תומכים במאבק הלאומי הפלשתיני

חברי הכנסת המתנגדים להאכלה בכפייה אינם חרדים לשלומם של האסירים הבטחוניים. הם מוכנים שהללו ימותו כדי שהמאבק לשחרור אסירים יצליח

זאב קם | 26/6/2014 10:38 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
אם היינו עוצרים אדם באמצע הרחוב והיינו שואלים אותו מי לדעתו דואג יותר לרווחת האסירים הפלסטינים שכלואים בישראל במעצר מנהלי, התשובה שכנראה היתה מתקבלת היא שהשמאל עושה זאת. ההסבר הבנאלי ידבר על כך ששיח זכויות האדם (כביכול) פורה הרבה יותר בקרב חברי הכנסת מהשמאל. שם גם עולות יוזמות, פה ושם, לביטול המאסר המנהלי עצמו, ונשמעות קריאות, לא פעם, לשחרר חלק מהאסירים הפלסטינים המנהליים, ובכלל לצמצם את הכלי הזה שנקרא מעצר מנהלי.

עד כאן הסברה שהיתה נכונה עד היום, לפחות כלפי חוץ. עכשיו הגיעה פרשת שביתת הרעב של 120 אסירים פלסטינים שכלואים בצו מנהלי, והוכיחה שלא רק שאותה הנחה מוקדמת אינה נכונה, אלא שבדיוק הפוך מכך. מי שדואג לבריאותם של האסירים הפלסטינים הם דווקא חברי הכנסת מהימין, בעוד שבשמאל ישנם גם כאלו שאפילו היו מוכנים לסכן את חייהם של אותם אסירים. ההוכחה הפשוטה לכך היא הצעת החוק שמבקשת לקבוע אפשרות להאכלה בכפייה במקרים שבהם אסירים שובתים רעב ונשקפת סכנה לחייהם.

חברי כנסת משורות העבודה ומרצ יצאו באופן נחרץ נגד הצעת החוק, תוך כדי שהם משמיעים טענות על כך שמדובר בחוק ברוטאלי, שלמעשה מהווה סוג של עינוי חדש לאותם אסירים פלסטינים. במילים אחרות, מסבירים לנו חברי הכנסת מהשמאל, ממשלת ישראל מצאה כלי חדש על מנת לענות את אותם אסירים. למעשה, המטרה האמיתית היא בכלל לגרום להם סבל. וכך נוצר מצב אבסורדי, שבו בימין נאבקים בחירוף נפש על מנת להעביר את החוק שנועד להציל את חייהם של האסירים הפלסטינים, בעוד שבשמאל נלחמים באותה עוצמה נגד החוק, ובכך מגדילים את הסיכוי שאותם אסירים, במידה והיו ממשיכים לשבות רעב, ימותו בהמשך הדרך.

העניין הוא שבאותה נשימה לכולנו גם ברור מה היה קורה יום לאחר שאחד מאותם אסירים מנהליים היה נפטר בבית החולים, לאחר שמערכות גופו היו קורסות בעקבות שביתת הרעב. הרי אותם חברי כנסת בשמאל, שזעקו נגד חוק האכלה בכפייה, היו באים בטענות לממשלת ישראל ואף מאשימים אותה (ללא בושה) שהיא זו שאחראית למותו של
האסיר. "מה עשיתם", הם היו זועקים בנימה מזועזעת. "הרגתם אותו".

ספק רב אם חייו ובריאותו של האסיר הפלסטיני עומדים לנגד עיני המתנגדים לחוק האכלה בכפייה. חלקם אולי אפילו לא היו מצטערים אם אחד מהם היה מסיים את חייו בעקבות ההרעבה העצמית. אם זה יקדם את שחרור שאר האסירים המנהליים, אולי מבחינתם המחיר שווה.

אותם קולות בשמאל שקראו לישראל להיכנע לשביתת הרעב הפלסטינית, ודרשו לשחרר את האסירים המנהליים מהכלא, אינם סופרים או רואים את החוק הישראלי ממילימטר. את אותם חובבי אסירים נשאל מה יעשו אם מחבלים פלסטינים יפתחו בשביתת רעב. לא אסירים מנהליים, אלא כאלו שהורשעו בבית משפט ברצח המונים. מבחינת השמאל, האם גם אז ישראל צריכה להיכנע לשביתת הרעב ולשחרר גם אותם?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

זאב קם

צילום: .

הכתב הפוליטי של nrg ו"מקור ראשון". עיתונאי, משפטן ובזמנו החופשי גם אוהד מכבי

לכל הטורים של זאב קם

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק