רצח הנערים: יש לנו צבא חזק, צריך להשתמש בו
כצפוי, בקבינט יושבים וחושבים וחושבים וחושבים, מתוך עמדת מוצא מסורסת. לצד השני יש כוח כי לא אכפת לו, בעוד שכאן עסוקים ב"למנוע הסלמה" ולפחד מ"נו נו נו" של האו"ם
עוד על רצח הנערים ב-nrg:
• עימות לילי בקבינט: תגובה חריפה או איפוק ומתינות?
• עשרות יעדים הותקפו בעזה, נמשך המרדף אחר הרוצחים
• חוקרי מערות ומתנדבים: כך נמצאו גופות החטופים
מי מעז להפר את השלווה עכשיו, שאלו את עצמם החבר'ה מחלחול. מי זה צה"ל? מי זאת המדינה הזאת? השב"כ, כוחות הביטחון? לאותם מתפרעים יש גאווה והיא פעמה בעוז, יש להם כבוד עצמי מעוות שגדל וגדל לממדים מיתיים ממש, כבוד שהם יצרו לעצמם עם הזמן ובעיקר נוכח הרפיסות שכנגד. יש להם את הידיעה הברורה שהם חסינים. שהבחור השרירי מולם הוא בסך הכל אותו ילד מפוחד שמצטלם טוב אך הוא הראשון לברוח בשנייה שהאגרופים נשלפים. הם יודעים שאפשר להתפרע ולתקוף חיילים באמצע סריקות. מקסימום, עם קצת מזל רע, אחד או שניים יעבירו את הלילה במעצר ויחזרו למחרת לכפר כגיבורים לרגע.
תגובה מידתית היא כישלון
צילום: AFP
יש לנו צבא. צבא שמגן על מדינה. צבא עצום עם היררכיה מבורזלת, עם תקציב של רפובליקה אפריקאית קטנה וכוח אש בלתי נתפס שצבאות זרים עסוקים בעיקר בלהעריך עד כמה הוא גדול. ומה עושים כרגע בחלונות הגבוהים באותה מדינה? יושבים בקבינט ביטחוני כלשהו וחושבים וחושבים וחושבים.
חושבים איך להגיב, חושבים כמה להגיב. איך לעשות שמצד אחד יכאב לצד של הרוצחים אבל מצד שני שלא יכאב הרבה יותר מדי, כי מה, עכשיו לקבל "נו נו נו" מהאו"ם ומאמרי מערכת בעיתון הזה ובעיתון ההוא? רק זה מה שחסר לנו. בדיוק עכשיו.
• מיוחד ב-nrg: אתם כותבים למשפחות החטופים
מתוקף הידיעה הברורה והכואבת שהתכנסויות שכאלו בעקבות אסונות יתקיימו גם בעתיד הנראה לעין, צריך להגיד בקול אחת ולתמיד: מישהו שם התבלבל.כי הניסיון הראשוני בכל ישיבה שכזו, כך מספרים מקורות וכתבים פוליטיים, דן בשאלה איך "לא להבעיר את השטח" ואיך לשמור על קואליציה יציבה בכנסת
מישהו שם התבלבל כי החשיבה הבסיסית, הקו המנחה, אולי הבלעדי, הוא קו ה"מה יגידו עלינו כולם" שהפך לעמדה מקודשת. קו שעליו יקומו - ובעיקר יפלו - עוד כל כך הרבה תגובות ומעשים שצריכים היו להיעשות כבר מזמן. מישהו שם התבלבל כי האנשים שמייצגים אותנו וניצבים בראש החלונות הגבוהים באותה ישיבת קבינט, מתנהלים וחושבים מתוך עמדת מוצא מסורסת של ארנבים מפוחדים שנתפסו באור פנס רכב חולף, במקום לפעול
לצד שכנגד אין ערך לחיים. זו אינה אמירה אמורפית-תיאורטית, כי אם אלא אמירה גאה שהוא מנפק באופן קולקטיבי בכל הזדמנות שיש לו בליווי הדגמות חיות. האדמה בוערת וכעת הגיע הזמן לחשוב כיצד לנסות ולנצל את העובדה הזאת אחת ולתמיד, אולי מתוך תקווה שהערך הזה יעבור אצלם שכתוב מחדש.
ישראל תימדד כעת אך ורק בתגובה שלה, ולא באיפוק. ומה יגידו בעולם, בכנסת, ובמאמרי המערכת של העיתונים? כל תשובה זולת הכרזה שעם כל הכבוד, זה מעניין לנו כרגע את הסבתא, תשמש כצופר הרגעה: אפשר להמשיך לפשוט על הטרמפיאדות, על בתי קפה, גני ילדים ובתי משפחות ועולליהן כשהן נמות את שנתן באיתמר. אחרי הכל, ילד מפוחד יישאר ילד מפוחד שלא יעשה מאומה, כדי שחלילה לא יגידו שהוא עבר את הגבול. נכון להיום, זו הרי כבר תהיה בשורת איוב שלא נוכל לעמוד בה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם