עדנה ארבל פורשת: "ערכית ורודפת צדק"
בפרקליטת המדינה היא הגישה כתבי אישום בעיקר נגד פוליטיקאים מהימין וכשופטת בבית המשפט העליון היא נודעה ביחסה המחמיר לעברות מין. השופטת ארבל חותמת 44 שנות פעילות ציבורית
• לכל העדכונים, כנסו לעמוד החדשות של nrg
היא שימשה במגוון רחב של תפקידים ציבוריים, ובין השאר השתתפה בדיונים לקראת כינון בית הדין הפלילי הבינלאומי, ברומא, בשטרסבורג ובהאג, הייתה יו"ר ועדת 'פרקליטות 2000' ויו"ר הוועדה לגיבוש קוד אתי לפרקליטי המדינה. לאחר 44 שנה בשירות הציבור, השופטת עדנה ארבל תפרוש היום (א')מכס השיפוט.
"עבדנו יחד בצוות שהייתי בראשותו סביב אירועי סברה ושתילה. עדנה ארבל הייתה פרקליטה בכירה במחוז מרכז בפרקליטות ואני הייתי המשנה לפרקליט המדינה, ומאז הצטלבו דרכינו המקצועיות", מספרת נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, דורית ביניש, על חברותה הקרובה עם ארבל. "כמובן שההיכרות המקצועית והאישית העמיקה עם השנים".
ארבל וביניש הן חברות קרובות שצעדו במסלול מקצועי דומה. ארבל החליפה את ביניש כפרקליטת המדינה, והשתיים כיהנו יחד כשופטות בבית המשפט העליון. "בתכונותיה מבטאת ארבל אישיות של שופט", אומרת ביניש.
"היא אדם ערכי מאד, אדם שרואה ברדיפת צדק שליחות בכל מאודו, וזו התכונה הכי חשובה בשופט. היא שופטת עם תפיסת עולם של מלחמה בשחיתות, שרואה בכל תיק את האדם וגם את הצרכים החברתיים והערכים המשפטיים של דאגה לקרבן עברה, של הענשת עבריין ועוד. שופטת עם תפיסת עולם חברתית ואנושית שמתגלית גם בפסקי דין חוקתיים וגם באזרחיים ופליליים".
כפרקליטת המדינה, כהונתה של ארבל הייתה שנויה במחלוקת ועמדה בסימן המלחמה בשחיתות. היא הגישה כתבי אישום נגד מו"ל מעריב עופר נמרודי ואביו יעקב נמרודי, ונגד מנכ"ל טבע אלי הורביץ בגין עברות מס, אך כיכבה בכותרות העיתונים בעיקר בשל שורה של פרשיות שפוליטיקאים היו מעורבים בהן.
ב־1996 הגישה ארבל כתב אישום נגד ראש עיריית ירושלים דאז, אהוד אולמרט, בפרשת החשבוניות הפיקטיביות, שהסתיים בזיכויו. זיכוי מהדהד נוסף היה במשפטו של שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן, שאף התפטר בעקבות הגשת כתב האישום נגדו. מאוחר יותר טענה ארבל שהיא התנגדה להגשת כתב האישום.
בפרשת הקבלן אבנר עמדי והמתנות המליצה ארבל להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, אך היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין סבר שאין די ראיות בכדי להשיג הרשעה. מחלוקת משפטית מתוקשרת הייתה סביב פרשת 'האי היווני'. ארבל סברה כי יש להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה אריאל שרון ובנו גלעד, בעוד היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז סגר את התיק ומתח ביקורת חריפה על ניהולו.
הגשת כתבי אישום נגד פוליטיקאים, רובם מן הימין, יחד עם החלטתה לסגור את התיק נגד אהוד ברק בפרשת העמותות הפיקטיביות, גררה ביקורת ציבורית על ארבל. ח"כ מיכאל איתן, שכיהן בעבר כיו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט, האשים את ארבל בכך שסייעה לטייח את הפעלתו של אבישי רביב כסוכן שב"כ בשל מעורבותה של ביניש, והתנגד באופן נחרץ למינויה לבית המשפט העליון.
פרקליט המדינה הנוכחי שי ניצן, שעבד עם ארבל במשך שנים רבות בפרקליטות המדינה ואף כיהן לתקופה קצרה כמשנה שלה, דוחה בתקיפות את הביקורת הפוליטית עליה. "כל השיטה של לספור כמה כתבי אישום הוגשו נגד אישי ציבור מימין ומשמאל זה עניין מופרך. כל מי שקצת מכיר איך עובדת הפרקליטות יודע שאנחנו בודקים אם יש ראיות או אין ראיות. זה לא ימין או שמאל. עבדתי מאוד צמוד עם ארבל כפרקליטת המדינה והיא אישה סופר־עניינית, שלא שיקולים של ימין ושמאל או חברות אישית מנחים אותה".
ניצן מביא כדוגמה את פרשת 'בר־און חברון', "אולי התיק הכי חשוב במישור הציבורי בתקופתה של ארבל". לדברי ניצן, שהיה חבר בצוות שעבד על התיק, למרות שרוב הפרקליטים סברו שיש מקום להגיש כתב אישום נגד נתניהו ונגד שר המשפטים צחי הנגבי, ארבל המליצה על סגירת התיק בשל חוסר ראיות.
ניצן מתאר את ארבל כאשת משפחה, ש"למרות התפקידים הקשים והתובעניים, המשפחה נמצאת אצלה בראש סדרי העדיפויות. היא גם אשת תרבות, וגם לאחר יום עבודה מפרך היא תמצא זמן ללכת לקונצרט או הצגה".
על תפקודה כשופטת, הוא שופע מחמאות. "אהרן ברק הגדיר אותה פעם כשופטת עם נשמה, וזו הגדרה מאד נכונה בעיניי. היא שופטת רצינית, אחד האנשים הכי חרוצים שאני מכיר, מקצוענית עם אינסטינקטים משפטיים. מעבר לכל הצדדים הניתוחיים המשפטיים, יש לה תחושה חזקה של צדק וחמלה. יש לה רגישות גבוהה לקרבנות עבירה, לקבוצות מוחלשות, לנכים ולנפגעי תאונות דרכים".
ניצן מציין כי לארבל גישה מחמירה לשחיתות ולעברות מין, ומביא כדוגמה את פרשת הנשיקה של חיים רמון. בדיון שנערך בבג"ץ לגבי מינויו למשנה לראש הממשלה, הייתה ארבל בדעת מיעוט כשסברה שיש לפסול את המינוי. "המינוי, עוד בטרם יבשה הדיו על הכרעת הדין וגזר הדין, עוד בטרם טוהרה האווירה, יש בו כדי לשקף הטמעה, ולמצער השלמה, עם נורמות התנהגות שאינן ראויות ושאין מקום להתייחסות ציבורית סלחנית אליהן, משל היה דבר העברה מעשה של משובת נעורים", כתבה.
"למרות שלא היה קלון, ארבל חשבה על המסר שמינויו של רמון לתפקיד משנה לראש הממשלה יעביר לקרבנות", אומר ניצן. "זה מעיד גם על היחס שלה לאישי ציבור וגם לעברות מין. היא רואה את נושא המסר הציבורי כחלק מהותי מתפקידה. גם בבג"ץ ראשי ערים עלתה השאלה איזה מסר עובר לתושבים כשמוגש כתב אישום נגד ראש העיר".
הרגישות לקרבנות עברות מין באה לידי ביטוי ב'הנחיה 2.5 של פרקליטות המדינה', המנחה את הפרקליטות להימנע מהעמדה לדין של עדים שהיו קרבנות עברות מין או אלימות, שחזרו בהם מעדותם במשטרה. ההבנה לקושי של קרבנות מין במתן עדות בבית המשפט ניכרת גם בדברים שכתבה ארבל בערעור המדינה על זיכויו של אדם מאונס ועברות מין במשפחה ב־2007.
"הקשיים הרבים והלבטים הקשים הכרוכים בהגשת תלונה בעברות מין, וכן האינטרס הציבורי בדבר הגנה על הציבור מפני עבריינים המבצעים עברות מעין אלה, מחייבים כי מערכת המשפט, בצד שמירת זכויות הנאשם בהליך המתנהל נגדו, תדע גם לפרוש חסותה על קורבנות לעברות מין הפונות לרשויות האכיפה להתלונן, והעומדות על דוכן העדים חשופות בצריח בסיטואציה קשה ביותר", כתבה.
קשה לסקור במסגרת כתבה קצרה עשור של פסיקות משפטיות בבית המשפט העליון, אך ננסה לגעת בכמה מפסקי הדין הבולטים של ארבל.
מבחינת דיני ראיות, פסק הדין הבולט של ארבל הוא פסק הדין התקדימי שקבע שניתן להרשיע אדם על סמך ראיית די־אן־איי בלבד. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אשר אלמליח, שהורשע בנשיאת נשק, באיומים ובהחזקת רכוש חשוד כגנוב על סמך ראיית די־אן־איי אחת.
"מולקולת ה־DNA בנויה מרצף ייחודי לכל אדם, כך שאין שני בני אדם, מלבד תאומים זהים, שהם בעלי זהות מלאה ברצף ה־DNA", קבעה ארבל, והשוותה את הדבר לטביעת אצבע. עם זאת, היא הדגישה כי יש להימנע ככל האפשר מהישענות בלעדית על ראיות מסוג זה. "הרשעה כזו עליה להיעשות בזהירות מרבית ואף ביד רועדת, נוכח העובדה שכל כובד המשקל מוטל על ראיה אחת ויחידה".
ביקורת קשה נמתחה על ארבל כאשר קבעה שניתן להאריך עד תום ההליכים את מעצרם של אזרחים שמחו באופן אקטיבי נגד תכנית ההתנתקות. ארבל האריכה אז את מעצרם של נדב טייכמן ונתנאל מטרי שביקשו לחסום את נתיבי איילון על ידי הצתת צמיגים על הכביש.
"גם בתקופה זו, כאשר החברה מפולגת ומקוטבת על רקע מחלוקות אידיאולוגיות לגיטימיות, חובת הציות לחוק עומדת מעל כל המחלוקות, היא חלה על כולם באופן שווה ובמסגרתה ניתן להביע עמדה או מחאה. לא ניתן לחצות קווים אדומים תוך נשיאת דגל של השקפת עולם, תהא אשר תהא, או תוך רצון להביא לשינוי במדיניות מטעמים של אמונה או מצפון", כתבה ארבל. שנה לאחר מכן, היא הרשיעה את אמנון דנקנר בהוצאת לשון הרע, לאחר שכינה את פעיל הימין איתמר בן גביר 'נאצי קטן' בתכנית הטלוויזיה 'פופוליטיקה', אך קנסה אותו בשקל אחד בלבד.
במהלך השנים דנה ארבל במספר רב של תיקי אימוץ, והציגה גישה מורכבת כלפי הנושא הרגיש. במשפט המריבה המתוקשר מהשנה האחרונה, שבו תבעה משפחתו של פעוט אתיופי להשיב אותו אליה לאחר שנמסר לאימוץ, הייתה ארבל בדעת המיעוט, יחד עם השופט יצחק עמית, וסברה כי יש להשיב את הפעוט לחיק משפחתו הביולוגית. ארבל הציגה עמדה הפוכה בתיק אימוץ משנת 2009, שבו התנגד עובד זר ממולדובה למסירת בנו לאימוץ. העובד הזר פתח בהליך רק לאחר שאמו של הילד החלה בתהליך האימוץ, אך ארבל סברה שטובת הילד היא להשאירו בחיק משפחתו המאמצת.
אחד מפסקי הדין האקטיביסטיים ומושכי האש של ארבל ניתן בשנה האחרונה, כשהרכב מורחב של בג"ץ פסל את התיקון לחוק למניעת הסתננויות. על פי סעיף 30 א' לחוק, ניתן להחזיק מסתנן במשמורת עד שלוש שנים.
בספטמבר האחרון קבע הרכב מורחב שכלל תשעה שופטי עליון כי התיקון לחוק איננו חוקתי, שכן הוא פוגע באופן שאינו מידתי בזכות החוקתית לחירות, הקבועה בחוק יסוד ‘כבוד האדם וחירותו‘. בין תשעת חברי ההרכב שררה תמימות דעים, אך מכיוון שארבל היא זו שכתבה את חוות הדעת המרכזית, פסק הדין הפך למזוהה עמה.
ארבל דחתה את טענותיה של המדינה כי מטרת הכליאה היא בלימת המסתננים וקבעה כי מטרת הכליאה היא ליצור הרתעה.
ארבל הצביעה על הירידה במספר המסתננים וייחסה אותה לבניית הגדר בין מצרים לישראל, והביעה ספק אם כליאתם של המסתננים תבלום את כניסתם לישראל. בעקבות החלטת בג“ץ תוקן החוק, ותקופת המשמורת הוגבלה לשנה. "ההתמודדות עם תופעת ההסתננות אינה פשוטה", כתבה ארבל.
"היא דורשת מחשבה רבה, השקעת משאבים וטיפול אינטנסיבי לאורך זמן. קשייהם של התושבים המקומיים בריכוזי ההתיישבות של המסתננים, הנאלצים לספוג את תוצאותיה והשלכותיה של תופעת ההסתננות, מחייבים טיפול והתייחסות של הרשויות. עם זאת, הפתרון הפשוט לכאורה של השמת מסתננים במשמורת הוא פתרון שאינו מידתי ואינו מתיישב עם ערכי החברה, המשפט והמוסר של מדינת ישראל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם