חטיפת הנערים יצרה לגיטימציה לפעילות צבאית נרחבת ביו"ש
ראש הממשלה טרח ליצור מרחב לגיטימציה בינלאומי למבצע צבאי שהוא הרבה מעבר לפעולה ממוקדת לחילוץ בני ערובה. לא ברור כמה רחוק תתגלגל פעולת צה"ל, אך נראה שהיא תשיג לפחות תוצאה מדינית אחת: שבירת הפיוס חמאס־עבאס
• לכל מה שמעניין, כנסו לדף הפייסבוק של nrg
המטרה היא לכאורה איתור מקום המסתור שבו מוחזקים שלושת הנערים, ניעור השטח לצורך נפילת גרגירי מודיעין מהכיסים המנוערים. למעשה, נראה שיש פה הזדמנות למהלומה מונעת נרחבת נגד תשתיות הטרור ביהודה ושומרון, ובייחוד ככל הנראה באזור חברון ובמרחב הכפרי של דרום הר חברון.
ביום הראשון שלאחר החטיפה הייתה תחושה שצה"ל לא מספק את התגובה המתאימה. במוצאי שבת באה נקודת המפנה בישיבת קבינט שבה השרים הנצים נתנו רוח גבית חזקה לראש הממשלה. נתניהו כיוון לשינוי חשיבה ולהרחבה דרמטית של המבצע. זה נעשה בפוליטיקה של שיחות מרתוניות. נתווספו יעדים אחרים הכוללים את הפגיעה בתשתיות האזרחיות של חמאס. מעצר משוחררי עסקת שליט אמור להעביר מסר לפלסטינים שהחטיפה פגעה בהישגים שהיו להם.
עכשיו פועלות בשטח שלוש חטיבות חי"ר פלוס כוחות התחזוקה הקבועים, והלוחמים סורקים ומחפשים על פי מודיעין ספציפי. זו לא הצפה פראית של השטח בכוחות העוסקים רק בחיפושים. פרשנים ציינו השבוע את ההבדל בין הנחת עבודה מוסרית לבין הנחות עבודה מקצועיות. ההנהגה הביטחונית מחויבת מבחינה מוסרית לצאת מהנחה שהחטופים בין החיים. מבחינה מקצועית, ייתכן שההערכות הן אחרות, ומהן נגזרים היקפי הפעילות הצבאית ואופי הפעולות.
אני מניח שהמטרה של צה"ל והשב"כ במהלך השבוע הייתה לאתר את מבצעי החטיפה ולחסלם. צריך לומר שבמקרה הזה, הבונוס המודיעיני שבלכידתם חיים אינו שקול כנגד הנזק של החזקתם חיים בכלא הישראלי אחרי משפט. חיסולם במהירות האפשרית הוא צעד בעל אפקט הרתעתי מהדהד. גרירתם לאולמות המשפט של מדינת החוק ישראל רק תשמש זירה להמשך הלוחמה הג'יהאדיסטית באמצעים אחרים. אמצעים אלה ידועים: שימוש בכל הארסנל המשפטי, הערכי והמוסדי שמציעה הדמוקרטיה – כדי להילחם נגדה ונגד עם ישראל.
בכל הימים הראשונים הניח ראש הממשלה נתניהו תשתית מדינית רחבה לצורך קבלת לגיטימציה לפעילות הנרחבת של צה"ל. הוא קבע את אחריות הרשות הפלסטינית, ולאחר מכן התמקד בהטלת האשמה הגורפת באופן נחרץ על חמאס. נראה שבידיו הוכחות שאותן חשף בפני מזכיר המדינה ג'ון קרי.
כל הנחת התשתית המדינית ללגיטימציה צבאית איננה מעשה רגיל כאשר מדובר בפעילות ישראלית נגד מקרה חטיפה. ברור שאם יש בידי ישראל מודיעין על אירוע חטיפה איש לא יעמוד בדרכה לטפל באירוע בכל היבט צבאי שתמצא לנכון. ראש הממשלה יצר מרחב לגיטימציה, כפי שהדבר מכונה בז'רגון הצה"לי, למבצע צבאי הרבה יותר נרחב ורב־ממדי מאשר פעולה ממוקדת לחילוץ בני ערובה.
הרקע מושלם: מלחמת הכול־בכול בסוריה ובעיראק, שבה הג'יהאד כבר הופך לג'נוסייד. או במילה אחת: ג'יהאדיסייד. גם ממשל אובמה עם החשיבה הבעייתית שלו מבין שרק צה"ל עומד כחסימה שמונעת את התפשטות השריפה האזורית אל תוככי שטחי הרשות הפלסטינית. מה שלא ברור הוא לאן תתגלגל פעילות צה"ל. מזה 22 שנים, מאז מבצע דין וחשבון בדרום לבנון, ישראל משתמשת במושג "מבצע מתגלגל".
מתגלגלים. כמו נערי ישיבת מקור־חיים בכפר־עציון. כך היה גם לאחר חטיפת גלעד שליט בדיוק לפני שמונה שנים, ביוני 2006.
הפעם אין מידע חד משמעי לכאן או לכאן. גם במקרה של חטיפת גלעד שליט תגובת צה"ל הייתה איטית, ובכך הייתה גורם תורם לסאגה בת חמש השנים שהסתיימה בשחרור סיטונאי של מחבלים. התגובה לחטיפת רגב וגולדווסר הייתה יחסית מהירה אך בלתי מוצלחת. היא רק עלתה לצה"ל בעוד הרוגים.
בסופו של דבר הפעולה הצבאית הפעם תשיג לפחות תוצאה מדינית אחת ברורה: שבירת הפיוס חמאס־עבאס. כל האירוע מחזק את הטיעון של ראש הממשלה בדבר הסכנה שבחבירה בין הרש"פ העבאסית לבין חמאסטאן. השאלה היא, איך נמנעים בדרך מפגיעה אנושה ברשות עצמה. נוח לאבו־מאזן שאנחנו מחסלים את אויביו הפוליטיים עמם התפייס. אבל חנין זועבי כבר רומזת שהוא בעצם משתף פעולה עם ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם