לתלות את רוצחי חמאס - ושהעולם יזעק
הגיע הזמן להתפכח מהחלום שאנו חיים באי ירוק. את החמאס יש לרסק, גם אם מדינות העולם יחרימו אותנו. החיים קודמים ליחסי ציבור
זו המציאות סביבנו ולמרבה הצער גם בתוכנו. הרי בוואדי ערה הפגינו ערבים וקראו לחטוף עוד צעירים רכים, כשכוחות המשטרה עומדים מנגד ולא עוצרים את כל המפגינים בעוון הסתה לרצח ובגידה במולדת.
עוד על הסוף המר של חטיפת הנערים ב-nrg:
• חוקרי מערות וסיירים מתנדבים: כך נמצאו גופות החטופים
• נתניהו: "החמאס אחראי – והחמאס ישלם"
• מאות בבתי המשפחות: "בלתי אפשרי להתנחם"
העמידה מנגד הזו, אליה התרגלנו, היא שאפשרה את חטיפתם ורציחתם של גיל-עד, נפתלי ואיל הי"ד. במילים אחרות: לעולם לא נוכל לומר כי ידינו לא שפכו את הדם הזה, וזאת כי כן עמדנו מנגד. עמדנו מנגד כי השלמנו עם הרצחנות של חמאס, עם העובדה שמחבל ערבי עם דם על
לא ניתן לכפר על הדם אלא אם כן נשנה דיסקט. נבין שעם טרור פועלים לא בכפפות של משי אלא באגרוף ברזל. את ארגון חמאס יש לרסק. לא לעצור את פעיליו עד יעבור זעם, אלא לשפוט אותם למאסר ללא אפשרות חנינה וגם להוציא להורג את הרוצחים שבתוכו. הגיע הזמן שמחבל פלסטיני יחשוב ארבע וחמש פעמים לפני שירים אפילו אבן מתוך מטרה לזורקה על מכונית של ישראלים. רק כך נוכל קצת לתקן את המעוות.
נכון, מערכת המשפט היום מסנדלת את המדינה מלפעול בתקיפות כזו. אלא שאת החוקים יש לשנות. הגיע הזמן להודות שישראל אינה נמצאת על אי ירוק בים ללא אויבים, המאפשר ליישם כאן גישות הומאניות חסרות קשר עם המציאות. ייתכן ומדינות אחרות בעולם יגנו אותנו ויחרימו את המדינה ואת מנהיגיה - אבל החיים קודמים ליחסי ציבור. זוהי חובתנו המוסרית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם