סיפוח והמשך הוויכוח
כלי בסיסי במדינאות היא תוכנית המשרתת את האינטרס שלך וממתינה במגירה לשעת כושר מדינית. סיפוח של אזורים שבקונצנזוס הוא דוגמה מצוינת לתכנית כזו
מנהיגי המדינה ב-20 השנים האחרונות "מצטיינים" בקוצר-ראות מדינית אקוטית. הם לא השכילו להבין שמה שנדרש לעתיד מדינת ישראל יותר מכל הוא תכנון מדיני מראש והמתנה לשעת כושר. ניתוח מהו האינטרס הישראלי הארוך-טווח, הגדרתו כיעד האסטרטגי אליו חותרים, והכנת תכנית טקטית שתוביל להשגת יעד זה.
כבר שנים ארוכות שיש קונצנזוס, הכולל גם את האגפים הניציים של השמאל, כי בסופו של דבר נספח את גושי ההתיישבות הגדולים.
השגיאה ההיסטורית הגדולה היא שאף מנהיג לא הבין שתפקידו לנסח קונצנזוס זו לכדי תכנית פעולה שתונח במגירה ותמתין לביצוע בשעת כושר. לצערנו הרב, המציאות המזרח-תיכונית המטורפת בה אנו חיים, והג'יהאד האסלאמי העולמי, מספקים הרבה שעות כושר כאלה לפעולה משמעותית; אבל היא חייבת להיות מתוכננת היטב מראש.
החשש התמידי המטריד את הישראלי הוא "מה העולם יגיד" והטענה כי "העולם בחיים לא ירשה לנו לנהוג כך". אך רק דמיינו לעצמכם כיצד נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש (הבן), היה מגיב אם בתאריך 9/12/2001 - יום אחרי שטרוריסטים מוסלמים הפילו את מגדלי התאומים בארה"ב - אריק שרון היה מורה לצה"ל למוטט את מחבלי הרש"פ ולנקות את כל יש"ע מהנשק שהפלשתינים קיבלו מאתנו תחת הסכמי אוסלו והשתמשו בו נגדנו. כל מי שמכיר את בוש יודע שלא רק שלא היה נוזף בנו, אלא היה מוחא לנו כפיים ומבקש מאתנו טיפים על האופן הנכון להילחם בפונדמנטליזם האסלאמי.
החידוש המשמח הוא שלאחרונה חלה תמורה רצינית בתודעה הציבורית וכיום ברור לכולם – ומודים בכך אפילו אנשי השמאל המעטים הניחנים ביושר אינטלקטואלי - שהסכמי אוסלו קרסו ופתרון שתי המדינות הוא כבר לא ריאלי. שסיפוח לפחות גושי ההתיישבות ביהודה ושומרון הרבה יותר הגיוני וריאלי במצב שנוצר בשטח.
מוסכם לסיפוח. עץ האלון בגוש עציון
צילום: מירי צחי
לפני שנים אחדות התובנה הזו היתה נחלת בודדים בלבד - בודדים שנתניהו הקפיד בעקביות להשאיר מחוץ לממשלותיו, כי יכול היה להסתדר בלעדיהם. כך "מולדת" של רחבעם זאבי ובני אלון ב-1996 ו"האיחוד הלאומי" של כצלה' ואורי אריאל ב-2009. לליכוד ולמפד"ל באותן השנים לא היה שום פתרון מדיני אלטרנטיבי לאוסלו. כשנדרשו לסוגיה, גמגמו בהיגדים רפים אודות הסטטוס-קוו או סוג של תכנית קנטונים.
היום, הימין כולו מגובש סביב התובנה שיש לספח לפחות את הגושים של הגדה הישראלית – כאן ועכשיו. השר נפתלי בנט, העומד בראש הסיעה השלישית בגודלה בקואליציה הנוכחית, מוביל את שאגת הקרב של "סיפוח עכשיו" ו"תכנית ההרגעה" שלו מהווה מכנה משותף שכל מנהיגי הימין מסכימים לה כיום.
יש אמנם עדיין ויכוח בחוגי הימין מה יהיה מעמדם של
אבל הוויכוח כלל לא רלוונטי בשלב זה, כל עוד יש הסכמה רחבה אודות הצורך והצדק בסיפוח גושי ההתיישבות או אזורC כולו. אם ראש הממשלה נתניהו היה משכיל להכין זאת כיעד אסטרטגי המוכן ליום פקודה, אין ספק שיכולנו להשיג יעד זה כמענה מדיני מתאים לחטיפת בנינו.
ברור שבמוקדם או במאוחר יהיו עוד רגעים קשים שכאלה. אם נהיה סוף-סוף חכמים, נוכל לנצל אותם כדי לעשות את מה שטוב לישראל, בשעה שיהיה קשה מאוד לעולם לבקר אותנו. מוטלת עלינו החובה להשכיל להגיע לרגעים האלה כאשר כבר הכרענו בצורה ברורה בתוכנו: יש לספח את מה שמוסכם על הכל, את גושי ההתיישבות בגדה הישראלית. על כל היתר עוד נתווכח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם