אמריקה במלכוד
אובמה מבין שיצטרך לנהל יחסים תקינים עם צבא מצרים הטובח בנאמני מורסי, שאם יעצור את הסיוע, הצבא יחפש מקורות סיוע במקומות עוינים
הטרמינולוגיה שבחר בה אז הנשיא הייתה חד-משמעית. שחור ולבן. במונחים של ג'ורג' בוש, אפשר לומר שהוא חילק אז את המציאות במצרים לטובים מול רעים. מובארק היה רע, המפגינים היו בצד של הטובים. אלא שמאז חלפו שנתיים.
אובמה, שראה בהפיכה במצרים המשך ישיר לנאומו המפורסם באוניברסיטת קהיר, זה שמתח קו ישיר בין סיסמת השינוי שבשמה נבחר לנשיאות לקריאת השינוי של המפגינים בכיכר תחריר-התפכח. המציאות טפחה על פניו. חשרת עננים התכנסה מעל מה שתואר בעבר כ"אביב ערבי".
השבוע הוא כבר נשמע אחרת. "אמריקה איננה מתייצבת לצד אף אחד מהצדדים", הבהיר בנאומו ביום חמישי האחרון. "האתגר מבחינתו הוא שבחירת צד וניסיון לעצב את הפתרון מציבים אותנו במרכז הבעיה, ובסופו של דבר הופכים את ארה"ב לנושא עצמו", הבהיר סגן היועץ לביטחון לאומי, בן רודס.
מבחינתה של ארה"ב, מדובר במלכוד מדיני. בבחירה שבין האחים המוסלמים לאנשי הצבא ההעדפה הברורה שלהם היא לובשי המדים. כמו במהפכת הקצינים הקודמת, בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, גם הפעם התחושה היא שמדובר בפרטנר אחראי, מתון יחסית, שקול. עדיף בהרבה על קיצוני האסלאם.
גם אז, כמו היום, יצאו הקצינים, לאחר שהדיחו את המלך ותפסו את השלטון, למסע טיהור אלים נגד ראשי האחים המוסלמים. מה שגם יכול להסביר את הדברים שאמר שר החוץ ג'ון קרי בראשית החודש, כשתיאר את הדחתו של מורסי במונחים של "השבת הדמוקרטיה". "הצבא התבקש להתערב על ידי מיליוני אנשים", אמר. "למיטב שיפוטי, הצבא לא השתלט על המדינה".
אלא שאת מה שאמר קרי, גם אם ביטא בצורה הטובה ביותר את התחושה בקרב ההנהגה האמריקאית, לא יכול להגיד הנשיא אובמה, שבוחר לדבר בשני קולות. "אנחנו מגנים בכל תוקף את הצעדים שנקטו הממשלה הזמנית וכוחות הביטחון", אמר בנחרצות בנאומו ביום חמישי האחרון. אלא שאז מיהר לאזן את דבריו כשהבהיר כי הנשיא הנבחר לשעבר, מורסי, הביא את ההפיכה על עצמו בכך ש"ממשלתו לא פעלה למען כל שכבות האוכלוסייה במצרים".
אובמה גם מבין שאין לו יותר מדי אפשרויות מינוף לשינוי המצב, בסופו של יום הוא יצטרך לנהל מערכת יחסים תקינה עם אותו צבא הטובח כעת בנאמניו של מורסי, שעצירת הסיוע האמריקאי בסך 1.3 מיליארד דולר תהיה בבחינת שבירת הכלים שעלולה לשלוח את הצבא לחפש מקורות סיוע במקומות אחרים, דמוקרטיים פחות, קיצוניים יותר. עוינים יותר כלפי ארה"ב ובמידה רבה גם כלפי ישראל.
"ימים קשים עוד לפנינו", אמר אובמה בעת שקרא להדחתו של מובארק. "לא מעט שאלות בנוגע לעתידה של מצרים עודן פתוחות, אבל אני משוכנע שהעם המצרי ימצא את התשובות לשאלות הללו". שנתיים אחרי, נראה שבמצרים עדיין מחפשים תשובות. הנשיא, לעומת זאת, למד שיעור חשוב שאת לקחיו מרגישים בשנתיים האחרונות על בשרם מיליוני אזרחים בסוריה ובמצרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם