בנט בכנס השלום: הפרצוף האמיתי של השמאל
אם יש מחנה בישראל שרחוק מרעיון חופש הביטוי הרי זה אותם אנשי שמאל, שפשוט לא יכולים לשאת את מי שלא חושב כמוהם
כאלו הם השמאלנים. העולם מסביבם רועש וגועש, הטילים נופלים כמעט בכל פינה במדינת ישראל, והם עורכים מסיבת שלום. מבחינתם, אין כנראה גם בעיה שהטיל יפול ממש בעיצומו של האירוע ויזעזע מעט את הבניין. לאחר שינערו מעליהם את אבק הטיח שיכסה את בגדיהם, בעקבות הפגיעה בבניין, יבקשו להמשיך באותה ועידת שלום. אגב, שלום עם מי? עם אותם אלו שיורים מאות טילים כדי לפגוע באזרחים תמימים? "לא משנה עם מי", ישיבו אותם שמאלנים. "העיקר שנוכל להמשיך ולהשתמש במילה שלום".
נאומו של בנט בוועידת השלום
בועתיות וניתוק מהמציאות זו אמנם בעיה מטרידה, אבל גרועה מכך היא הצביעות. והיא התגלתה במלוא תפארתה באותה ועידת שלום. לוועידה הוזמן יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט. האחרון נענה בשמחה. אלא שמהרגע שהוא עלה לבימת הנואמים, החלו להישמע (בעיקר מהשורות האחוריות) קריאות בוז ושריקות צורמות. זה היה החלק העדין בסיפור. הקללות והקריאות "רוצח" היו כבר החלק היותר מבחיל בהצגה שאורגנה בחסות ועידת השלום. והן היו שם. אי אפשר היה לפספס אותן.
העניין הוא שאפשר היה להניח שאותם חבר'ה מהשמאל הקיצוני יסתפקו בקבלת פנים צוננת לשר בנט, ובזה יסתיים העניין. אך לא ולא. מאותו רגע, ובמשך 15 הדקות בהן נמשך נאומו של בנט, עדת המפריעים לא הפסיקה לצעוק, לשרוק, לקלל ולהטיח האשמות שהמילה הסתה קטנה עליהן. ושם נחשף (בפעם המי יודע כמה) פרצופו האמיתי של השמאל הקיצוני – אלים, בוטה, מסית, שונא, ובעיקר מגעיל. מו"ל עיתון "הארץ", עמוס שוקן, שסלד
יש בשמאל הקיצוני כאלו שמעריצים רוצח המונים (ערפאת), ובאותה נשימה מתעבים אדם שהוא בשר מבשרם (בנט). אבל הסיפור האמיתי בסצנה מאותה ועידה הוא הבלוף המושמע ביותר במחוזות השמאל, שמכונה בטעות "חופש הביטוי". אם יש קבוצה אחת בחברה הישראלית שאינה מאמינה בערך הזה שנקרא "חופש ביטוי", הרי שזו קבוצת השמאל הקיצוני. מדובר בדרך חיים של ממש, לפיה מי שאינו חושב כמוך אינו רשאי לפתוח את פיו. מבחינתם, מי שלא נוהר אחרי עדר השלום לא ראוי להגות את המילה "שלום". בנט?! בכנס של עיתון "הארץ"?! בוועידת השלום?! לא יקום ולא יהיה. אנחנו אמנם מוכנים לשמוע כל אחד. אבל כל עוד הוא מהמחנה (הנכחד) שלנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg