בשלום עכשיו מנותקים מההוויה הישראלית
במקום לגנות באופן ישיר את חנין זועבי בחר מזכ"ל "שלום עכשיו" לטעון שהיא משרתת את מחנה הימין. בכך הוא הראה שוב כי אינו מבין את החברה בה הוא חי
מתוך בדיקה של מספר חברי כנסת, בהם חברי כנסת שנחשבים ל"תוקפי זועבי" קבועים, לא עולה כי מי מהם הכליל וטען שהשמאל או ערביי ישראל שותפים להתבטאות של זועבי. שר החוץ ליברמן, למשל, דיבר מפורשות על זועבי וטען שדינה כדין החוטפים. גם חברת הכנסת הקולנית, מירי רגב, כיוונה את חיציה לעבר חברת הכנסת הערבייה, כשטענה ש"מקומה בעזה" והוסיפה: "בוגדת תמיד תישאר בוגדת".
אליהם הצטרף מוטי יוגב ("הבית היהודי") שציין כי "מעמדותיה (של זועבי, ע.ד) נראה שהיא קרובה יותר למחבלים והיא צריכה להיות יחד איתם מאשר בכנסת ישראל". בסך הכל, מבדיקה קצרה ושטחית של 11 חברי כנסת ושרים שעסקו בנושא ברשת החברתית, לא נמצאה שום התייחסות לערביי ישראל. אם אופנהיימר יודע מה שאנחנו לא, מדוע הוא מסתיר את המידע הזה ולא משתף?
הגינוי לדבריה של חברת הכנסת מחויב המציאות ללא שום קשר לשייכות פוליטית – ולראייה ההתנגדות של יו"ר "יש עתיד", יאיר לפיד – שאינו נחשב לימין מדיני, בלשון המעטה - לפני הקמת הממשלה, לשתף פעולה עם חברי כנסת מסוגה, ולא בכדי. כל ציוני שמחובר בדרך זו או אחרת למדינת ישראל ואשר תרם לה רבות וכל מי שהמשך קיומה של מדינת לאום ריבונית חשובה לו, חייב לעמוד על שני רגליו האחוריות ולצאת בתקיפות כנגד ההתבטאויות והמעשים המעוותים והחשוכים כדרכה של זועבי, שתרומתה לחברה הערבית אפסית, אם בכלל קיימת.
לאחר הסערה (מני רבות) שהתחוללה בפברואר 2012 - אז אמרה זועבי בראיון לערוץ 2 כי "לעם כובש אין זכות לחיים נורמאליים"- יצאו כנגדה גם אזרחי ערביי-ישראל ברשתות החברתיות וטענו כי אינה מייצגת אותם. "אני ערבי והרבה מהציבור הערבי כמוני אינם מבינים על מה היא מדברת", כתב סאלים פ. בשאראת ויחיא איסמעיל הוסיף: "חנין זועבי, את גורמת רק נזק למגזר הערבי בתוך מדינה שמספקת לך הרבה דברים טובים גם אם קיימים גם דברים שליליים".
מי שיצא גם כן נגד התופעה הנלוזה שזועבי מייצגת, הוא גוף הנקרא "הפורום לגיוס העדרה הנוצרית", שהויכוח בינו ובין חברת הכנסת התלהט והגיע לשיא בשל סירובה של זועבי לגיוס ערביות נוצריות לשירות בצה"ל. במהלך דיון בכנסת בסוגיה, איימה זועבי על דובר הארגון כשהבטיחה לו ש"תושבי נצרת יתנו לך את התגובה המתאימה". "מבחינת חלק גדול מהפלסטינים", כותב אופנהיימר, "החטיפה היא תוצאה של תסכול וכאב מהמשך הכיבוש הישראלי בשטחים, שרק הולך ומעמיק מיום ליום".
גם לגבי טענה זו נדמה שמזכ"ל "שלום עכשיו" שוגה באשליות ורואה מה שהוא בוחר לראות. שכן אך לפני כמה ימים יצא יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו-מאזן, בתחנונים לחוטפים בכדי שיחזירו את הגלגל לאחור וטען כי החוטפים פוגעים במעשיהם רק בפלסטינים. אבו-מאזן לא עשה זאת בשל אהבתו לציון או בשל הדאגה הכנה לחטופים. הוא עשה זאת מכיוון שהוא מבין היטב שפעולה זו חמורה יכולה לדרדר את המצב ולהביא לפגיעה עצומה בפלסטינים ביהודה ושומרון, שמצידם מעוניינים בסך-הכל לחזור לשגרת יומם, להביא לחם הביתה ולוותר על הפוליטיקה - בניגוד מוחלט לניסיונותיו הבלתי-נלאים של אופנהיימר להחדיר לתודעה את סבלם ולקבוע עבורם מה הם רוצים.
טוב היה עושה יריב אופנהיימר, אם היה מסתפק בגינוי תקיף לדבריה הבוטים והמסוכנים של זועבי, במקום ללכת סחור-סחור ולנסות ולהוסיף סייגים באופן מסורבל, כטלאי על טלאי. יש מקרים שבהם עדיף שלא להוסיף דבר. הפרשה הזו אינה נוגעת לשמאל וימין ואינה צריכה להיתפש כמשחק סכום אפס בין תעשיית השלום ובין תומכי ההתיישבות. הקונצנזוס העצום סביב הפרשה הנוכחית, אומר דרשני. מה חבל שגם באירוע כזה, בוחר אופנהיימר בדרך של פילוג ושנאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם