היכונו לאקטיביזם נשיאותי

בניגוד לרושם הראשוני, ריבלין מתגלה כנשיא עם עמדות עקביות ומעניינות, העשויות לאתגר או לסייע לנתניהו

אשר כהן | 27/6/2014 7:59 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
לפני 11 שנים התקיים בבית הנשיא כנס בהשתתפות 'המכון הישראלי לדמוקרטיה'. על בימת המכובדים ישבו יו"ר הכנסת ראובן (רובי) ריבלין ונשיא בית המשפט העליון אהרן ברק. חלק מהעיתונים כינו את מה שהתחולל, בהגזמה מרובה, משבר חוקתי: ריבלין ביקר בחריפות את האקטיביזם השיפוטי, ובמיוחד את פסילת החוקים, כשאהרן ברק יושב לצדו. ריבלין לא היסס לפתוח בעימות פומבי בנושא האקטיביזם השיפוטי מול מי שהיה אז בשיא כוחו ונחשב ליקירם הבלתי מעורער והבלתי מבוקר של נושאי דגלה של הדמוקרטיה.

יש באירוע הישן ללמד אותנו שעולם הדימויים בנוגע לנשיא המדינה החדש רחוק מהמציאות. מיד לאחר היבחרו, היו שתיארו את ריבלין כמי שיהיה נשיא-פנים ויתמקד בסוגיות מקומיות - בהנגדה בולטת לשמעון פרס, שהיה נשיא-חוץ בתחומי מעורבותו והתערבותו. הדימוי התחזק בהצהרתו של ריבלין עצמו על כך שיהיה נשיא של כולם, ביטוי שאפשר לפרשו כהימנעות מהצהרות בסוגיות פוליטיות שנויות במחלוקת.

 
צילום: קובי געון, לע''מ
לעומתי או משלים? ריבלין עם נתניהו אחרי בחירתו לנשיא צילום: קובי געון, לע''מ
אלא שאפילו מתקופת הביניים הקצרה שבין בחירתו של ריבלין ובין הכתרתו הרשמית אפשר כבר ללמוד לגבי העתיד. כך לדוגמה הבהיר ריבלין בעמוד הפייסבוק שלו שנפגש עם אבו-מאזן בעבר וייפגש עמו "גם בעתיד". אין לטעות גם בכל הצהרות השלום והשלווה. "שנינו מבינים", ממשיך ריבלין, "שהידברות ישירה היא תנאי לכך שהמזרח התיכון שלנו יהיה מקום של חיים". ואם עוד לא היה ברור שבבית הנשיא הסתיים עידן שתי המדינות לשני העמים, מסיים ריבלין את דבריו באמירה כי "זהו מסע בין יהודים לערבים, בין אזרחי ותושבי הארץ הזאת, השותפים לגורל, לכאב ולתקווה".

בתקופת הביניים הזאת גם הספיק הנשיא הנבחר להיפגש עם אורחים מחו"ל ולהרצות להם את משנתו העקבית מזה שנים רבות: בין הירדן לים תהיה רק מדינה אחת, מדינה יהודית ודמוקרטית. נקודה. מי שחושב שלפניו רק נשיא-פנים, נשיא של כולם, שיימנע מסוגיות במחלוקת, חולם באספמיה. ריבלין לא מתכוון להחביא את מה שאי אפשר להחביא: משנת ארץ ישראל השלמה, במתכונת כזו או אחרת, תוך הקפדה ושמירה על המחויבות הדמוקרטית.

במקרה המוגדר של ריבלין ויחסיו עם רה"מ בנימין נתניהו יש לעמדות אלו ערך מוסף מעניין. ריבלין מודע היטב לכך שנתניהו חייב שוב ושוב להתפתל בין מחויבות כביכול לפתרון שתי המדינות ובין העמדה הרוויזיוניסטית הקלאסית. הוא מודע לביקורת הקבועה שיש בימין על הפשרנות של נתניהו כמנהיג המחנה הלאומי. במצב עניינים זה, מדוע שריבלין, דווקא כנשיא, לא יציג מדי פעם את עמדתו הימנית, כפי שפרס הציג את זו השמאלית?

ואולי צריך להסתכל על הכול מזווית ראייה שונה. עם כל הכבוד למשקעי העבר, ריבלין עשוי להתגלות כנשיא מצוין דווקא לנתניהו. האחרון מואשם שוב ושוב בידי רוב הגורמים הבינלאומיים ותומכיהם בשמאל הישראלי כראש ממשלה סרבן שלא מעוניין בהסדר. הדבר בלט על רקע דיבוריו של הנשיא פרס על שתי מדינות לשני עמים ועל חזון המזרח
התיכון החדש, כאילו כלום לא קורה מסביב.

לפתע מגיע לבית הנשיא מי שמתנגד באופן מוצהר וברור למדינה פלשתינית ולא מאמין ברעיון שתי המדינות. אם ריבלין יקפיד אחת לכמה חודשים להזכיר לכולם את עמדתו בדבר ארץ ישראל השלמה, זה בהחלט יעזור לנתניהו להוכיח לעולם מה הן המגמות הרווחות והמתחזקות בישראל. ומי יודע, אולי בניגוד לכל הכתבות על המשקעים כביכול, נתניהו וריבלין אפילו מתואמים?

בכל מקרה, כדאי לזכור היטב את האירוע מלפני 11 שנים. ריבלין, באופיו, יכול להשפיע על סדר היום עם הצהרות ואמירות משמעותיות בכל מרחב הסוגיות המעסיקות את מדינת ישראל. נשיא-פנים, אך לא פחות גם נשיא-חוץ.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אשר כהן

צילום:

פרופ' אשר כהן, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן ומחבר הספר 'הטלית והדגל'

לכל הטורים של אשר כהן

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק