בעקבות סכסוך עם פרנקל שגובה ע"י נתניהו). נתניהו בקדנציה הראשונה שלו היה דמות מרכזית בביצור מעמדו של בנק ישראל כגוף עם מטרות חדשות.
נגידים כפרנקל רצו לחלק מחדש את הסמכויות בין משרד האוצר לבנק המרכזי בכדי לאפשר ליברליזציה רחבה יותר של הכלכלה הישראלית, והאחרון הוא מהארכיטקטים של המדיניות לפיה הבנק צריך לעסוק רק בעמידה ביעדי האינפלציה (שקובעת הממשלה), אפילו אם הדבר יוביל למיתון ואבטלה.
בחירתם של נתניהו ולפיד בפרנקל וליידרמן מעידה על זהות הדעות שלהם בנושאי כלכלה וחברה שכן הם מעוניינים לשמר את מעמדו של בנק ישראל כגוף עצמאי המתנער ממטרותיו ההיסטוריות. אם בעבר המטרות היו שמירה על תעסוקה מלאה ופיתוח ותיעוש של החברה הישראלית, היום הבנק משרת את ההון הפיננסי שאינו עוסק בצמיחה אלא ברווח מהיר.
אגב, גם בעבודתו בשוק ההון פרנקל הוכיח לטובת מי הוא פועל: הציבור האמריקאי לבטח משועשע לדעת איזה סימפוזיון יצרה פרשת תיק החליפות של הנגיד המיועד מכיוון שאותו אחד הוא מהאחראים המרכזיים לקריסתה של A.I.G ב-2008, שהציבור האמריקאי נדרש לממן את השארתה בחיים. פרנקל, אגב, התנער מאחריותו למשבר והמשיך לתפקידים אחרים בשוק הפיננסי הבינלאומי.
פרנקל וליידרמן הם תוצר מובהק של אסכולת שיקאגו מבית מדרשו של מילטון פרידמן. בניגוד למה שמקובל לטעון, הם לא גורסים פחות התערבות של המדינה בכלכלה, אלא הם מעוניינים בהתערבות לטובת קבוצה קטנה של בעלי הון - ושהחברה הישראלית תשלם. במקום להתמקד בסוגיית חליפותיו של הנגיד המיועד הבא יש לתהות את מי הוא בא לשרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם